התגלה כאיש אטום: קושנר הוכיח בביקורו שהוא מנותק מהמציאות הפוליטית בישראל

דירה הנמצאת בהליכי שיפוצים לא מבקרים. קרובי משפחה וידידים נמנעים מלבקר משפחה שדירתם עוברת שיפוצים - זה לא נעים ולא נימוסי. אבל ג'ארד קושנר ועמיתו ג'יימס גרינבלט מייצגים ממשל שהנימוס וההתחשבות האנושית שלו בזולת בכלל לא נמצאות על סדר היום שלו. כך החליט קושנר "לקפוץ" לישראל ולבקר את ראש הממשלה בעיצומו של משבר פוליטי שבהיקפו ובמשמעותו הוא כמעט חסר תקדים. את לנתניהו, דייר ראשי בדירה העוברת שיפוצים, תוכנית השלום של טראמפ מעניינת היום עוד פחות מהשלג דאשתקד.

השיפוצים במאזן הכוחות ובמערכת השלטון הצפויים בתוצאות הבחירות בספטמבר מאיימים על עתידו הפוליטי. אבל מה אכפת לקושנר מה קורה בישראל?הוא מסתיר באמתחתו תוכנית שלום, וכדי שלא ישכחו ממנה וממנו הוא מגיח מדי פעם לאזור, חוטף שיחה עם ראשי המדינות ומצטלם מחוייך בחברתם. משווק הצהרה לתקשורת. חוזר לוושינגטון עד לגיחה הבאה לישראל ולמדינה במפרץ הפרסי.

לא רק שלא אכפת לקושנר ממה קורה בישראל. הביקור הנוכחי שלו בישראל אף חשף וגילה שהוא גם לא מבין, או לא רוצה ולא מסוגל להבין את מאבקי הכוח וההשפעה המתחוללים היום בזירה הפוליטית הפנימית בישראל. איך זה שלא עלה בדעתו להיפגש עם בני גנץ, העומד בראש מפלגה שלפי כל הסקרים תהיה השנייה בגודלה אחרי הבחירות בספטמבר? כמי שגיבש וניסח תוכנית שלום שאפתנית, איך זה שקושנר לא חשב שיש צורך לשתף את ראש המפלגה הגדולה בפרטי התוכנית, ולנסות להבטיח את תמיכתו בה?

ראש הממשלה נתניהו היה ודאי כועס על צילום משותף של קושנר וגנץ, אבל היה גם מבין שבשיחה בין גנץ לקושנר טמונה תועלת מדינית שיכולה בעתיד לסייע לו במצבים שייווצרו אחרי הבחירות.

אם תוכנית השלום באמת כל כך חשובה לקושנר, זה די מפתיע ומדהים שהוא לא חשב לשנייה לנצל את שהותו בישראל על מנת ליזום פגישה או שיחה עם איילת שקד ונפתלי בנט, מנהיגי הימין, שהסקרים מבטיחים להם היקף דו-ספרתי של מנדטים. שקד כבר ביטאה את זלזולה בתוכנית השלום והצהירה ש"טראמפ מבזבז את זמנו על התוכנית". נפתלי בנט צפוי להתנגד ולפסול כל תוכנית שלום הכוללת וויתורים. אבל במקום ליזום צעד אמיץ ולהפגש עם שקד ובנט בניסיון לשכנע אותם לפעול בהתאם לעמדת האמריקאים, קושנר נתגלה כאטום לגמרי ומנותק מהמציאות הפוליטית בישראל. מדהים שהוא איננו קולט את המשמעויות וההשלכות על סיכוייה של התוכנית, הגלומים בהתפתחויות והשינויים הצפויים במאזן הכוחות הפוליטי-פנימי של ישראל בעקבות תוצאות הבחירות בספטמבר.

אם זאת מידת התבונה המדינית של מי ששואף לקדם פריצת דרך היסטורית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אוי ואבוי לתוכנית שגיבש וניסח. גם אחרי שהשיפוצים בזירה הפוליטית ייגמרו – הם לא יועילו הרבה, אם בכלל, לסיכויי התוכנית להתקבל.