המערכה נגד איראן תהיה מלווה בסיכון להתנגשות עם חיזבאללה בלבנון

חזינו השבוע במכות הפתיחה במערכה החדשה שפתחה ישראל: המערכה למניעת ייצור טילים מדויקים בלבנון. המערכה הזאת, שרק התחילה, תהיה מלווה בסיכון מתמיד וגובר להתנגשות רחבה עם חיזבאללה בלבנון. לא משנה במי נבחר בעוד כעשרה ימים להנהיג אותנו - כל מי שייכנס ללשכת ראש הממשלה לא יוכל לעמוד מנגד בשעה שחיזבאללה מקים מפעלים לטילים מדויקים.

הרחפנים שנחתו על מערבל הדלק בדאחייה לפני שבועיים הציבו משוואה חדשה: אם אכן היא שתקפה, ישראל לא תקבל הקמת מפעלים לטילים מדויקים בלבנון, והיא מוכנה לפעול נגדם לא רק באמצעים חשאיים או רכים אלא גם באמצעים קינטיים. טילי הנ"ט שהחטיאו, למזלנו, את האמבולנס ביראון סימנו את הצד הלבנוני של המשוואה: כל פעולה ישראלית אלימה בלבנון תיענה בפעולה אלימה מצד חיזבאללה.

מכת הפתיחה של שני הצדדים הייתה מדודה. לשניהם ברור היטב מה מחיר הסיכון ומה מידת האנרגיה שאצורה בצד האחר. לישראל יש היכולת להחריב את לבנון ולהנחית מכה אנושה על חיזבאללה, ומנגד לחיזבאללה יש היכולת להכאיב לישראל כפי שלא הכאיבו לה כבר עשרות שנים. לכן את המערכה הזאת ינהלו שני הצדדים בזהירות, עם רגל על הברקס, כדי שלא להתדרדר במדרון המוביל למלחמה אלימה במיוחד.

ההחלטה של חיזבאללה לייסד מפעלי טילים מדויקים בלבנון היא תוצאה של ההצלחות הטקטיות שנחלה ישראל במערכה נגד משלוחי הנשק מאיראן. אחרי שנים שבהן תקפה ע"פ הדיווחים ישראל בעקביות את המשלוחים שהגיעו לסוריה, החליטו חיזבאללה ואיראן לעקוף את המשלוחים ולהתחיל לייצר את הטילים מ־א' ועד ת' על אדמת לבנון, כלומר מחומרי הגלם ועד לטיל מדויק שלם.

בישראל עקבו אחרי המהלך ופעלו נגדו במגוון אמצעים, חשאיים וגם פומביים. חיזבאללה נאלץ להזיז כמה פעמים את אתרי הייצור שלו, מה שגרם לו להתעכב, אבל לא גרע מנחישותו למסד את הפרויקט. אחרי השבוע האחרון נדמה שיש בחיזבאללה מחשבה מחודשת על כדאיות הפרויקט, מתוך הבנה שהוא עלול להמיט אסון על לבנון. ייתכן שגם ראש ממשלת לבנון סעד חרירי זיהה את תחילת הסדקים, עשה תפנית והתייצב השבוע בגלוי נגד חיזבאללה.

בבואו להגיב על התקיפה המיוחסת לישראל בביירות שלח נסראללה מספר לא קטן של חוליות נ"ט לארוב למטרות מזדמנות בקרבת הגבול. ההנחיה שלו הייתה להסתפק בתגובה מינימליסטית, שלא תגרום ליותר מדי נפגעים, אף שאנשי השטח שלו דרשו תגובה משמעותית יותר. חוסר משמעת אופייני בצה"ל סיפק להם את המטרה בדמות אמבולנס שנסע על קטע כביש שהוגדר כאסור לנסיעה בזמן הכוננות, ובו לוחמים ורופא. למרבה המזל, הכוונים של חיזבאללה החטיאו. אחרת היינו כבר השבוע בתוך אירוע אחר לגמרי.

בצה"ל מיהרו להוציא אל הפועל תרגיל הטעיה שתוכנן מראש, אף שלא בשום שכל רב. מסוק נחת באזור התקרית (בנקודה שלא הייתה חשופה לירי חיזבאללה) והמריא כשעליו לוחמים בריאים לכיוון רמב"ם. במקביל עיכב דובר צה"ל את ההודעה על היעדרם של נפגעים. 

הרעיון היה נכון ומוצדק: להרוויח זמן עד שחיזבאללה יבין מה קורה כדי שלא יפעיל בינתיים את אחת החוליות האחרות שלו נגד מטרה אחרת. הביצוע היה שלומיאלי: אילו היה המסוק נוחת באחד מבסיסי חיל האוויר - חיזבאללה היה נשאר באי־ודאות על תוצאות התקרית עד היום. הנחיתה המצולמת ברמב"ם של הפצועים המדומים יצרה רושם מביך. ספק אם בצה"ל יחזרו בעתיד על הפרקטיקה הזאת.

