מה שהולך כמו סחרור, עושה קולות של סחרור ונראה כמו סחרור, זה סחרור. אין הגדרה אחרת לתבהלה שפשטה בבלפור כשריפת קוצים באוגוסט. את הניצוץ סיפק טרול בשם אביגדור ליברמן, האיש שראה תבהלות מהסוג הזה אצל נתניהו אין ספור פעמים, מבפנים. איווט מכיר את הקליינט. הוא ידע בדיוק נמרץ מה יקרה אחרי הופעתו שלשום ב”פגוש את העיתונות”, כשהסביר שלא יהיה סבב בחירות נוסף. “אם נתניהו לא יוכל להקים ממשלה, אבקש מחברי בליכוד להביא משהו אחר”, הודיע ליברמן, והצליח רק בקושי להסתיר את חיוכו. כל השאר, היסטריה.
בנימין נתניהו הוא אדם מבריק, חיה פוליטית נדירה, מנוסה ומפוכח. הוא יודע שאין למסרוני השבועה שקושש אתמול ליצן החצר דוד ביטן, מפליטי הליכוד, שום משמעות. הוא עצמו פיזר לאורך הקריירה שלו כמות מסחרית של התחייבויות, בעל פה ובכתב, עם ערבים ובלעדיהם, אבל לא טרח לקיים אותן. עשרות אנשים הסתובבו עם פתקים בחתימתו, שהבטיחו להם הרים וגבעות, שמעולם לא קיבלו. לא מזמן נפרדנו מרפי איתן, שועל בן שועלים, שקיבל מנתניהו מסמך חתום ומפורט שיהיה שר בממשלתו במינוי אישי גם אם הגמלאים לא ייכנסו לכנסת, ובלבד שלא יחתום עם ציפי לבני. אז איתן לא חתם. שר הוא קיבל? קדחת. אם נאסוף את כל אלה שקיבלו הבטחות דומות, נוכל למלא אצטדיון בגודל בינוני.
נתניהו יודע שאין חבר כנסת בליכוד שיכול להרשות לעצמו לא לשגר מיד את מסרון השבועה לדגל, אבל הוא יודע שהמסרונים הללו שווים כקליפת השום. יש להם תאריך תפוגה ברור: הרגע שבו יתברר, אם יתברר, שביבי ברווז צולע. שהוא לא יכול להקים ממשלה גם הפעם. באותו רגע “ישתנו הנסיבות”. דברים שרואים מכאן (מהשלטון) לא רוצים לראות משם (המדבר הפוליטי). נתניהו יודע עוד משהו: איסוף הצהרות האמונים הפתטיות הללו לא מוסיף ליוקרתו, אלא גורע ממנה. הוא מעיד על בהלה, הוא מעלה לסדר היום את ה”פוטש” המיתולוגי, הוא מפגין חולשה.

אז בשביל מה הוא צריך את זה? זה הסיפור. נתניהו מאבד את שלוותו וקור רוחו. במהלך השנים והקדנציות הוא הצליח להימנע ממופעי פאניקה שאפיינו אותו בחלקה הראשון של דרכו הפוליטית. הוא למד לעמוד בלחצים, לא להתרגש יותר מדי מרעשי רקע. עכשיו, כשהוא מבין שצומת הטי לפניו הוא צומת הטי של חייו, הוא מתערער.
המציאות פשוטה: הליכודניקים נאמנים לנתניהו. זה נכון. הם איתו, כל עוד הוא מביא שלטון. ברגע שלא יביא שלטון, הם ייחשבו מסלול מחדש. אם תהיה להם אופציה להישאר צמודים לעטיני השלטון, או לחלק מהם, תחת מנהיג מתוכם שאינו נתניהו, הם ישקלו אותה.
כמעט לא תוכלו למצוא היום בליכוד חבר כנסת או שר שלא מדבר על זה, חושב על זה, מתכנן את זה. לא רק יולי אדלשטיין, עוד רבים אחרים. אלף מסרונים לא יצליחו לכבות את התבערה הזו, שתפרוץ, אם תפרוץ, ברגע האמת. התבערה הולידה תבהלה, שהולידה את “יוזמת ביטן” ובעקבותיה את ציוצי יאיר נתניהו, שהוסיפו שמן למדורה. וזוהי רק ההתחלה.