1. "אפשר להשתגע"
את משה (בוגי) יעלון לא שמעתי ככה הרבה זמן. "אני נדהם", אמר לי השבוע, "תראה את כל הרפש שיוצא, והם עוד אומרים לנו שהכל בסדר. לחם ושעשועים להמונים. האיש הזה הלך לבחירות כדי להציל את עורו, הוא יעשה הכל כדי להציל את עורו". שאלתי את בוגי מה מקפיץ אותו. "מתברר עכשיו", אמר, "שנתניהו אישר לגרמנים למכור צוללות למצרים בגלל כסף (חשיפת רביב דרוקר בחדשות 13 השבוע - ב"כ). לא היה שום 'סוד ביטחוני גדול'. הרי ביבי בעצמו, בקולו, בראיון ההוא אצל קרן מרציאנו, אישר שמידר אותי ואת הרמטכ"ל ואת מפקד חיל הים ואת הנשיא מהאישור לגרמניה. הוא בקולו סיפר שהיה סוד ביטחוני גדול. הוא הסתבך עם הסוד הזה. אף אחד לא ידע מהו. עכשיו אנחנו יודעים. כסף".
אתה מאמין, שאלתי את בוגי, שכסף הוא המניע לכל פרשת הצוללות? "כן", אמר בוגי, "בהתחלה לא ידעתי שבן הדוד דוד שמרון מרוויח מהעסק. ולא ידענו שאבריאל ודוד שרן משוחדים. עכשיו אנחנו יודעים שיש עוד בן דוד, הבן דוד מאמריקה, שמרוויח מכל עסקה של טיסנקרופ. זו עובדה. הרי החברה ההיא שביבי עשה עליה מיליונים מוכרת לטיסנקרופ אלקטרודות פחם שמחזקות את הפלדה שבה בונים את כלי השיט. הכל קשור להכל.
"ואותו בן דוד מסדר לו מניות בהנחה, אני בטוח שלא ביבי שילם על המניות האלה, ואחר כך מוכר אותן ברווח עצום כשהחברה בעצם מפסידה. כל אלה עובדות. זה אותו בן דוד שביבי עצמו מספר שמקבל ממנו דמי כיס בדולרים וחליפות יקרות, והוא כמו סוכן של טיסנקרופ, הוא מרוויח מכל עסקה של טיסנקרופ. ואז אתה מביא צוללת שישית, וספינות מגן מטיסנקרופ במקום מדרום קוריאה, ועוד שלוש צוללות, וספינות נגד צוללות שאף אחד לא צריך ולא היה שום דיון, ואחרי שאני תופס אותו עם הנצ"לים (נגד צוללות) הוא נבהל, וכל העובדות הללו לא נחקרו, לא מוצו, לא נבדקו. רק על ה־16 מיליון שקל שבן דודו מסדר לו הייתה צריכה להיפתח חקירה. אבל היא לא נפתחה".
ניכר בבוגי שהוא לוקח את הדברים האלה פנימה ומתייסר. תומכי נתניהו סימנו אותו כבר מזמן כתמהוני, הזוי, נקמן ושקרן. כך ייעשה למי שמורד במלכות. עד לא מזמן, כשהיה שר הביטחון המכהן, הוא היה התקווה הגדולה הלבנה של הימין, האיש שנולד במעמקי השמאל וראה את האור. טוב, הנסיבות השתנו.
"תחבר את כל הסיפור הזה", ממשיך יעלון, "לעובדה ששמונה ימים אחרי שאני מסיים את תפקידי מגיעים שמרון וגנור יחד ליו"ר ההסתדרות ניסנקורן, יחד עם יו"ר ארגון עובדי צה"ל משה פרידמן, ומודיעים שם לשניהם שהולכים להפריט גם את מספנות חיל הים, לטובת טיסנקרופ, וכדאי להם לשתף פעולה אם הם לא רוצים שזה ינחת עליהם מגבוה.