לאחר התקרית חשף צה"ל עוד נדבכים של פרויקט הטילים המדויקים, כדי לאותת לחיזבאללה על היעדים הבאים של המערכה. מפעל הטילים שנחשף בבקעא בלבנון הוא רק אחד ממפעלי הדיוק שהספיק חיזבאללה להקים. ההערכה היא שעד כה הצליח חיזבאללה להבריח או להסב כמה עשרות של טילים למדויקים, ואילו ישראל נחושה בדעתה למנוע מהמספר הזה לגדול.

את אירועי השבועיים האחרונים פתחה התקיפה של חוליית הרחפנים האיראנית בסוריה, אירוע מרשים מבחינה מבצעית כשלעצמו. לא חלף זמן רב מהרגע שבו נאמרה לטייסים הפקודה "רשאי" ועד שהווילה בכפר עקרבה נמחקה, יחד עם אנשי החוליה שהיו בה. רבע שעה אחר כך הודיע צה"ל על התקיפה. בדיעבד, לא בטוח שנכון היה לקבל אחריות לתקיפה הזאת, ששעתיים אחריה כבר נחתו הרחפנים בביירות; כמו שאמר לי השבוע הרמטכ"ל לשעבר דני חלוץ: "את האצבעות שלנו עדיף להשאיר בכיסים ולא לתקוע אותן בעין של האויב". 

פחות מיממה אחר כך הותקפה שיירה של מיליציות שיעיות שנשאה עמה  מל"טים חמושים מעיראק לסוריה. ייתכן שזו הייתה אמורה להיות תשובתו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, על התקיפות המיוחסות לישראל בעיראק. גם כאן לא התאפק מי שכינה עצמו "גורם ביטחוני בכיר" והבהיר בתדרוך עיתונאים ש"ישראל פעלה בשתי זירות". 

האירועים האלה מסמנים את הגבולות החדשים של המערכה נגד איראן וגרורותיה, סוריה ולבנון. הגבולות המתרחבים של המערכה ידרשו מחיל האוויר הלא גדול שלנו להתפרס באופן לא נוח, הן ביכולות ההתקפיות שלו והן בהגנתיות. כבר השבוע נפרשו סוללות כיפת ברזל מצפון הארץ ועד דרומה. 

המב"ם (המערכה שבין המלחמות) שמנהלת ישראל נגד איראן, שהחלה כמערכה שקטה, כמעט כולה חשאית, הופכת לאחרונה לאינטנסיבית וגלויה יותר. היא הביאה עד כה לשורה של הישגים: מעטים הם משלוחי הנשק שהצליחו להגיע ללבנון, המאמץ האיראני להקים מפעלי טילים בסוריה נבלם, וגם ההתבססות האיראנית בסוריה מתערערת וסובלת מעיכובים. איראן אינה מצליחה לייסד את רשת הבסיסים האוויריים שקיוותה להקים שם וגם לא להציב מספר משמעותי של טילים. 

בצד ההצלחות יש לראות גם את המגבלות של המערכה הזאת: היא לא הקהתה כלל את הנחישות האיראנית להקים בסוריה בסיס קדמי נגד ישראל, וגם לא דיכאה את מאמצי חיזבאללה להשיג יכולות של דיוק בליסטי. נסראללה עדיין חותר להשיג "מאזן אסטרטגי" עם ישראל: יכולת פגיעה בקריה בתל אביב כמענה לפגיעה בדאחייה, פגיעה בתשתיות אסטרטגיות של ישראל במענה לפגיעה בתשתיות של לבנון ויכולת אווירית של כלים לא־מאוישים כנגד העליונות של חיל האוויר.

כמו במאבק נגד תוכנית הגרעין האיראנית, הפעולות הישראליות משיגות הצלחות טקטיות של עיכוב והשהיה, אבל לא מעקרות את המוטיבציה של הצד הנגדי לחתור למטרה שהציב לעצמו. את זה ניתן להשיג רק בהסכם שארה"ב עומדת מאחוריו. 

לצד המשך פעולות הסיכול ישראל צריכה למקד מאמץ כדי להבטיח שההסכם הבא עם איראן, שעוד יגיע, יבלום לא רק את תוכנית הגרעין האיראנית אלא גם את ההתפשטות האיראנית באזור. הנשיא טראמפ צפוי להגיע לבסוף למו"מ עם האיראנים, וישראל חייבת להישאר צמודה אליו ולא לחזור על הטעויות שעשתה עם קודמו אובמה. חיל האוויר והמוסד, על יכולותיהם המופלאות, יוכלו לעכב את איראן אבל לא לבלום אותה. רק הסכם מקיף ויציב ירחיק את האיראנים מתוכנית הגרעין ומגבולנו.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13