התקרית החמורה שאירעה אור ליום חמישי, כאשר מחבל חמאס חדר לשטח ישראל ופתח באש לעבר לוחמי גולני, מספקת תזכורת לכך שברגע אחד המצב בדרום יכול להשתנות.
היתקלויות על הגדר היו חלק בלתי נפרד מהמציאות הביטחונית ברצועה - במיוחד בשנים הראשונות לאחר ההתנתקות ב־2005 ובהיקפים נמוכים יותר בתקופה שקדמה למבצע צוק איתן, לפני כחמש שנים. הרוב המוחלט של האירועים הסתיים בחיסול המחבלים לפני שהצליחו להגיע לגדר, אם כתוצאה מאש מנגד או בהסתערות כוחות צה"ל לעברם בשטח הפלסטיני - פעולה שהייתה נפוצה יותר כאשר צ'יקו תמיר היה מפקד אוגדת עזה.
באותן שנים במודיעין הישראלי ובמנהלת התיאום והקישור כינו את הגדר "קיר המוות", בגלל מספר המחבלים הגבוה שנהרגו שם בקרבות מול כוחות צה"ל. למרות מספר רב של ניסיונות, רק מחבלים מעטים הצליחו אז לחצות את הגדר, מעטים אף יותר הצליחו לחדור לשטח הישראלי ולפתוח ראשונים באש לעבר כוחות צה"ל. כך שהאירוע האחרון הוא חריג מבחינה מבצעית ובקלות היה יכול להסתיים בצורה קשה.
אולם לא נכון להסתכל על האירוע הזה רק ברמה הטקטית. בגבול עוין כמו רצועת עזה, נקודת המוצא שאמורה להנחות את הכוחות היא שכל התקרבות לגדר וחציית מרחב החיץ הביטחוני (ה"פרימטר") משמעותה ניסיון פיגוע - גם אם רוב החודרים לשטח ישראל בשנים האחרונות לא היו מחבלים. התחקירים נמצאים אומנם בשלב הראשוני, אבל סביר להניח שנקודת המוצא של הכוח שהוקפץ לנקודה הייתה שמדובר באירוע חדירה שאינו טרור ולכן התגובה הייתה כפי שהייתה.
מלבד שינוי בהנחת היסוד הזו, יש לבדוק פרמטרים נוספים, בהם רמת תפקוד הכוח, הפלוגה והגדוד, וגם את השגרה המבצעית והתרגולים ואת טיב השיח שהתנהל בין הכוח בשטח לכוח התצפית, שכרגע לא ברור אם זיהה כי האדם שנמצא בשטח הוא מחבל חמוש.
בשנים האחרונות כוח הספר של חמאס מנע פעמים רבות מחמושים או מחבלים שתכננו להניח מטענים להתקרב לגדר. לא מאהבת ציון פועל חמאס, אלא מרצונו למנוע הידרדרות והסלמה ביטחונית. זו אומנם אינה מגמה רעה מבחינת ישראל, אבל הימצאותו של הכוח הזה לא יכולה למנוע מצה"ל לשמור היטב על הפרימטר, שבשנים האחרונות גודלו הצטמצם מ־300 מטרים מהגדר ל־100 מטרים בלבד.
רק לפני כשלושה שבועות, במה שהוגדר כאי־הבנה, ירה כוח צה"ל בפעיל חמאס שהתקרב לגדר. מעבר ללקחים הטקטיים הנדרשים בעקבות האירוע, הצבא כבר היה אמור להיות מוכן לתקריות נוספות באזור. המפקדים הבכירים חייבים להביא זאת בחשבון במערכת השיקולים ובתהליכי קבלת ההחלטות שלהם, וברמת השטח הפקודות חייבות להיות ברורות ללוחמים ולקצינים הזוטרים.
בין אויב אפשרי לאויב ודאי - כפי שמגדירים זאת בצה"ל - ברירת המחדל צריכה להיות קודם כל אויב ודאי, בטח בשעה שתיים בלילה, כפי שהיה באירוע האחרון. אין בכך הנחיה ללוחמי צה"ל לירות ללא הבחנה לעבר כל מי שמתקרב לגדר, אבל צה"ל ידע לאכוף בדרכים שונות את הפרימטר הביטחוני בצורה סבירה במשך שנים רבות.
בחמאס מבינים את כללי המשחק הללו ומונעים מחמושים כניסה לאזור החיץ הביטחוני. מבחינתם, מי שמגיע בלילה לאזור הגדר מסכן את חייו. הגדרות אחרות ללוחמי צה"ל עלולות ליצור בלבול, במיוחד כאשר מתחלפת היחידה הנמצאת בגזרה.