"זה היה על התפר ביני לבין ליברמן, שעוד לא נכנס לתפקיד. ואני אומר לך שבדצמבר 2016, חודש אחרי התחקיר של דרוקר, בידי המשטרה היו מסמכים שמוכיחים את מעורבותו של נתניהו בעניין. יש שם מסמך עם הנחיות ראש הממשלה לתוכנית הרב־שנתית, שם הוא דורש תשע צוללות. לא שש, כמו שהוא אומר היום. תשע. בניגוד לכל העמדות של כל מערכת הביטחון. והמסמך השני הוא הטיוטה של מזכר ההבנות עם הגרמנים שאני מנעתי בפברואר 2016. ועל כל זה, עוברים לסדר היום וקובעים שהוא לא חשוד, עוד לפני החקירה. הרי אפשר להשתגע".
2. רעידת אדמה? יוק
מכאן, לבלגן. אני מתכוון לכחול לבן. שימו לב לפרטי הטריוויה האלה: 13 במרץ 2019. ערב בחירות מועד א'. אביעד גליקמן מפרסם שבן הדוד נתן מיליקובסקי סידר לנתניהו רווח מדהים של 16 מיליון שקל בעסקה התמוהה ההיא, שמעולם לא דווחה לציבור. סיפור שאמור להרעיד את אמות הספים בכל מדינה, כולל הקשר העקיף לטיסנקרופ. למחרת בשעה 8 בערב מתפוצצת פרשת "הפריצה האיראנית לטלפון של בני גנץ" אצל עמית סגל בחדשות 12. בום. אף אחד לא מתעסק בשחיתויות נתניהו. כולם עוברים לטלפון של גנץ.
פאסט פורוורד לימינו אלה: ביום שלישי התפרסמו תמליליו המפלילים של עד המדינה שלמה פילבר (פלג) והחשיפה החדשה בעניין הצוללות (דרוקר). רעידת אדמה כפולה? יוק. למחרת, שמונה בערב, אותו עמית סגל, אבל את "האיראנים" מחליפים "רוסים" שפרצו לטלפונים של אנשי גנץ. ושוב, אף אחד לא מתעסק בשחיתויות נתניהו. כולם עוברים לטלפון של גנץ. אין כאן טענה לפרסומיו של עמית סגל. עיתונאי צריך לפרסם, נקודה.
זה לא פוטר את גנץ מאחריות למהומה בחצרותיו. ב־18 ביולי קיבלתי מאפליקציית המסרים החשאית "סיגנל" את החיווי הבא: "בני גנץ משתמש בסיגנל". מוטב מאוחר. "סיגנל" היא סוג של וואטסאפ/טלגרם, רק עוד יותר חשאי. היא נחשבת היום לאפליקציה היחידה שאינה חדירה לארגוני ביון זרים. בקיצור, גנץ נועל את דלתות האורווה אחרי שהסוסים כבר בחצר של עמית סגל. מצד שני, הרי זה לא באמת חשוב. כל ה"פריצות" וה"חפרפרות" וה"הדלפות" הן בעצם האדרה של מציאות מפלגתית אופיינית על המפה הפוליטית, רק עם מגפון.
זה לא אומר שאין מתח אדיר בצמרת המפלגה הזו. וזה לא מפריך את ההנחה שרק ניצחון ברור בבחירות ישאיר אותה במתכונת הנוכחית, ואולי גם זה לא. או את מה שאומרים ראשיה זה על זה. ואחרי שאמרנו את כל זה, חשוב לזכור: זה המצב, פחות או יותר, בכל המפלגות. בימינה השנאה בין הפלגים השונים גדולה אף יותר. הליכוד נחטפה מזמן, כמעט כל ראשיה מתפללים בסתר לסיומה של התקופה התיאוקרטית השחורה הזו, אבל חוששים לצייץ. העבודה מיוסרת ומנסה להמציא את עצמה מחדש וגם במחנה הדמוקרטי מבולקה, עם סקרים צונחים ותחזיות לא ברורות. הרמוניה ושלווה סטואית יש רק אצל ליברמן, כי הוא לא נוהג לחתור תחת עצמו.
