פרשת האונס בבנימין: הנשמות הטובות בתקשורת חטפו מחלת שכחה

1. ביום שני בשעה 13:17 התקבל במוקד מרחב איילון של מד"א דיווח על תינוק ששהה ברכב סגור ונמצא ללא הכרה. הייתי באמצע תוכנית הרדיו שלי כשהתקבל הדיווח. נתתי מכה בשולחן. "זה במודיעין עילית", אמרתי למפיק, "בטח תינוק למשפחה חרדית". האירוע הזה גורם לי להתרסה קשה נגד ההוא שיש אנשים מאמינים ששולט במתרחש בעולמנו המחורבן.

מדי יום בתקופת החמסין אני מתריע, מתחנן, מזהיר אנשים לבדוק אלף פעמים אם לא השאירו את יוצא חלציהם ברכב הלוהט. כמעט בתחינה אני מבקש לא להסיר את העיניים מילדים שנמצאים בקרבת בריכה, ג'קוזי, בור מים או שפת הים. אני מזהיר, מתריע, מתחנן, וזה כמובן לא עוזר, כי לא עובר יום כמעט ללא אסון נורא שיכול להוציא אדם שפוי מדעתו. 

לקראת השעה 14:00, שבה אני מסיים את התוכנית, העבירו לי ממד"א את המידע העצוב על כך שהילד מועבר לבית החולים אסף הרופא ועדיין מנסים
להחיותו, אף שהסיכוי אפסי. האם שהשאירה את הפעוט שלה ברכב והלכה לקניות לא זכרה שכבר שלוש שעות הפעוט אינו לצדה או בזרועותיה או בעגלת התינוק. הוא פשוט נצלה בתוך המכונית שרתחה בצהרי היום מקרני השמש. הטמפרטורה בצל עמדה על יותר מ–30 מעלות - תארו לעצמכם מה הייתה הטמפרטורה במכונית שעמדה בשמש. 

"ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך", אומרים אנשים דתיים כשקורה אסון במשפחתם. בולשיט. אתם הזנחתם, אתם פשעתם, אתם חטאתם, אתם גרמתם בחוסר האחריות שלכם למוות באוטו הרותח בחום. אתם הייתם עסוקים באייפון, כשהגוזל שלכם טבע בבריכה בצימר, אתם אחראים לכך שהמתוק שלכם בלע כל מיני תרופות או סמים שהשארתם בהישג היד שלו והוא מת כתוצאה מכך. לא אלוהים לקח, לא אלוהים מבורך, אתם נתתם לזה לקרות בגלל חוסר
האחריות שלכם, ואתם מקוללים עד יומכם האחרון בגלל הזנחה פושעת.
 

הייתי מציל בחוף החרדים בתל אביב (חוף מציצים). בימים שבהם הייתה הרחצה מותרת רק לנשים, הייתי נכנס לחרדות, לא מסיר את העין לשנייה מהמים. אחת התופעות בימי הרחצה המיועדים לנשים הייתה שנערות צעירות הגיעו לחוף עם חמישה–שמונה ילדים קטנים בגילי גן ובית ספר יסודי. הילדים היו משחקים ונעלמים לנערה המלווה, והיא הייתה באה לסוכת המציל ומבקשת שאכריז על הילד שנעלם לה. הלב היה מפרפר לי, שחס וחלילה לא טבע  בחוף שבאחריותי ילד. 

חוסר האחריות של חלק מהחרדים בנושא הזה זועק לשמיים, אני מתחנן בפניכם: "ונשמרתם לנפשותיכם" וגם לנפשות ילדכם. פקחו עיניים, תפעילו את הראש ואל תסמכו על רחמי שמיים. ותמחקו לכל הרוחות מהלקסיקון את המשפט הנורא והשקרי "ה' נתן, ה' לקח". אתם הבאתם ילד לעולם, ואתם אחראים עליו. לאלוהים אין זמן אליכם ולהשגחה על ילדכם. הוא עסוק בימים אלו עם בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, הרב רפי פרץ, נפתול תעלול ואיילת המבלבלת. 

