ארץ נוי אביונה? ביקור הבלוגר הסעודי בישראל גילה דברים עלינו שאת רובם שכחנו

אמש בשעת לילה מאוחרת נחת על אדמת סעודיה הבלוגר מוחמד סעוד, בתום שבוע סוער בישראל כאורח משרד החוץ. בן 29, סטודנט למשפטים באוניברסיטה על שם המלך סעוד בעירו ריאד. פעמיים נועדתי עמו במהלך שהותו כאן. תחילה ביום הגעתו, בירושלים, ואחר כך שלשום, לאחר ביקורו הטראומטי בהר הבית והפגישה המנחמת עם ראש הממשלה נתניהו אחריו. גיליתי בחור תמים וישר, אולי אף תמים מדי, שהאמין בכל מאודו כי בבואו לכאן הוא יפרוץ את הדרך לאחרים ויעשה שלום בין ריאד לירושלים. שלום אמיתי וחזק בין שתי מדינות, שאין ביניהן כל סכסוך גבולות, ולכן זכותן לכונן קשרים. "אני רוצה שלום היום, לא מחר", אמר בעברית, "ואני אוהב את הישראלים. הם פשוטים מאוד, הם כמונו והם חמודים". 
 

הוא סיפר כי באמצעות הטוויטר כבר יסד כאן, טרם בואו, קשרי חברות אמיצים. "החברים הישראלים הם כמו המשפחה שלי", אמר. ברחבי סעודיה יש מחלקות לעברית באוניברסיטאות, אבל את העברית שלו למד מצפייה ביו־טיוב, במיוחד בדרשות של הרב אמנון יצחק, ומשירי פייטנים כמו משה חבושה ואחרים. הוא אוהב מוזיקה ישראלית, ולעתים נוהג לשיר בעצמו. במיוחד הוא אוהב את זוהר ארגוב, מרגלית צנעני וחוה אלברשטיין. 
 

בפגישתנו הראשונה בירושלים, כמה שעות אחרי הגעתו בדרך היבשה מירדן, דקלם בפני בעל פה את יצירתה של לאה גולדברג מ־1951 - "משירי ארץ אהבתי". הוא נלהב בחושבו כי המילים החמות נכתבו כאות שבח לציון, ולא ידע כי המשוררת ספדה למולדת אחרת, ליטא שבה נולדה. "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה", פתח בעברית מדויקת. לא האמנתי כי לפני יושב בן המפרץ הערבי ולא צבר מירושלים. "למלכה אין בית, למלך אין כתר. ושבעה ימים אביב בשנה, וסגריר וגשמים כל היתר". 

אכן הייתה לנו אביונה. יושב לו סעודי בישראל ומצטט משיר עברי שבו נאמר כי למלך אין כתר. מעניין מה יחליט היום נסיך הכתר, כלומר בנו של המלך והאיש החזק בממלכה הסעודית לעשות עם הסטודנט הצעיר. רשויות סעודיה התירו לו לנסוע לכאן. הם ידעו שישראל תאהב את הביקור ורצו להעניק לה סוכרייה קטנה על שנים של הבנה. אבל הם לא ניחשו עד כמה ירחיק לכת בחיבתו אליה. כעת השאלה היא אם ינהגו שליטיו כמנהג השבטים ויחבקו את הבן האובד, או יפקירו אותו לנשיכות הכלבים, בחזקת מס שפתיים לפלסטינים. 

אייבי נתן בכיוון הפוך 

דבר אחד יעמוד לזכותו. בביקורו כאן נפגש מוחמד סעוד עם נתניהו. אם יפגע בו הארמון, יהיה בכך מסר של עלבון לראש הממשלה. השבוע שיגרה ירושלים מסרים לארמון בריאד לבל יפגע בבחור. אף שהוא אדם פרטי, להתנכלות לברנש הצעיר יש משמעות מדינית. תארו לעצמכם שבבואו לשם הוא יילקח לחקירה, או יסולק מהאוניברסיטה. מעבר לפגיעה הבסיסית בזכות התנועה של כל אזרח, תהיה בכך אמירה נגד ישראל: נורמליזציה? לכו חפשו את החברים שלכם.  
 