3. נגד הזרם, בלי שפם
גם את עמיר פרץ לא שמעתי ככה הרבה זמן. או שהוא על סטרואידים, או שפייגלין וביבי התחילו אצלו פיילוט של לגליזציה לקנאביס. פרץ כמעט לא ישן, חורך את השטח, עובר מצביע מצביע. "שמע", אמר לי בדרך צפונה, "אנחנו נביא 2 מנדטים מהמגזר הערבי והדרוזי, תרשום. אתמול התייצב אצלי במטה ראש סיעה מוניציפלית של 5 מנדטים מחורה. סיפר שתמך בעבודה לפני 25 שנה, מאז לא דרך אצלנו. עכשיו חזר. הייתי בחוג בית באשדוד, הגיע בחור, ליכודניק, עם 100 אלף עוקבים, והודיע שהוא איתי. קרוב ל־30 אלף ליכודניקים כבר הצטרפו אלינו".
מה כל זה שווה, שאלתי, אם עדיין לא מאמינים לך שלא תשב עם ביבי?
"מאמינים לי. ניסו לעשות עלי סיבוב, אבל אנשים מבינים עכשיו שהסיכוי שאני אלך או אשב או אדבר עם ביבי לא קיים. לא אני ולא אורלי. אין שום גמגום". הזכרתי לו שהצטרף לממשלת נתניהו ב־2013. "ההחלטה הייתה של ציפי לבני", אמר, "אני הייתי חבר במפלגה שלה ולא רציתי למרוד. היא דיברה על המו"מ לשלום שקרי התניע באותה תקופה ועל ההזדמנות. קיבלתי את זה. כשהמו"מ קרס, התפטרתי מיד. לא חיכיתי רגע אחד. הלכתי ואמרתי לביבי בישיבת הממשלה את כל האמת בפרצוף".
שאלתי אותו אם הוא מאמין לאורלי לוי־אבקסיס. "כן", אמר, "אני מאמין לה ומשוכנע שהיא איתי במאה אחוזים. הקשר בינינו בנוי על כימיה מיוחדת שהתחילה באירוע ההוא, כשהיא הייתה ח"כית טרייה ומישהו העליב אותה. אני אומר לך שביבי לא יהיה ראש ממשלה אחרי הבחירות. שמע, השקט בליכוד יהפוך לסערה גדולה אחרי הבחירות. או שהוא יודח או שיהיה פילוג. אני פוגש הרבה ליכודניקים שאומרים לי בשקט שיצביעו עבורי. הם לא ייצאו נגדו בפומבי, אבל בקלפי זה סיפור אחר. האנשים כבר מבינים. לא יהיה מועד ג'. יהיו שינויים דרמטיים על המפה הפוליטית. החביות התוססות יתפוצצו".
מעצבן אותו היחס של השמאל לאורלי לוי. "אומרים שגדלה בימין", הוא מקונן, "שוכחים שאבא שלה הלך לוועידת מדריד, גיבה את ברק ביציאה מלבנון, היחיד שלא הסכים להשתתף בהסתה נגד רבין ולא הגיע למרפסת ההיא בכיכר ציון. תאמין לי שהיא מדברת על ביבי יותר גרוע ממה ששמעתי מהשמאלנים".
מה עם חוק הלאום, שאלתי. "מה עם חוק הלאום?", ענה בשאלה, "כשבני בגין נמנע בחוק, הפכו אותו לנסיך. כשאורלי לוי נמנעה, הופכים אותה לבוגדת. היחס אליה מקומם אותי. במקום לקבל אותה בזרועות פתוחות, כמי שבאה מהימין הרך. ועוד משהו, ההחלטה לא ללכת לחיבורים נוספים בשמאל הייתה שלי, לא שלה. רק שלי. אסטרטגית ידעתי שברגע שאעשה את זה, אאבד את היתרון היחסי שלי, כמי שמסוגל לדבר עם כולם, כולל ליכודניקים ופריפריה".