מענה מבצעי לאיומים
לא כך תכננו בצה"ל את היום שאחרי תרגיל אוגדת עזה, המסכם תקופה של למעלה מחצי שנה שבהן הושלמו ההכנות, הכשירויות, האימונים והתוכניות למבצע אפשרי ברצועת עזה.
המסר כי צה"ל מוכן טוב יותר מאשר בעבר לעימות בעזה הוא לגיטימי, ומיועד לציבור בישראל וכנראה גם לאוזניים של צמרת חמאס. ועדיין, מדובר בתרגיל שנערך מדי שנה בשנה במתכונת דומה, וקצינים שלקחו בו חלק לא זיהו שינוי מהותי שנעשה בו לעומת התרגילים הקודמים שהתקיימו בעבר.
עם כניסתו לתפקיד, סימן הרמטכ"ל אביב כוכבי את רצועת עזה כגזרה בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להסלמה, ובהתאם לכך גם קבע את סדרי העדיפויות בשנה הראשונה בכל הקשור לאימונים, תוכניות ורכש. כך גם עשה קודמו בתפקיד, גדי איזנקוט.
לצה"ל היו תוכניות גם לכיבוש הרצועה, אבל מבחינת הדרג הצבאי והמדיני האופציה הזו לא נמצאת על סדר היום. תוכניות המגירה מתארות תרחישים שונים למבצעים בהיקפים שונים ברצועה.
בצה"ל סבורים כי אפשר להגיע להכרעה ולניצחון מול חמאס, זאת באמצעות פגיעה קשה בצמרת בארגון, במערך הפיקוד והשליטה שלו ובאמצעי הלחימה של ארגוני הטרור ברצועה. לשם כך נדרשת פעולה מהירה הכוללת הפעלת עוצמות צבאיות גדולות יותר מאשר בעבר ותמרון קרקעי עמוק בזמן המלחמה, עם דגש על מודיעין ועל שיתוף פעולה עם חיל האוויר. אלו אמורים לספק לדרג המדיני תנאים נוחים לניהול משא ומתן לאחר המבצע.
ניסיון העבר מלמד שהדרג המדיני בישראל נזהר בהפעלת הכוח הקרקעי, בטח בשלבים הראשונים של המלחמה - מה שעשוי לשנות לצה"ל את התוכניות.
בשלב זה צמרת צה"ל וראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו תמימי דעים לגבי הפתרון למצב הביטחוני הלא יציב בעזה. לטענתם הפתרון נמצא בהסדרה מדינית, ופעולה צבאית היא רק האמצעי הנדרש לכך. אם בכלל. אבל למרות השקט היחסי ששרר באזור בחודש האחרון, נראה שההסדרה עדיין רחוקה.
בכל דרך שבה יבחר הצבא לנקוט, עליו לתרגם את ההצהרות למעשים בשטח. למושגים כמו "הגברת הקטלניות של הצבא" או "שלילת היכולות הצבאיות של האויב" שהכניס הרמטכ"ל אביב כוכבי לז'רגון הצבאי, תידרש משמעות אפקטיבית.
כאשר מדובר במענה מבצעי לאיומים מרצועת עזה, מספר הרוגים גבוה בקרב חמאס וארגוני טרור אחרים הוא לא הפתרון. הנתון הזה לא שינה את כללי המשחק במבצעים בעבר. הפתרון המרכזי הוא לפגוע בצורה משמעותית ואפקטיבית במערך הרקטות של ארגוני הטרור - כולל מעבדות הייצור, המחסנים, הבורות התת־קרקעיים והמפקדים הבכירים - ולא להסתמך רק על כיפת ברזל, כפי שהיה עד כה. שהרי יותר מכל איום אחר, בין שאלו המנהרות או הרחפנים, השפעת הטילים על האוכלוסייה האזרחית ועל המשק גבוהה, ובשעת מלחמה הם מאפשרים מרחב תמרון אסטרטגי לחמאס.
פעולה צבאית לא תעלים את האיום הזה, כמובן, אבל פגיעה קשה במערך הטילים תקשה על חמאס את שיקומו, במציאות שבה רצועת עזה סגורה הרבה יותר להברחות מסיני כפי שהיה בעבר.
בסופו של דבר, המבחן האמיתי של צה"ל יהיה אך ורק בשדה הקרב, והמושגים "ניצחון", "קטלניות" ו"השמדה" שבהם עושים שימוש בלקסיקון הצבאי - יידרשו להיות מתורגמים להצלחות מבצעיות בשטח.