בואו נסקור את פועלו ומורשתו של "שר המשפטים" אמיר אוחנה מאז מונה לתפקידו, לפני מספר שבועות: מיד למחרת המינוי הצהיר השר שלא כל פסק דין חובה לכבד. האיש הממונה על מערכת אכיפת החוק והצדק ניסר את הענף שעליו כולנו יושבים. למחרת נאלץ לחזור בו בבושת פנים.
אחר כך התברר שהוא משקיע את מיטב אונו בניסיון להשיג לעצמו ג'יפ. הרי משרד המשפטים נמצא ברחוב צלאח א־דין במזרח ירושלים. למה ג'יפ? הוא יכול היה לבקש נגמ"ש נמר עם "מעיל רוח", ליתר בטחון. אחר כך הוא מינה את בת דודתו לראש המטה שלו. הכל נשאר במשפחה, לא? ואחר כך, כשהבין שככה לא הורסים מדינה, הוא פיטר את המנכ"לית המקצועית המוערכת אמי פלמור. יומיים קודם לכן שיתף פטרונו, יורש העצר יאיר נתניהו, פוסט שקובע "הידעתם? איילת שקד מינתה אשת שמאל למנכ"לית משרד המשפטים, העוזרת לשעבר של זהבה גלאון, אמי פלמור. שתפו כי הפעם לא שורפים קולות ימין". אז יאיר נתניהו שיתף, ובמקום זה, שרפו את השמאלנית.
בואו נעבור לעובדות, בלי לקלקל את הסיפור: אמי פלמור אינה אשת שמאל. היא הייתה העוזרת של זהבה גלאון כמו ששרה נתניהו הייתה העוזרת של ציפי לבני. היא מונתה מתוך המשרד, אחרי קריירה ארוכה ומגוונת במספר רב של תפקידים. איילת שקד, שהחליפה את לבני, לא החליפה את פלמור כי הבינה שיש לה ביד מישהי שיודעת לעבוד, שמכירה את המערכת, שתקל עליה לבצע את הרפורמות והשינויים שתכננה. כך בדיוק היה. כל מי שדיבר עם פלמור בארבע השנים של שקד שמע פרגון גורף לבוסית, מחויבות מוחלטת למשימות שהוטלו עליה, והכי חשוב, אחוז הצלחה מרשים.
את כל זה השליך אוחנה לאסלה והוריד את המים המעופשים. הסיפור פשוט: אמי פלמור היא בובת הוודו המסמלת את איילת שקד. שלשום הבליחה שקד מחדש בשמי הפוליטיקה, הכריזה על מועמדותה (לראשות הממשלה, לא פחות) וסימנה את שובם של הצמד השנוא ביותר על יושבי בלפור מאז חורבן בית ראשון (בתבוסה לברק ב־1999). אז "הגברת" נתקלת במיכל פרץ, רעיית "שר החינוך" ומפצירה בה שתפציר בבעלה לא לוותר לשקד על המקום הראשון, האדון (נתניהו) מודיע מיד שהוא מתנגד לעמידתה של שקד בראש איחוד פוטנציאלי של מפלגות הימין, וכעבור יממה מעיפים את המנכ"לית שלה, שהיא בכלל לא שלה אלא שלנו, מתוך המערכת ולטובתה.
כן, שר יכול להחליף מנכ"ל. חלק עושים את זה, חלק לא. הבעיה היא העיתוי. אוחנה הוא שר משפטים על תנאי. הסיכוי שיהיה שר המשפטים גם בעוד חודשיים וחצי כמעט אינו קיים. הממשלה הנוכחית היא ממשלת מעבר. על פי הנחיות היועץ המשפטי, על פי פסיקת בג"ץ, ממשלת מעבר לא יכולה לבצע מינויי בכירים ובכלל זה גם מנכ"לי משרדי ממשלה.
החריג הוא במקרה שהמינוי חיוני להמשך תפקודו התקין של המשרד. במקרה שלנו, המצב הפוך: החלפת פלמור תפגע, ללא כל ספק, בתפקוד המיידי של המשרד. המחליף המיועד נטול כל ניסיון ממשלתי, הרזומה שלו דל, היכולות אינן מוכחות. ללמוד משרד כזה ייקח לו חצי שנה לפחות. אבל היי, העיקר שאוחנה הותיר חותם אחריו. שלא להגיד גללים.
כך מתנהלת בימים אלה מדינת ישראל. ראש הממשלה ממנה את רפי פרץ לשר החינוך, דודי אמסלם לשר התקשורת ואמיר אוחנה לשר המשפטים. לא חסרים לו מועמדים ראויים בסביבה המיידית שלו לתפקידים האלה. יש בליכוד כישרונות ויש בעלי יכולות. אבל נתניהו ממנה רק את המצטיינים באמת בליחוך פנכתו. רק את אומרי ההן הממושמעים ביותר, אלה שהוכיחו את עצמם בחפירות תיקים 1000, 2000 ו־4000 . ואלה, כמו ילד שהתגנב לחנות צעצועים, משתוללים. אין מי שיעצור אותם, אין מי שירביץ מעט בינה והיגיון בראשם, שיעשה סדר. איש הישר - ובעיקר העקום - בעיניו יעשה.