אז הוא מדבר עם כולם. השאלה היא אם הם יענו לו. הוא מגן בשצף קצף על התוכנית הכלכלית שהציג יחד עם לוי־אבקסיס, ובעיקר על המקורות התקציביים שלה. "זה לא ראה וקדש", אמר לי בעניין הגדלת המס השולי על העשירון העליון, "מדובר בחלק קטן מהמקור התקציבי, תוספת שולית מאוד למס על העשירים באמת. לא צריך לעשות מזה סיפור, ואם יהיו מקורות חלופיים, מה טוב".
העיקר, מבחינתו, זו התוכנית להפוך את רכישת הדירה לרכישת מכונית בליסינג, להעלות את שכר המינימום ולהתחיל לטפל בילדים מהיום שנולדו, ולא מגיל 3־4. אחרי שניצח בפריימריז, לקה פרץ בסוג של תעופה עצמית שהפכה תוך זמן קצר לסחרור מסוכן. עכשיו הוא חותר נגד הזרם, בכיוון הלא נכון של מדרון חלקלק, עם שתי ידיים קשורות מאחור ובלי שפם. מצד שני, אם יש פייטר על המפה הפוליטית (חוץ מנתניהו), זה פרץ.
4. ביצת הריקבון
יום חמישי, 25 ביולי השנה. ימים ספורים אחרי שאיילת שקד מתייצבת במקום הראשון ב"ימין החדש" של נפתלי בנט, ימים ספורים לפני שמתרחש האיחוד הגדול שמצרף לחבילה גם את פרץ, סמוטריץ' וכל החברים. אלה ימים קריטיים. שקד לא ויתרה עדיין על חלומה הגדול להתמודד בליכוד. בשבוע שעבר פרסם חיים לוינסון ב"הארץ" את שלל המסרים שהעבירו מקורביה השונים של שקד לסביבת נתניהו. היא הבטיחה, לכאורה, לתמוך בחסינות לנתניהו, להפעיל לחץ על היועמ"ש המקורב אליה, לעשות הכל כדי למלט את נתניהו מאימת הדין. שקד הכחישה שהייתה מודעת להעברת המסרים הללו. העובדה שהועברו, אינה מוכחשת. לוינסון אוחז בראיות חפציות.
בשבוע שעבר כתבתי כאן שאני לא מאמין ששקד ידעה שאנשים מבטיחים בשמה חסינות לנתניהו. אחד האנשים האלה היה, לכאורה, השר חיים כץ. הוא עצמו זקוק לחסינות, כזכור. עכשיו בואו נחזור לתאריך 25 ביולי. מסעדת "גושן" (כשרה) בתל אביב. בפינה הנידחת ביותר יושבים שניים. כץ ושקד. אדם שישב במסעדה כל אותו זמן מספר: "עד שהגיע החשבון, היא הסתירה את פניה. לא ידעתי שזו היא. ממש ישבה עם היד על הפרצוף. רק אחר כך הבנתי שזו איילת שקד. הם הסתודדו ארוכות. אני מדבר על כחצי שעה שבה היא פשוט הסתירה את עצמה".
האיש, ליכודניק ותיק, לא ידע בשלב ההוא את מה שיתפרסם בהמשך. הוא קם וביקש בתמימות משני המסתודדים לצלם סלפי. להפתעתו, שניהם סירבו. הם לא הסכימו להצטלם יחד. אז הוא עשה איתם סלפי בנפרד. אחד עם חיים כץ, השני עם שקד. לדבריו, היא ביקשה ממנו לא להעלות את התמונה איתה באותו זמן עם התמונה של כץ. "בהפרש של שבועיים לפחות", אמרה. הוא קיים את ההבטחה. העלה את התמונה איתה, לא העלה את התמונה עם חיים כץ.
הסיפור הזה מתכתב עם הפרסום של לוינסון. האם זה אומר שאיילת שקד ידעה שחיים כץ מציע בשמה חסינות לנתניהו? לא. אני עדיין לא מאמין שאירוע כזה יקרה בהסכמתה. בשיחות סגורות היא מודה שברור לכל אחד שאם היא בליכוד, יהיה לה הרבה יותר קשה להצביע נגד החסינות מאשר אם היא במפלגה אחרת.