עד לפני עשור או שניים ביקור כזה לא יכול היה להתקיים. לא בשל המחסום המדיני, אלא בגלל הטוויטר. הודות לרשת החברתית הזאת הפגין סעוד חיבה רבה לישראלים, ובמיוחד לראש הממשלה ולבנו יאיר. את חשבונו עיטר בדברי שבח למדינת ישראל, חלקם בעברית. בירושלים ראו את ציוציו והחליטו להזמינו לכאן. איתו הוזמנו עוד שני סעודים, אבל הרשויות לא העניקו להם אישור. אולי זיכו אותו באישור הודות לקשרי המשפחה שלו. אולי החליטו להעניק אישור לאחד בלבד, ומצאו שהוא יעשה את העבודה טוב מכולם. בכל המובנים. חברי ד"ר הראל חורב, חוקר רשתות בעולם הערבי, הזכיר לי השבוע את אייבי נתן, שבשנת 1966, כדי לעשות שלום, היה צריך להמריא מכאן באופן פיראטי ולנחות במצרים, אף שבישראל היה הדבר לצנינים. היום אין צורך במטוס. די בחשבון בפייסבוק או בטוויטר. 

את המארב שהוכן לבלוגר על הר הבית הוא הביא על עצמו. מי שמצטלם דווקא עם ח"כ יהודה גליק, מביע תמיכה ביאיר נתניהו ובאביו ואומר כי בישראלים מצא את משפחתו, דומה למי שמרח את ראשו בחמאה ויצא אל השמש. תתפלאו, מוחמד סעוד לא היה מודע לכל זה. הוא לא הבין כי ח"כ גליק הוא תומך נלהב בהקמת בית המקדש השלישי, ולכן נתפס על ידי הפלסטינים והמוסלמים בכלל כאויב. הוא לא ידע כי בימים אלה נמצאים הפלסטינים במצב רגיש ביותר. אחרי חוויית נטישה מן הבית הלבן, וכאשר מעטות הן מדינות ערב התומכות בהם, בעוד רבות מקיימות יחסים גלויים או חשאיים עם ירושלים. חלקן אף מפלרטטות עמה בגלוי, כמו בחריין. 

קללות בחיפה

אותו יום, בשעת אחר הצהריים מוקדמת, עטה סעוד את הגלימה הסעודית המסורתית שהביא מהבית ויצא עם חבריו בגאון להתפלל במסגד אל־אקצא. המון זועם זיהה אותו, הודות ללבושו המיוחד, ופעל לסלקו בקללות, ביריקות וביידוי חפצים. "ציוני, לך תתפלל בבית כנסת", צעקו לו. לא הייתה זו המתקפה היחידה. ביום רביעי בערב זכה למטר קללות מעובר אורח בחיפה שזיהה אותו.

כולם צריכים להודות למוחמד סעוד. בביקורו זעק הסטודנט למשפטים מריאד כי המלך הוא עירום. את כולנו, ללא יוצא מהכלל, הוא חשף בקלוננו. בבואו לכאן הראה הבחור הצעיר כי מנהיגינו צמאים לכל מגע עם הערבים שנמצאים אלף קילומטרים מכאן ויותר, אבל אדישים לערבים שגרים כאן בתוכנו. הוא גילה כי לפלסטינים אין בעיה לשבת עם הישראלים או לבטא באוזניהם דברי שבח ותמיכה, ובאותה נשימה לפגוע באחרים שמעיזים לעשות כן. לשכניו ושליטיו הראה כמה פשוט להגיע לכאן ולאיזו חיבה יזכה בן הממלכה שינחת בירושלים. ובעיקר הוא חשף כי הבעיה הפלסטינית אינה הולכת לשום מקום. בדרכנו לכונן יחסים גלויים עם מדינות המפרץ, לא נוכל לעקוף את רמאללה.