עד רגע סגירת הרשימות אתמול נמשכו המאמצים בין מפלגות הימין כדי למנוע אובדן קולות ולהבטיח "ממשלת ימין". אבל היה משהו השבוע שגרם לי למשוך בכתפי ולתהות: בשביל מה?
 
המו"מ בין נפתלי בנט, איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' והרב רפי פרץ נדחה השבוע לשעות הערב המאוחרות, כי השרים פרץ וסמוטריץ' היו חייבים להשתתף בישיבת ממשלה ובישיבות הקבינט. אין ספק שענייני מדינה דחופים דוחים מו"מ מפלגתי. אבל אחרי שנחתם ההסכם בכי טוב, ושקד התייצבה בראש הימין המאוחד החדש־ישן, החלו לדלוף אט־אט הידיעות על נושא הדיון בקבינט: הבנייה בשטחי יהודה ושומרון. ובכן - גם בניין הארץ חשוב מאוד, וראוי שידחה כיפופי ידיים בין מפלגות. יומיים עסק בכך הקבינט השבוע - עד שההחלטה אושרה "פה אחד" במשאל טלפוני וההחלטה התפרסמה. 
 
ומשום מה הובאה הסוגיה החשובה הזו לקבינט? הרי עד היום החליט בכך ראש הממשלה על דעת עצמו. זו אומנם סמכותו של שר הביטחון, אבל גם כשהאשמנו את אהוד ברק, כשהיה שר ביטחון, שהוא המקפיא הגדול וגוזר הגזירות - ידענו כי הוא פועל מטעמו של נתניהו. וגם כשרצה אביגדור ליברמן כשר ביטחון לפעול בענייני הבנייה, או ההריסה, ביו"ש - היה זה בנימין נתניהו שהחליט. הוא שהקפיא את הבנייה היהודית והוא שעצר את הדחפורים שהיו בדרכם להרוס את חאן אל־אחמר, ספינת הדגל בהשתלטות הערבית על אדמות מדינה בשטחי C. 
 

אלא שהשבוע רצה נתניהו לשתף את כל הקבינט בהחלטה. לו היה מבקש רק לאשר בנייה יהודית בהיקף גדול - לא היה מטריח את השרים. הוא ודאי היה רוצה לזקוף אישור כזה לזכותו במאבקו על קולות הימין. וגם הוא לא שכח חלילה את כל הבטחות הבחירות שלו לבנייה נרחבת ליהודים, הבטחות שלא קיים מעולם. והפעם הבטיח "על הקרח" עוד 6,000 יחידות דיור, אלא שעניין אחר לגמרי היה הפעם על הפרק: אישור בנייה ערבית בשטחי C. כדי לחזק את הערבים הוא רצה את אישורי חבריו. שגם שאר שרי הליכוד החברים בקבינט יתחלקו עמו ב"הישג" הזה. שגם פרץ וסמוטריץ' יהיו שותפים בו. הרי הוא אינו רוצה שהם ינגחו אותו בתקופת התחרות על קולות מצביעי המחנה הלאומי, על שהוא בונה לערבים בשטח המיועד להתיישבות יהודית. שום בית יהודי לא ייבנה כתוצאה מההחלטה הזאת. גם לא "הבית היהודי".
 
למה דחף נתניהו לאישור 715 בתים לערבים בשטחי C? סוד גלוי הוא שדונלד טראמפ רוצה לכנס בקמפ דיוויד, שוב קמפ דיוויד, עוד לפני הבחירות, פורום מנהיגים להצגת תוכניתו. זו תכלול הצעה להקמת מדינה פלסטינית בחלק ניכר מאוד משטחי יו"ש ועזה. סוד גלוי הוא שיש בתוכנית פרקים ורעיונות שאפילו נתניהו חרד מהם, אבל ברור שהוא לא יעז לומר "לא" לטראמפ. אבל נתניהו זקוק לעוד הצגה בינלאומית לפני הבחירות, והוא כבר התחייב מראש לקדם כמה צעדים "בוני אמון" עם הפלסטינים לקראת פרסום התוכנית, כדי שגם הם ישתתפו ויעניקו לנתניהו אצטלא של משתתף ב"תהליך שלום". ועוד חשוב מזה, צעדים אלה יאפשרו לכחול לבן להיכנס לממשלת אחדות לאומית. 715 הבתים שנתניהו מוכן לבנות להם, או לאשר הקמתם בדיעבד (אחרי שנבנו בניגוד לחוק ואין הוא מעז להרוס אותם) הם חלק מהמהלך הזה.
 