כמה עצוב שגם אישה כאיילת שקד, מוכשרת, משכילה, חדה ואידיאולוגית אמיתית, מוצאת את עצמה מתפלשת בביצת הריקבון הנתניהואית. שאלתי השבוע את שקד מה הסיפור. היא התפוצצה עלי. "די, נמאסתם. אי אפשר לשבת עם בן אדם במסעדה בצהריים? כולם יודעים שחיים כץ ואני מיודדים. ישבנו במסעדה עם עשרות אנשים. זה היה אחרי שכבר החלטתי להתמודד בימין החדש והתחברתי לנפתלי. לא דיברנו בשיחה הזו על הליכוד. הסיפור הזה נגמר. אמרתי לחיים שיידע שאנחנו הולכים להיכנס במהלך הקמפיין בוועדים הגדולים. רציתי שיידע. דיווחתי גם לנפתלי על השיחה הזו. הוא אמר לי, אגב, שכדאי לי להתחבר לפייגלין. זה כל הסיפור. מעולם לא הבטחתי חסינות לאף אחד, מדובר בהבל הבלים". בהקשר הזה, אני מאמין לשקד. אבל הריח, לא נעים.
5. חיים מחוץ לקופסה
ביום שלישי, בבית העלמין בכנרת, סמוך למכללת אוהלו הצופה אל האגם, נקבר גיא סלע. הוא נפטר בגיל 54, מוקף באוהביו ובמעריציו הרבים מאוד, בביתו בבת חן, אחרי מלחמה של שנתיים בסרטן. בשבועות האחרונים לחייו ישב בסלון ביתו, על כיסא מיוחד שהקל על כאביו, מוקף כמעט בכל בכירי, ראשי וותיקי מערכי המודיעין הישראלי לדורותיהם. כולם היו שם. ראשי אמ"ן, אנשי חטיבת המחקר, אנשי יחידות המ"מ, גנרלים וקצינים ובכירי מוסד וזוטריו. "האיש הזה אחראי בלעדית לשלוש מהיכולות המודיעיניות האסטרטגיות של מדינת ישראל", הם אומרים עליו, "קשה לדמיין את המודיעין בלי הראש שלו, בלי היכולת שלו, בלי המוח המיוחד שלו".
לצערי, לא הזדמן לי להכירו בחייו, אף על פי שנמנה עם קוראיו האדוקים ביותר של הטור הזה, אלא רק לקראת מותו. בתחילת ינואר השנה התקשר מישהו, סיפר לי עליו, וביקש ממני לפגוש אותו. הוא בא להוד השרון, ורק אז הבנתי שהוא חולה. פגשתי אדם מבריק, יוצא דופן, מעורר השראה. הוא הציג בפני כמה רעיונות שגיבש להצלת הדמוקרטיה הישראלית. הוא היה אכול דאגה. ביקרתי אותו שוב כשהוא כבר על ערש דווי, לפני עשרה ימים. הוא נפרד מהמשפחה המפוארת שבנה (הרעיה ברברה וארבעה ילדים), החברים לנשק והחיים. הוא עשה את זה בשלווה יחסית, מפויס, אפילו מחויך בפרצי הומור שחור. כמעט כל מה שנגע בו בימי חייו הפך למפואר.
סלע היה לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, אחר כך עמד בראש היחידה הטכנולוגית של אמ"ן. היה לו ראש של ממציא. "הוא לא חשב מחוץ לקופסה", אמר עליו אחד החברים ליחידה, "הוא חי מחוץ לקופסה". הוא עזב את אמ"ן בדרגת סגן אלוף והקים את "סולאראדג'", שהפכה לחברת ענק של אנרגיה סולארית, מעסיקה אלפי עובדים, נסחרת בנאסד"ק ופורצת דרך בתחומה. זה בדיוק מה שהיה גיא סלע. ישראלי, ציוני, פטריוט, לוחם ופורץ דרך. כל מי שנחשף אליו, מפקדים ופקודים, מדבר עליו בעיניים מצועפות. על מעלליו אי אפשר לספר וספק אם אפשר יהיה אי־פעם. מה שנותר זה להגיד לו תודה על שהיה כאן חצי מאה. נוח בשלום, גיא.