2. הנשמות הטובות בתקשורת הישראלית חטפו מחלת שכחה. כתבי השטחים וכתבי הפלילים חגגו כמה ימים על מחמוד קטוסה, עובד התחזוקה הערבי בבית הספר היהודי בשטחים הכבושים. שמו ותמונתו התנוססו בעמודים הראשונים ובכותרות הראשיות, עם הרבה אדום ברקע. האיש בעל המשפחה, שעל פי עדויות של יהודים עבד בבתיהם ואפילו התחבב עליהם, היה מועסק במשך שנים בבית הספר ומעולם לא הסתבך, ואז - על פי התקשורת - לפתע כנראה התחולל משהו במוחו והוא ביצע אונס לאומני עם שני חברים שאחזו בילדה.

מיטב החוקרים והפרקליטים הכינו כתב אישום שלא החזיק מים. ראש הממשלה ושרי ממשלתו הביעו את סלידתם מהמחבל הערבי המתועב שביצע מעשה כה נורא בילדה תמימה בת 7.

התיק הועבר לקודקודים, שבדקו את כתב האישום. היה להם קשה להשלים עם זה שכתב האישום שנראה תת־רמה יוגש לבית המשפט. כתב האישום בוטל. קטוסה חזר לכפר, נישא על כתפי חבריו ומשפחתו. ילדיו ואשתו קיבלו אותו בדמעות והודו לאללה הרחום והרחמן שהציל את אבי המשפחה מידיהם של הקלגסים היהודים האכזרים.

הזמן חולף והשאלות שאיש לא שואל נשאלות פה ושם בחדרי חדרים: מי ביצע את הפשע הנורא בילדה, האם היה כאן חיפוי על מישהו, איך נגררה ילדה בת 7 על ידי אנס אכזרי ברחוב הומה אדם ואיש לא התערב, מדוע לא התלוננה המשפחה באופן מיידי, איך לא נלקחו מיד עם היוודע העניין מוצגים לצורך בדיקת דנ"א, האם נבדקו מצלמות אבטחה או שמישהו דאג להעלימן. ויש עוד אלף ואחת שאלות שקשורות בפרשיית האונס האכזרי הזה.

נכון להיום, למרות המאמצים לקשור בכל זאת את קטוסה לאונס, לא נמצא שום ממצא שאפשר לחוקרי המשטרה והשב"כ ולעיתונאים והתחקירנים של אמצעי התקשורת להצביע עליו כעל מי שביצע את האונס. אף אחד מכל הגורמים הללו לא טרח להתנצל בפניו על 50 ימי המעצר, על הפיכתו למפלצת מתועבת, על הנזק הבלתי הפיך שנגרם לאשתו וילדיו ושאר בני משפחתו. בעצם למה שיעשו את זה? הוא ערבי.

3. ביום שלישי התנצל יו"ר מפלגת ישראל דמוקרטית אהוד ברק בפני אזרחי ישראל הערבים על אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו 12 אזרחים ערבים ישראלים ופלסטיני אחד. ברק, שהיה אז ראש ממשלה, נמצא היום במצב פוליטי לא מי יודע מה בלשון המעטה: הסקרים מסמנים אותו במיקום מחורבן בתחתית; קשריו העסקיים עם המיליארדר הפדופיל ג'פרי אפשטיין הורידו לו בוכטה של נקודות מהמעט שהיו לו; הרמטכ"ל הכי מעוטר בישראל שהוא גם פסנתרן, שען, שחמטאי, נדלניסט וכמובן ראש ממשלה ושר ביטחון לשעבר - נראה לא טוב. 
 

בבחירות האישיות ב–2001 התמודד ברק המפא"יניק מול אריק שרון הליכודניק. הסקרים היו לטובת שרון. אנשי ברק ניסו לעשות כל טריק ושטיק אפשרי לשנות את מצבו.

