זה היה השבוע שבו הולך ומתברר כי ישראל תוקפת לא רק בסוריה, אלא גם בעיראק. דיווחים זרים מעידים על כך, וגם רמיזות של מנהיגים וקצינים בכירים. המטרה איננה צבא עיראק או ממשלתה, אלא טהרן. האיראנים מסתירים בכמה בסיסים ברחבי עיראק טילים העשויים להגיע לטווחים של מאות קילומטרים ומאיימים על ישראל. לפנינו מהדורה חדשה של איום הסקאדים מ־1991, אבל הפעם הם מדויקים ומסוכנים. הם אינם מצויים בידי סדאם או יורשיו, אלא בידי צד שלישי, שהכניע מדינה שכנה ומשתמש בה לצרכיו.

לנגד עינינו מתרחשת מלחמה בין טהרן וירושלים, והימים האלה הם שיאה. זו אינה מלחמת שריון בשריון, כמו שידענו בעבר, ומטרתה איננה לכבוש שטחים, אלא לנקותם מנוכחות אויב. מה שדולף ממנה לציבור הוא קצהו של ההיבט הצבאי, אך ביטוייה רבים יותר. היא מנוהלת מתל אביב דרך עזה, ביירות, דמשק ובגדד עד טהרן.

ישראל אינה לבד. כמה ידידות, חלקן ערביות, מסייעות בידה כפי יכולתן. זו מלחמה אזורית בסגנון מודרני. חלק מן ההחלטות שמשפיעות עליה מתקבלות גם במוסקבה, בוושינגטון ובבירות ערביות. כבר נפלו בה חללים איראנים, בכמה תקיפות שביצעה ישראל בסוריה. בתגובה, שלחה טהרן לפני כשנה וחצי מטוס נפץ לעבר ישראל. הוא הופל דקות אחרי שהמריא מסוריה לכאן.

בסמיכות זמנים לא מקרית אירחו האיראנים בסוף השבוע שעבר משלחת של חמאס, בראשות האיש מספר 2 בתנועה, סאלח אל־עארורי. "חמאס בקו ההגנה הראשון על איראן", אמר אל־עארורי בסיום פגישתו עם המנהיג העליון עלי חמנאי. "הוקמה חזית צבאית מאוחדת מטהרן ועד עזה", הוסיף הדיפלומט האיראני אמיר מוסאווי. המסר לירושלים ברור. התחלתם לפעול קרוב לחצרנו? אל תשכחו כי גם לנו בסיסים קדמיים בחצר האחורית שלכם.

עיראק אינה סוריה
כל העת נמשכת מאחורי הקלעים המערכה הפיננסית. ישראל היא המנוע, כבר שנים, במאמץ של קואליציית מעצמות, בראשן ארצות הברית, להעיק על מקורות הכסף של איראן וחיזבאללה המשרתים צרכים צבאיים. את המערכה הזו בצד הישראלי מנהל בעיקר המוסד, והיא מגוונת ורבת הישגים. בזה אחר זה יורטו חשבונות בנק, חברות קש, אישים מרכזיים וערוצים של העברת כספים לצרכים צבאיים בין השחקנים השונים במחנה האיראני.

בגדד אומנם נפלה קורבן למאמצי השתלטות איראנית, אבל מעמדה שונה מזה של סוריה. אומנם ממשלתה מאותגרת על ידי חתרנות איראנית, טרור ג'יהאדי ושחיתות שהורישו לה קודמיה, אבל שיטת המשטר בה דמוקרטית. זו המדינה הערבית הראשונה שמנסה להתנער מעבר של עריצות ולבנות חברה אזרחית חופשייה. וושינגטון, שחוללה את השינוי לפני 16 שנה בהדחת סדאם, עדיין משמשת בעבורה ידידה ותומכת.

בירושלים יודעים את כל זה, ודווקא בזמן שבו המערכת הביטחונית יוצאת, לכאורה, למערכה חדשה בעיראק, הדרג הדיפלומטי יוזם פעילות הפוכה של קריצה ידידותית לעיראקים. בשנה האחרונה שיגרה ירושלים כמה מסרים לעם בעיראק, בהודעות רשמיות שיצאו ממשרד החוץ. המסרים היו רשמיים, מן הסוג הלבבי, ואין לטעות בהם. עולה מהם כי ירושלים רוצה מגע עם העם העיראקי, ואולי בעתיד גם עם הנהגתו. וכך יכולנו לשמוע ולקרוא בשנתיים האחרונות כיצד משרד החוץ שולח, בשפה הערבית, הודעת תנחומים לעיראקים על פיגוע תופת בבגדד, או מברך אותם בעקבות הכרזת אונסק"ו על עתיקות בבל כאתר מורשת עולמית.

