ונעבור לנושא הבא: פאנליסט: "זה פשוט נורא, הולכים צעירים ישראלים ופשוט אונסים באכזריות נערה בריטית. צריך להוקיע אותם. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב אם זו הייתה הבת שלו מה היה קורה. פשוט מזעזע. אני אפילו לא רוצה לראות את התמונות (ברקע סרטון של הצעירים מובלים לחקירה, תמונות של בית המלון, תקריב של החדר) איך הם לוקחים אותה ומפשקים לה את הרגליים (סרטון של רגלי בחורות מתהלכות על הים) וחמישה מהם עולים עליה ואחד מצלם. איך אפשר בכלל לחשוב על זה? פשוט נורא". 
 
מנחה: "רק רגע, אנחנו מקבלים עדכון: כל הישראלים משוחררים. הבריטית תואשם בעדות שקר". פאנליסט: "או–קיי, מזל. אבל עדיין... אממ... צריך לחשוב על כל הסיפור הזה של חינוך הילדים שלנו, וכל הכבוד שהם חוזרים הביתה כמו גיבורים. זה מחריד שהם צילמו, אבל לפחות הם לא אנסו. ועל זה מגיע להם שאפו ענק". 
 
בשל מחסור בתקציב ובשילוב עונת המלפפונים והקישואים, התרבו ברחבי הטלוויזיה תוכניות פאנל מרובות משתתפים. להיות פאנליסט זו עבודה מועדפת לחופשת הקיץ עבור כל ישות שהיא יענו–סלב, המסתובבת במרחב עם רבע דעה, קמצוץ יכולת ביטוי והבנה מועטה בתחום אחד לא רלוונטי. 
 

הפאנליסט יכול להיות זמר עבר, כתב משועמם שהסתובב במסדרון והתיידד עם עורכת התוכנית, שוכן מדרגות אצל אחת מזכייניות הטלוויזיה או כלבויניק שממילא נמצא בסביבה ומעדיף להיכנס לאולפן הממוזג ולהוסיף מחוסר השארם שלו לדיון הדלוח שמצולם ומשודר לכל בית בישראל. אי לכך, ראוי לקבץ לכדי דף הוראות ומסרים את כל הדעות הנכונות לפאנליסט בטלוויזיה ("24 בצהריים", "הדו"ח היומי", "הבוקר עם רסקין", "הערב עם אודי סגל" ועוד): 
להתנגד לסרטונים של ברק כהן.

אחרי שרואים שוב ושוב את ברק כהן מטריד עם מצלמתו את יולי אדלשטיין ואת יאיר ואבנר נתניהו, צריך להגיד כמה זה נורא מה שהוא עושה. למשל כך: "מילא את ראש הממשלה, אבל למה את אבנר? הוא ילד מקסים שלא הזיק לאיש. ככה להפריע לו כשהוא יושב עם חברים? זה פשוט מחריד, ואגב, הדברים האלה משרתים את נתניהו". כדאי להמשיך להיות מוקסמים מאבנר עד שנגמר הזמן, ואז להתנגד לנושא הבא. 
 
להתנגד לגירוש הילדים. לא משנה מאיפה באו הילדים ומה הסיפור שלהם - ילדים הם חמודים, ולכן צריך להתנגד לגירושם. "במיוחד שהם כבר כאן, למדו את השפה, יש להם פה חברים, ובכלל - איך ישראל מעיזה לגרש אותם?" (רצוי לעלות בטון כשאומרים את המילים "לגרש אותם"). אם יש זמן, מכאן אפשר להמשיך ולהדגיש: "אנחנו במיוחד, שעברנו את השואה, רצוי שנפגין יותר חמלה. וגם בתורה כתוב 'כבד את הגר', או משהו כזה", לא צריך לצטט במדויק, אבל תמיד כדאי לגייס את אלוהים לטובת טיעון בפאנל. 
 
להגיד שאתה לא תיגרר לרכילות. "עזוב, אני לא רוצה להיכנס לזה. אלה חיים פרטיים של אנשים. גם אם דור רפאלי מבלה עם עדן פינס לא בטוח שהם חברים. ובכלל, זה עניינם האישי, ואנחנו לא צריכים לחטט להם בחיים". יחד עם זאת להתפעם מהזוגיות של יונה אליאן וששי קשת. "מדהים שהם עדיין ביחד. מה סוד הזוגיות שלהם? הם כל כך מקסימים. צריך לזכור שיונה וששי הכירו בסרט 'נורית', והשאר היסטוריה". אחרי ההתפעלות צריך להוסיף: "השמועות על יונה מרושעות, וצריך להפסיק להעביר אותן בוואטסאפ". ולסיום הדיון יש להשתמש בקלישאה שתמיד עובדת: "זה הכל באשמת השיח ברשתות החברתיות". 
 
לאהוב את הארטיק הכי פשוט. לאחר כתבה על כך שהקיץ מביא איתו המון טעמים חדשים לגלידות: גלידת לבנה, גלידת שום, גלידת ציזיקי, גלידת קפה שחור (בליווי תמונות של גלידרייה שנמצאת מול האולפן ושאליה נשלח הצלם של התוכנית), אמור את המשפט הבא: "ואני שואל איפה הימים שהסתפקנו בארטיק קרח הכי פשוט והכי טעים. תאמין לי, תן לי את זה בים ואני הכי מרוצה. מה צריך להסתבך עם כל מיני טעמים? תכף תגיד לי שגם יש גלידת סביח, חחח... לא, אני יודע שעדיין אין, אבל בטח ימציאו. הנה זרקתי רעיון, חחח". כן, ונעבור לנושא הבא. 

אם נתפסת נטול דעה, תוכל להשתמש בארסנל שתמיד עובד: "אוי, אוי, אוי, כמה נמוך הצלחנו לרדת. מה נהיה מאיתנו? זו דמותה של החברה הישראלית? פשוט בושה! זה הכל באשמת השיח ברשתות החברתיות".