אבל במפתיע, מי שנחשב "הסמן הימני" בממשלה, בצלאל סמוטריץ', גם הוא תמך בבנייה הערבית בשטחי C. סמוטריץ' הוא פוליטיקאי רהוט מאוד. והפעם - רהוט מדי. בלי לגמגם ובלי להתנצל הוא פירט את "ההישג העצום" שלו באישור הבנייה הערבית: "‏אכן מהפך! לראשונה אנחנו לוקחים אחריות ומגבשים מדיניות ממשלתית אסטרטגית ביחס לשטח C אחרי עשר שנות אסטרטגיה ערבית", כתב סמוטריץ', ופירט את התנאים לבנייה המדוברת: "א. בנייה אך ורק לערבים שהם תושבי שטח C המקוריים; ב. בנייה אך ורק באופן שמשרת את האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של ישראל, תוך טרפוד מאמצי ההשתלטות האסטרטגית שלהם; ג. גיבוש מדיניות לבלימת ההשתלטות שלהם, לאכיפת החוק והריסת בנייה והשתלטות בלתי חוקית; ד. שמח על חלקי (עם שרים נוספים) בהפיכת השולחן וסיבוב הגה הספינה בהקשר הזה".
 
חלום כל הדורות
 
במסכת עירובין (י"ג ב'), שבצלאל סמוטריץ' ודאי מכיר טוב ממני, כתוב על זה כך: "תנא תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמישים טעמים". כל שרץ הוא כידוע טמא ואסור באכילה. אבל תלמיד חכם, או מתחכם, יכול למצוא או להמציא המון סיבות לכך שהוא כשר למאכל. 
 
שנים ארוכות השקיע סמוטריץ' בהקמת ארגון רגבים ובניהולו. זה הארגון שהקדיש את כל מאמציו למלחמה בבנייה הבלתי חוקית של הערבים ובהשתלטות שלהם על אדמות הלאום. והנה, בדיון הראשון שעוסק בסוגיות הללו ושסמוטריץ' זוכה להשתתף בו כשר בעל זכות הצבעה - הוא נכשל כישלון מחפיר.

וברטוריקה השוטפת מדי שלו ממציא סיבות, יותר מדי סיבות, להסביר לנו למה פתאום בנייה כזאת היא ממש מצוינת. חלום כל הדורות. כשמשהו באמת טוב - אין צורך בהרבה הוכחות לתועלת הנובעת ממנו. אבל סמוטריץ' היודע יפה למה נתן את ידו - מנסה לשכנע אותנו שהקבינט בהשתתפותו ובתמיכתו יאשר בנייה "רק לתושבים המקוריים". כאילו אין הוא יודע יפה שאין שום דרך בעולם לבדוק ולהוכיח ולאכוף מי "מקורי" ומי הגיע לפני שנה משכם. כאילו יש בנייה ערבית בשטח "המשרתת את האינטרסים הביטחוניים שלנו". 
 
הוא טוען שמהלך כזה דווקא יחזק את הריבונות שלנו וידחק את הרש"פ מצעדים תכנוניים בשטח. הצחיק אותם. אם המדינה לא הורסת מה שהרש"פ בונה - מה מפריע לערבים ליהנות משני העולמות? כאילו אינו יודע יפה שהערבים ימשיכו בתנופת הבנייה שלהם, עם או בלי אישור, כמו הבדואים בנגב, אבל בתוספת גיבוי בינלאומי ומימון אירופי שופע. וסמוטריץ' מברך על האסון הזה כאילו הוא הישג, כאילו אינו רואה לנגד עיניו את חאן אל־אחמר עומד על תלו, אבל בטוח, ממש צוהל לקראת האפשרות שמהיום והלאה - הכל יהיה בסדר. 
 
השר סמוטריץ' צריך היה לדעת שחובה עליו להיאבק על דעותיו ועל דעת שולחיו. ואם לא הצליח לשכנע - חובה עליו להצביע נגד, ולהסביר לציבור כי זו החלטה רעה מאוד. וגם לאזור אומץ ולאיים בהתפטרות אם הוא מוכן להילחם על דעותיו. כאילו אינו מבין את היתרון העצום שיש לאופוזיציה בבחירות: לתקוף את הממשלה. אבל אולי קינן אצלו ואצל פרץ החשש שאם יהיו "ילדים רעים" כבר בממשלת המעבר - נתניהו ינסה להקים אחרי הבחירות ממשלה בלעדיהם. ואינו מבין שבתמיכתו הוא סולל את הדרך לסילוקו. אבל כשסמוטריץ' מעניק לנתניהו תעודת הכשר ימנית - הוא מועל פעמיים בתפקידו. דומה שדעתו הייתה נתונה יותר למאבק על כיסאות מול בנט ומול בן גביר מאשר למאבק על ארץ ישראל.
 
אז אם על "ממשלת ימין" כזאת אנו חולמים - אולי אין על מה להילחם. אני יודע שהאלטרנטיבה עשויה להיות גרועה יותר. אבל אז לפחות יהיה למה לקוות, שיבוא יום והימין יעלה לשלטון.