בשבוע שעבר הוגש לבית המשפט בדרום כתב אישום חמור נגד צעיר בן 23 על תקיפת שתי קשישות וקשיש, סתם ללא סיבה. מצלמות האבטחה באחד מרחובות קריית גת קלטו צעיר מגודל מתנפל במכות ובבעיטות על אזרח תמים בן 80 שיצא להשליך זבל. הוא פוצץ את הצורה לזקן המבוהל, הפיל אותו על המדרכה, נתן לו אגרופים בפנים, בעט בו בצלעות, ואלמלא זעקות של שכנים היה הורג אותו במכות. 
 
הצילומים נראו כמו בסרט "התפוז המכני", מזעזעים. המשטרה הגיעה אל התוקף וחקרה את דיירי השכונה. התברר לשוטרים שהבריון תקף במהלך התקופה האחרונה עוד שתי נשים מבוגרות: הבריון ירק על אישה בת 68 שיצאה לרחוב לטייל עם הכלב שלה ובעט בה, ולבת 77 העניק "שי": אגרוף בפרצוף.
 
בארץ הקודש, שבה מתחוללים מדי יום תרחישי אימה, הסיפור החזיק מעמד בקושי כמה שעות בתקשורת ונשכח. מי הצעיר הבריון, מה הרקע שלו, בעוד כמה מקרים שלא נודעו הוא כיסח את צורתם של זקנים תמימים, שלא הבינו מהיכן נפלה עליהם הרעה החולה הזו? לאלוהים פתרונים.
 

במהלך השבועיים האחרונים זרמו לאמצעי התקשורת בזה אחר זה צילומים של אירועים שבהם נראו בריונים (נשים וגברים) מתעמתים בקטטות ברחוב, בבריכות שחייה, בתחנות דלק ובבתי קפה. הם עשו זאת באכזריות אלימה תוך שימוש בכיסאות, ספסלים, סכינים, בקבוקים שבורים, מוטות ברזל ומה לא. כל קטע אלים החזיק מעמד בדיווחים של התקשורת במשך כמה שעות ונעלם כלא היה, כי אירעו מקרים חדשים.
 
באותו לילה שבו ראיתי את צילומי הקשיש שסופג מכות רצח מהצעיר המוטרף, לא יכולתי לעצום עין. עפו לי סרטים קשים בראש. נזכרתי בהורי הקשישים שלנוכח האלימות ברחובות פחדו לצאת לטייל ברחוב אחרי שש בערב. נזכרתי בשני חולירות שרכבו על אופנוע וכשעברו ליד קשישה שעמדה לחצות את מעבר החצייה בקרן הרחובות ויצמן וארלוזורוב בתל אביב אחד מהם משך את תיקה של הקשישה, והיא נפלה על המדרכה ונפצעה בראשה. 
 
נזכרתי בתמונה קשה שצילמתי באמצע שנות ה־60 בגן מאיר. תמונה של גבר שרוע ללא רוח חיים על ספסל, כשסכין מטבח גדולה תקועה בבטנו ואבריו הפנימיים נשפכו החוצה. את הצילום הזה הבאתי לאומן הנערץ עלי אורי ליפשיץ, שעשה ממנו ציור ענק (מעל שני מטר גובהו), ציור שמופיע במדור באדיבות אלמנתו של אורי, דורית. לאן הולכת המדינה הזאת, אני שואל את עצמי ואין לי תשובה.

פחד ואימה בארץ הקודש
 
ביום ראשון פתחתי את תוכנית הרדיו שלי "זהבי עצבני" בסיפור שהגיע מהצפון. מאוחר יותר נודע לי שהוא הועבר לאמצעי התקשורת על ידי דובר מחוז העמקים יקי אוחנה. את הסיפור מצאתי רק באתר לא מוכר בשם "עמקניוז". באף מקום אחר לא טרחו להתייחס אליו ברמה של פתיחת מהדורת חדשות או כותרת בעמוד הראשון של עיתון גדול.

וזה הסיפור: פדופיל כבן 50 שתקף ילדה בת 8 נעצר לאחרונה על ידי המשטרה בזכות תושייתה של הילדה. מעשה התקיפה אירע באמצע חודש מאי, כאשר החשוד עצר את מכוניתו ליד הילדה שעשתה דרכה מבית סבתה ובתואנת שווא פיתה אותה להיכנס לרכבו. הגבר שאל את הילדה לשם אביה, טען שברשותו מכתב המיועד אליו והציע להסיע אותה לביתה.

