שוב זה קורה: משקיעים כסף בתחקיר, מייצרים דרמה בגרוש, אפילו מנהלים בכובד ראש שיח בנושא: האם חיסולים הם טובים או רעים לביטחון המדינה (אורלי וגיא ערוץ 13), אבל הכל בכאילו. ובעיקר, שוב מפספסים. את העיקר: החיסולים, שבחלקם ישראל לא הודתה מעולם (מבחינה טלוויזיונית הם ללא ספק ההוצאה להורג המרתקת ביותר), לא נועדו לחסל את הטרור, בטח לא את המהלך הגדול של העם הפלסטיני לעצמאות, או את הגרעין האיראני וההתבססות בסוריה. החיסולים הם המרגיע הלאומי של יהודים מבוהלים, ש"מוכיח" שה"ביטחון" עובד. ואם איתרע מזלה של הממשלה ומערכת הביטחון נכשלת זה שנים בכל החזיתות, אזי חיסול טרוריסט מרושע יכסת"ח מלחמות שווא בעזה, בגדה, בגוש קטיף, בלבנון ובסוריה. אז מה אם חפרנו אלפי קברים? 
חיסולים גם שומרים על מתח של שנאה ופחד נגד הערבים שרוצים להשמידנו, כפי שממשלתנו חוזרת ומספרת לנו השכם והערב. חיסול מוצלח אפילו יספק תחושת נקם מרגיעה. אגב, כל תגובת נקם מהצד השני מחייבת תגובה יהודית גאה מצדנו. עין תחת עין הוא עניין מקובל במזרח התיכון, ומהבחינה הזאת מדינת ישראל השתלבה כמו עשב שוטה בשדה עשבים שוטים. חיסולים הדדיים הם עניין למלחמת כנופיות, ובהצלחה לשני הצדדים, אבל למי ששכח אנחנו מדינה. ובמאבק המדיני והצבאי בפלסטינים יש ממד של הסדר מדיני, וכשאתה מתחמק ממנו, אז "תרבות" חיסולים היא עוד תירוץ. 
אומרים לנו שחיסולים מעכבים או מחלישים את הטרור. בדקתי לאחרונה מה שלום הטרור, והסתבר שהוא לא רק חי, בועט ויורה, אלא גם מצליח לקיים, כשווה מול שווים, שגרה של מאזן אימה בינו ובין צה"ל הגדול והנורא. אפילו הטרור האיראני חי בשלום עם צה"ל. לא לפני חילופי מהלומות כיאה לשני כוחות שכל אחד מהם מכנה את השני טרוריסט. לא סתם צה"ל שואל את הדרג המדיני - אתם רוצים לחסל את הטרור? אנחנו מוכנים, אבל רק תוך כניסה קרקעית מאסיבית ותתחילו לחפור. שוחות וקברים בכל הארץ. 

אחרי צוק איתן, צה"ל של גנץ, איזנקוט וכוכבי לא מנהל מלחמות עד שהממשלה תחליט מה בדיוק היא רוצה מעצמה. ב־2014 המערכת הפוליטית והצבאית עדיין חיה באשליה שניתן לחסל את משטר אסד חרף מעורבות חיל האוויר הרוסי. התכלית הייתה אחיזה ברמת הגולן ומלחמה ללא פשרות (?!) באויב הנורא מכולם - איראן. ירי מדויק המיוחס לישראל חיסל בינואר 2015 גנרל איראני שתצפת על הגבול. בתגובה חיסל חיזבאללה קצין וחייל באזור הר דב. בצה"ל הבינו את הרמז ועברו למוד של תקיפות חיל אוויר נגד מטרות איראניות בסוריה. 
התקיפות, כמו החיסולים, נועדו לאותת לאזרחי ישראל כי זרוענו הארוכה תשיגמו תשמידמו, ובינתיים תשנו בשקט, חלומות פז. האם כשתתעוררו בבוקר ותשמעו שחיל האוויר והמוסד פעלו אי־שם לא תודו למנהיג (לא ינום ולא יישן שומר ישראל) ולרעייתו? בדיוק. ואכן, פעילויות נקודתיות קבועות אמורות להעניק ליהודים סוג של זריקת עידוד קבועה. כולל המשחק המטופש: אתם ואנחנו לא מודים באחריות עם קריצה רהבתנית של אתם ואנחנו שותפי סוד כמוס לפרה ולסוס. 
