לרגל חגיגות עשר שנות נתניהו, יש טעם להסביר מהי מהות תפקידו

סגל הסקופר “חושף” שכל מהלכי נתניהו, כולל הספינים המדיניים והפוליטיים, מכוונים בעצם לתכלית אחת: לשמור על ארץ ישראל. תמיד חשבנו שנתניהו הוא המומר שעובד בשירותן של מפלגות הימין הדתי־לאומני בעבור בצע שמפניות, סיגרים ותרועות חצוצרות. מכאן ואילך מתברר שהוא־הוא הממיר האמיתי ולא הרב רפי. 

 

נתניהו עושה מה שעושה כל ממיר שיושב בכל בית בישראל: מעביר סיגנל מסוג X לסיגנל מסוג Y. על פי סגל, הוא בעצם מאמין אדוק בארץ ישראל בגרסה הדתית־לאומנית, אבל משדר החוצה אותות מבלבלים בעזרת ספינים, שלא לומר שקרים. הבטחתי שתי מדינות לשני עמים? על פי סגל, זה היה שקר למען ארץ ישראל. דרשתי פלורליזם לכל, אפילו לאחינו ולאחיותינו הרפורמים? זה היה שקר שאמור לטמטם את אחינו יהודי ארצות הברית. וכן הלאה והלאה, תלאה המקלדת מלספר. 
 

כשגאתה ההתנפלות על הרברפי בגין תעלולי ההמרה וגברו הדרישות לפטרו, הודיע נתניהו על מינוי יועץ הומו לענייני התקשורת הזרה. לא תכסיס גאוני של הקוסם? מינוי יועץ הומו לענייני תקשורת מקומית מתדרך את “מקור ראשון” ו”המודיע” זה עניין קצת יותר בעייתי. חוץ מזה, בין שאר מינויים מופרכים והזויים הוא מצופף את השורות בכל אגפי הממלכה בחובשי כיפות. על פי סגל, מדובר באידיאולוגיה ולא חלילה בלחץ של קבוצות שבלעדיהן אין לו ממשלה. 
 

לעומת סגל שמצא בנתניהו סימנים של אידיאולוגיה, מרבית תקשורת המיינסטרים רודפת אותו. זו טעות וההתנפלות מטופשת. המטרה האמיתית היא החרדים, ש”ס והמתנחלים שמחזיקים ברצועה את בן הערובה שלהם. גם אין טעם להתנפל על הבייס של נתניהו (שם יש חסכים בפענוח המציאות). הרב רפי הוא הממיר הקטן. ההחלקה שלו היא תקלה נקודתית שחשפה את האמת הפרימיטיבית בבסיס ההוויה של להיות יהודי־דתי. המוזר הוא שהכל נטפלו לעניין ההמרה ולא עסקו בעיקר: הצהרתו הבוטה של הרברפי על שלילת זכות הצבעה לפלסטינים, נטו אפרטהייד. והוא מן המתונים שבחבורה. כמה משותפיו, כולל ליברמן,

מדברים בגלוי על טרנספר, ואלה הן מפלגות הקואליציה העתידית ושותפיו הטבעיים של נתניהו, האידיאולוג שממיר עבורם את האמת לשקרים שנועדו להסתיר אג’נדה קנאית משותפת. הרב רפי ומרעיו, חרף הקטטות הפנימיות, הם הכוח האמיתי. נתניהו הוא רק הקצף על פני הזרם שלוקח את מדינת ישראל אל התהום. מפעל ההמרה שלו הוא סיכום עשר שנות כהונתו.