הנאשם נסע לשטח פתוח המוקף בבתים הנמצאים בהליכי בנייה, הפשיט את הילדה וביצע בה מעשים מגונים עד אשר הגיע לסיפוק מיני. לאחר מכן איים החשוד על הילדה לבל תספר את אשר אירע, והסיע אותה בחזרה לביתה. הילדה המבוהלת והבוכייה סיפרה את כל אשר אירע לה, ויחד עם הוריה הגיעה לתחנת המשטרה בצפון. 

אונס, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'
אונס, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'
 
 
בהתאם לתיאור שנתנה הילדה הגיעו חוקרי המשטרה לשטח שבו אירעה התקיפה ולאחר שביצעו מספר פעולות חקירה תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים, הצליחו לאתר את החשוד במעשה. החשוד נעצר, ומעצרו הוארך מספר פעמים בבית משפט השלום בנצרת, עד שהחוקרים הצליחו לאסוף את כלל הראיות. פרקליטות מחוז צפון גיבשה כתב אישום נגדו בגין חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, מעשים מגונים ושיבוש הליכי משפט וביקשה את מעצרו עד תום ההליכים.
 
מהמשטרה נמסר כי מחקירתו של החשוד עולה כי מתנהל נגדו תיק פלילי נוסף, שבו הוא נאשם בפגיעה מינית בילדה כבת 5. עוד עלה מהחקירה כי החשוד הפר את תנאי השחרור שבית המשפט הטיל עליו בעקבות תקיפת הילדה בת ה־5.
 
הרבה שאלות נוקבות העליתי בתום הקראת הקטע: היכן חברי הכנסת ה"יעני מחוקקים"; למה לא מעבירים כבר חוק סירוס כימי לפדופילים; איך יכול להיות שמי שמואשם בתקיפת ילדה בת 5 אינו נמצא מאחורי סורג ובריח עד תום המשפט; איך לא הבינו שמעצר בית עם הגבלות זה בלוף שאי אפשר לאכוף; למה לא מפרסמים את תמונותיהם של פדופילים אקטיביים כדי שילדים יוכלו להיזהר מהם והורים יוכלו להודיע למשטרה כשהם רואים אותם בקרבת ילדים?
 
אבל אין עם מי לדבר. המדינה אטומה בנושאים האלו. כשסיימתי להקריא את הסיפור, השמעתי את השיר של שני היוצרים הנפלאים רמי פורטיס וברי סחרוף, שמשקף את האלימות, הפחד והאימה בארץ הקודש. "1900" הוא שם השיר:
סוטים מסוכנים רוקדים באפלה
וילדים מוכים שוב מבקשים סליחה
מטורפים אוחזים בנשק ומשחקים במלחמה
רוצחים, אונסים, סדום ובבל בכל פינה
רודפי בצע וכבוד עד כלות הנשמה
שוחט ושחיתות הם קנה מידה
ולכל גנב יש תואר אצולה
אנשים הם סרט מצויר
על עולם מסריח ואכזר
ואהבה זה עסק שיצא מהאופנה
מה שנשאר זו קצת בושה
חולים מעורערים שרים באפלה
וזקנים בוכים מפחד ואימה
אחוזים בשיגעון לכוח, כסף ושליטה
לוקחים, דורסים, רק רוע ושנאה
והשקרנים סופקים כפיים בשמחה
טמטום ואטימות זו הגישה
ודעת הקהל נשארת אדישה

 
ביום שני התפוצצה פרשת האונס של הילדה בשטחים הכבושים. טענת המשטרה בימים הראשונים הייתה שמדובר באונס על רקע פלילי, לדעת שרים מהימין ואנשי תקשורת ימניים האונס נעשה על רקע לאומני, לדעת מי שקרא היטב בין השורות עוד תהיינה כנראה הפתעות בסיפור המזעזע הזה.
תמונת החשוד באונס פורסמה בעיתונות, ומיד אחר כך הקריאות לעונש מוות וסירוס (לא כימי) נשמעו בכל פינה וכבשו את כל אתרי התקשורת. מוזר, על הסיפור של התקיפה המינית בצפון אין אף מילה בעיתונות הכתובה, אף אזכור בטלוויזיה או ברדיו. ריח מוזר עולה באוויר. 

מנהיגי המדינה, השרים וחברי הכנסת, המחוקקים, עסוקים בענייני תככים לקראת הבחירות. ענייני הקשישים, הנכים, העיוורים, הזקנים, מערכת הבריאות והסעד - זה לא מעניין אותם. הם כל הזמן שוקעים יותר ויותר עמוק בתוך תוכנית הריאליטי ועושים הכל כדי שהשבט לא ידיח אותם. שבט מטומטם כמו גיבוריו.