באקט כמעט חסר תקדים הגיעה אלי פנייה שאסכים לתת לראש הממשלה לבוא לאולפן שלי ולשחק אותה "ברק עצבני". לענות על שאלות מאזינים ולהתווכח איתם ללא צנזורה, כשאני יושב באולפן ומנהל את העסק.
 

הנהלת הרדיו עשתה סינדיקט עם תחנות הרדיו האזוריות של ירושלים, אילת, חיפה ורדיו העמקים. השידור נקבע ל–15 בינואר, בשעה 11:30. כוחות הביטחון הגיעו לפני השידור לתחנת הרדיו שהייתה בבית לסין, ברחוב ויצמן 32 בתל אביב. הם בדקו את העובדים במסעדה בקומה הראשונה, בדקו את כל עובדי הרדיו, הציבו תצפיות על הבתים ממול, בדקו דרכי נסיגה במקרה חירום - בלגן מארץ הבלגנים.
 

ברק, נמרץ וחייכן, הגיע מלווה ביועצים. התלווה אליו גם ידידי הצלם זיו קורן, שצילם את האירוע. הבניין ברחוב ויצמן 32 הפך באותן שעות לבניין המאובטח ביותר בישראל. ברק היה בטוח שהוא יאכל בלי מלח את המאזינים, והמאזינים חשבו שהם יאכלו אותו בלי מלח. היה שידור עצבני שלעתים עלה על טורים גבוהים. 

ברק הפסיד לשרון בבחירות. כל הטריקים והשטיקים לא עזרו. חלפו ח"י שנים, וברק חוזר לזירה. עדיין לא הגיעה בקשה שלו לחזור ולשדר כ"ברק עצבני".
גם אני לא חושב שאסכים לשידור כזה, אלא אם כן ברק יצליח לשכנע את נתניהו לבוא להתמודד מולו באולפן כשאני השופט. 

4. בכל פעם לקראת הבחירות הבאות עלינו לרעה אני נזכר בשיר שכתבתי לפני הרבה שנים. המילים כל כך מתאימות למציאות של ימינו, שאני מרשה לעצמי לפרסם את השיר פעם נוספת. תקראו ותבינו למה אני מתכוון. שם השיר: "רוק בחירות". 

תסתכל לי בעיניים, אדוני הנבחר
אני אזרח קטן שמפחד מהמחר
רוצה שתענה לי בלי לשקר
לאן אתה בורח, לאן 'תה ממהר?
אדוני השר, אדוני הח"כ
אתה האחראי כאן על כל הברדק

לפני הבחירות אתה הגון וישר
מספר לכולם כמה אתה מוכשר
מביא תעודות, מסמכים, קבלות
על פעילות חברתית וטוהר מידות

איזה מועמד, איזו חביבות
איזו השכלה, איזו בהירות
כמה הוא מבין, כמה הוא קשוב
איזו הופעה, רואים שהוא חשוב

ביום שאחרי, אדוני השר
ביום שאחרי, אדוני הח"כ
משנים צבעים, הכל הופך ברדק
שוחד וסמים, זונות והימורים
נשים משופדות, ילדים מוכים
פדופילים אכזרים משתוללים ברחובות
נרקומנים דלוקים שודדים זקנות

אז איפה אתה, אדוני השר?
איפה אתה, אדוני הח"כ
מי ייתן פה הדין על הברדק

נסיעות לחו"ל, חופשות ללא גבול
תקציבי עתק למטרות ייעול
רכב מהודר לכבוד השר
עם שמירה אישית על גוש הבשר
נטולי רגשות, חסרי רחמים
במלונות פאר חמישה כוכבים
עם אנשי עסקים, עם פושעים על רמה
אתם עושים קומבינות על חשבון המדינה

הרחוב מעוצבן, הרחוב בדיכאון
איך בחרנו שוב באדם הלא נכון
אנשים רעבים מחפשים עבודה
גנרלים מוטרפים מחפשים מלחמה
תקשורת מלקקת, מוכרת אשליות
הציבור מטומטם קונה בכמויות.