קולו של יאיר לפיד היה רווי זעם ועלבון בבוקר יום חמישי האחרון, ברגע שיואב קרקובסקי וכרמלה מנשה פנו אליו להתחלת שיחה בתוכנית האקטואליה של תשע בבוקר ברשת ב'. "לפני שאתם מתחילים לשאול אותי, אני רוצה לומר שעשיתם כאן מעשה שלא ייעשה!" הוא זעק, רוטט מפגיעה נפשית, "שידרתם את ראשי כחול לבן אומרים שאין מדליף בכחול לבן, וברקע שידרתם את השיר: 'ספר לי שקרים, ספר לי שקרים קטנים ומתוקים'. אני יודע אנגלית!", האמת היא שלא שמתי לב לשיר המתנגן ברקע המשפטים ששודרו בקולם של גנץ ושל אחרים בכחול לבן עד שיאיר לפיד הפנה את תשומת לבי.



מה הוא מתפלא? התקשורת עושה מעשים שלא ייעשו, גם בלי מוזיקה חתרנית ברקע. עצם שידור דברי גנץ שאין מדליף, נשמעת כציטוט אירוני ומלעיג. אבל האמת, מה זה משנה? מישהו מאמין שאין פגמים בהרמוניה בצמרת מפלגה של ארבעה שאפתנים שכל אחד מהם חושב שאסור לחשוד בו, אבל הוא עצמו חייב להיזהר שלא להיות פתי תמים, וחושד באחרים? הידיעות על החפרפרות, החיכוכים, הבחישות והנכלוליות בכחול לבן לא פוגעות בכוחה בסקרים. על פי הסקרים האחרונים, כחול לבן שומרת על כוחה המדהים: 30 מנדטים. הליכוד משיג רק 31 מנדטים, למרות הביקור המדיני באוקראינה, ההפצצות הפוגעות משמיים באופן מסתורי במצבורי נשק איראני ורמת החופשות בחו"ל. נכון שכאשר הליכוד משיג בסקרים 31 מנדטים, פירוש הדבר לפחות עוד חמישה במציאות.

ייתכן שעובדת טבע זו כבר מצויה באלגוריתם של מחשבי עורכי הסקרים, והם כבר הוסיפו את המנדטים האלה לתשובות שהם מקבלים בפועל, כדי לא להתבזות שוב בתוצאות האמת. נראה בקלפי. 
 
בכל מקרה, בוחרי כחול לבן לא מתרגשים מהידיעות על הנכלים בצמרת. מדוע שיתרגשו, כאשר כל בוחר יודע שפוליטיקה ותככים, מלחמות פנימיות, השמצות ושקרים קטנים, שקרים קטנים ומתוקים, הולכים יחד. מה החדשות כאן? אומר לעצמו מצביע כחול לבן. מלכתחילה הוא יודע שזה לא כחול לבן, אלא כחול אוף ווייט. אני חושש שאם לא היו בצמרת כחול לבן תככים, המצביעים היו נבהלים מהתופעה הבלתי מוכרת הזו. 
 

יש סיפור שקרה ביוון הקדומה. במדינה מסוימת היו בחירות בין שני מועמדים, אחד מאוד ישר והשני לא. כל תושב היה צריך לכתוב על חרס את שם המועמד הרצוי לו ולהטיל לקלפי. ביום הבחירות יצא המועמד הישר לרחוב, ואז פנה אליו אזרח, שלא הכיר את פניו, וביקש: אני לא יודע לכתוב, האם תואיל לכתוב לי על החרס את שם המועמד שאותו אטיל לקלפי? בבקשה, אמר המועמד הישר, אם שם מי אתה רוצה שאכתוב? האזרח נקב בשם המועמד היריב. אותו איש ישר כתב את השם, והבוחר הלך לקלפי. כשהוא חזר, שאל אותו המועמד הישר: רציתי רק לדעת, מדוע בעצם אתה אוהב את המועמד שביקשת ממני לכתוב את שמו? התשובה הייתה: אני לא אוהב אותו, אני רק לא סובל את המועמד השני, הוא כל כך ישר שזה מעצבן אותי. איש כמוהו לא מתאים לנהל את המדינה שלנו. 
 
נראה שמפלגתו של גנץ שומרת אותו בינתיים הרחק מאפשרויות של כישלונות, שגיאות וגמגומים. אם היה אפשר, היו מעבירים אותו למלון בקפריסין עד תום הבחירות. ייתכן שהוא גם יזכה בבחירות בקפריסין ברוב גדול. הקפריסאים התרשמו, אני מניח, מהכרזה הענקית עם פניו של גנץ שהוצבה בקפריסין (ותמונתה פורסמה בעיתוננו). גנץ יהיה מאושר מניצחונו בקפריסין. שם הוא לא ייאלץ לעשות רוטציה עם יאיר לפיד בדיוק כשסוף־סוף הוא יצליח, אחרי שנתיים וחצי, להחליט מה לעשות ומתי. 
 
הצלם יוסי זליגר העלה לאינסטגרם צילום יפה שבו רואים אדם על סולם, מדביק את השלט העצום עם הפנים הענקיות של גנץ. האדם נראה זעיר, כמעט בגודל של האף של גנץ. צילום מופת. ליד התמונה הענקית של גנץ, ואגב בלי יאיר לפיד, יש סיסמה: "ישראל לפני הכל". אדם שעובר מול הסיסמה הזו יכול לעמוד, לגרד בראש ולחשוב לעצמו: אולי גנץ מתכוון: תבחרו נתניהו. עזבו את השנאות, עזבו את הטירופים, עזבו את הרק־לא־ביבי, תחשבו על ישראל. אם אתם רוצים תוצאות טובות כמו שהיו לכם עד עכשיו, אולי תצביעו, באמת, בהתאם לשיקול "ישראל לפני הכל", ולא על פי זה־אמר־להוא, ושרה, ויאיר, שמועות, רכילויות, נבזויות ורפש היסטרי בתקשורת. כזה שאנשי כחול לבן מתמרמרים כשהוא מופנה נגדם.