מאחורי המשחק הזה יש שני מסרים סמויים שנועדו לעיצוב תודעה: חשפנו והרגנו דמון שמתכנן להרוג אותנו, ואנחנו לא מנהלים מו"מ מדיני עם אויב שזומם במסתרים. מאחורי המסרים האלה מסתתרת מדיניות הממשלה האמיתית: לתחזק מצב לוחמה קבוע, שיאפשר שליטה בשטחים שנותרו בידינו. כולל מלחמה נצחית בטרור שנגרם עקב הכיבוש, כאשר ברור לכולם שהמשך כיבוש מביא טרור ובעקבותיו תקיפות, חיסולים ו"תחקירים" בטלוויזיה. 

מר טרור
טרור פלסטיני ויהודי וחיסולים הדדיים מתנהלים כאן מאז הבינו הפלסטינים שהיהודים באו לכאן על מנת להישאר. אחרי ששת הימים היה סיכוי להגיע להסדר על בסיס החזרת השטחים, אבל ממשלות השמאל דאז סירבו לוותר, ומאז חותך הטרור הפלסטיני מן השטחים שנכבשו פרוסה מדממת אחר פרוסה מדממת. ושלא תהיה כאן טעות: צה"ל, בלית ברירה, רשאי וחייב לחסל פצצות מתקתקות שנוצרו עקב סרבנות הממשלה ומדיניות התעתוע שלה - גם להבטיח הסדר ושתי מדינות לשני עמים, וגם לטרפד את אותה הבטחה באמצעות תירוצי טרור. 
יצחק רבין אמר שצריך להילחם בטרור כאילו אין הסדר מדיני ולעשות הסדר מדיני כאילו אין טרור. רבין ניסה לשבור את מעגל הדמים וללכת להסדר, וחוסל בידי טרוריסט. הבעיה הייתה שיחסי הכוחות בינינו לבין הפלסטינים הגחיכו את היבבות המתקרבנות על "השמדת ישראל", וכאן הגיע "מר טרור" נתניהו והוסיף לקלחת את האיום האיראני. מכאן ואילך אנחנו מנהלים בטרור מלחמה ללא פשרות ובעיקר ללא תאריך תפוגה. 
חיסולים הם לא סתם חומר טלוויזיוני צהוב אלא אדום ממש. דם, לא קטשופ. התחקיר של אורלי וגיא עסק בחיסול כמה טרוריסטים, ביניהם חאלד משעל. בזמנו שוחחתי עם שני מעורבים במבצע, דני יתום, שהיה ראש המוסד, ורומי בן פורת ז"ל, מוותיקי אגף מבצעים, שהיה באותם ימים במילואים. יתום סיפר מה שסיפר מאז בכל מקום, כולל על הלחץ של נתניהו, שדרש נקם ומיד. בן פורת ז"ל סיפר שנקלע לחדר שבו דנו במבצע החיסול ראש האגף (שהתפוטר אחרי הכישלון) וסגנו מישקה בן דוד. "אל תעשו את זה בתנאים האלה", אמר להם בן פורת. 
בכתבה של אורלי וגיא סיפר בן דוד על לחץ הזמן שבו הוכן המבצע ("חודש"). מרוז תהה "רק"? אז רק למען הרקורד, מדובר בערך בשבועיים פלוס־מינוס הכנות מבצעיות. ההתקטננות חשובה, כי במקרים כאלה כל יום חשוב והחיפזון מן השטן. ראש הממשלה היה לחוץ ורצה לראות מיד גווייה פלסטינית "בכירה" שתרגיע את היהודים. פיגוע ההתאבדות במחנה יהודה (נהרגו 16, נפצעו מאות) קרה ב־30 ביולי, ההתנקשות ב־25 בספטמבר. 
היה כשבוע של דיונים אם בכלל לבצע ואיך בין יתום לנתניהו ולראשי המוסד, הועלו אלטרנטיבות של שמות וארצות (הוצעו שני פלסטינים ולא בירדן. נתניהו סירב, הם היו זוטרים לטעמו). התוצאה היא שהמורכבות חייבה את הזמן שלא היה לצורך חיזוק שולי הביטחון, כך שאין טעם להפיל את התיק כולו על אנשי המוסד. היה גם מי שרטן על המבצעים בשטח, שני ילדים טובים עמק יזרעאל, שפקודה ממשלתית בלתי סבירה שנועדה "להרגיע", גרמה להם להיקלע לסיטואציה דפוקה. במקום (נא לא לשכוח) לנהל מגעים להסדר. 
אגב, החיסול היעיל ביותר שביצעו ממשלות הימין עד כה הוא מכירת החיסול של ערכי מדינת ישראל לטובת מלחמת מאסף חסרת סיכוי.הה