מה שמתואר כאן הוא מאמץ ראשון, ייחודי, שספק אם יזמה ישראל כמוהו בעבר. ניסיון התקרבות לבירה ערבית המוגדרת בחוק כמדינת אויב. ראשיתו בתשתית שרקמו אזרחים משני העמים, ולא במגע בין ממשלות, מכאן התקווה שהקשר הזה יטפס מעלה. זה כמה שנים שאלפים משני הצדדים, ישראלים ועיראקים, משוחחים זה עם זה, בעיקר ברשתות החברתיות, ולעתים גם נפגשים. ניסיון ההתקרבות הזה נשען על שני מרכיבי יסוד חשובים. הקשר האמיץ של עיראק ליהודים שחיו בקרבה, והעובדה שהם בונים מחדש את מדינתם, בשאיפה שתנוהל על פי מודל מערבי. איש אינו מצפה בשלב הזה להסכם שלום רשמי כפי שנחתם עם מצרים וירדן. בעולם החדש אפשר לכונן יחסים גם בלי חוזה שלום (ע"ע יחסי ישראלים ומרוקאים).

כורדים תומכי איראן
באחרונה טיפס המאמץ הדיפלומטי של ירושלים קומה נוספת. שר החוץ עצמו, ישראל כץ, פנה לעיראקים בקטע וידיאו קצר. הוא אמר כי לשני העמים הרבה מן המשותף, ואין בכך דבר מפתיע. "אנו מקווים שהקשרים בין העמים ימשיכו להתפתח באופן חיובי", חתם את דבריו.

חמישה ימים בלבד לפני פרסום פנייתו, הותקף בעיראק בסיס אל־שוהדאא במחוז סלאח א־דין, המשמש כוחות של המיליציות השיעיות. לפי עדויות מן האזור, שיכנו בו האיראנים טילים בליסטיים. כלי תקשורת זרים מדווחים כי הייתה זו תקיפה ישראלית. בתחילת השבוע, אור ליום ראשון, נמסר על תקיפה נוספת בבסיס אשרף, השוכן כ־40 קילומטרים מצפון־מזרח לבגדד.

לכאורה, אפשר למצוא פה סתירה. בערוץ אחד שולחת ישראל טילים לעיראק, ובערוץ השני מילים יפות. בפועל אין כאן סתירה ממשית. המסרים החיוביים מיועדים לעיראקים, והטילים נועדו להחליש את האיראנים. בין שני הערוצים יש קשר של השלמה. בגדד אינה רוצה אויבים ולא מלחמה עם ישראל, היא מצויה בשלבי בנייה ומחפשת בעלי ברית.

למרות זאת, בקרוב נשמע משם קולות מחאה וגינוי רשמיים כלפי ישראל על הפגיעה בריבונות. יהיה זה ברובו מס שפתיים לאיראנים ולעוזריהם. עיראק מייחלת כבר שנים לכוח זר שיגאל אותה מאחיזת הצבת האיראנית, שגוזלת את משאביה, משחיתה את שלטונה ומונעת ממנה להשתקם.

טהרן לא כפתה על עיראק רק את משמרות המהפכה, או הקימה פלגים חמושים הפועלים בעצמאות עזת מצח. אנשיה פועלים גם במשק העיראקי. הם מקימים חברות, משתלטים על עסקים ורושמים השקעות. באחרונה הגבירו את כוחם אף בזירה הפוליטית. בבחירות שנערכו לפני כשנה, כבשו פוליטיקאים עיראקים תומכי טהרן חלק ניכר ממושבי הפרלמנט. בהם גם צירים כורדים. חבר עיראקי התעניין לפני כמה ימים, מי לדעתי תקף במחוז סלאח א־דין. הערכתי באוזניו כי ישראל, והזכרתי כי דפוס הפעולה דומה לתקיפותיה בסוריה. "ביני ובינך", הוא ענה, "יבורכו הידיים שעשו זאת".

הדיפלומטיה הישראלית צריכה לקחת נשימה ארוכה. השינוי עוד רחוק. אבל אם תתמיד במאמץ לקרב את העיראקים אליה, עשויות השנים הללו להתגלות כשלב הנחת היסוד ליחסים עתידיים עם בגדד. כל זאת, כמובן, בתקווה שיבוא יום והאיראנים יחדלו לשמש מכשול בפני יחסים אלה. בינתיים מצפים לעיראקים אתגרים קיומיים משלהם.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]