נראה כמו חלטורה: נתניהו יכול היה לספח את בקעת הירדן, אבל הסתפק בהכרזה חסרת משמעות

נתניהו יכול להחיל ריבונות על בקעת הירדן היום בבוקר. גם אתמול. הוא לא צריך רוב בכנסת. הוא לא צריך הצעת חוק. הוא לא צריך כלום. הוא יכול לכנס את הממשלה, להעלות את ההצעה להצבעה, לאשר אותה פה אחד ונגמר הסיפור. איך? פשוט מאוד: על פי החוק שהתקבל בכנסת על ידי השמאלנים ההם ממפא"י, ב־27 ביוני 1967. החוק הזה תיקן את הפסש"מ (פקודת סדרי חוק ומשפט) הבריטי והסמיך את הממשלה לקבוע בצו על איזה מחלקי "ארץ ישראל" יחול המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה. על בסיס החוק הזה, סיפחה ממשלת לוי אשכול את מזרח ירושלים. החלת המשפט והשיפוט של המדינה על אזור מסוים היא סיפוח. על בסיס החוק הזה יכולה ממשלת נתניהו הנוכחית, או הקודמת, לספח את בקעת הירדן. קלי קלות.
 

נכון, כדי לספח את רמת הגולן, נזקק מנחם בגין לחוק נפרד. למה? כי רמת הגולן לא הייתה במסגרת המנדט הבריטי, לכן לא הייתה מוגדרת בתחומי "ארץ ישראל" (היא הייתה במנדט הצרפתי), ולכן הוראות הפסש"מ לא חלות עליה. כדי להסיר ספק, הלך בגין על חוק נפרד ברמת הגולן. בעניין בקעת הירדן, אין בעיה. קונצנזוס. הציבור, המערכת הפוליטית, כולם בעד. הבקעה הייתה במנדט הבריטי.
 

ולמרות כל זאת, לא הכריז נתניהו על סיפוח הבקעה וכינס את הממשלה, אלא הסתפק בהכרזה חסרת משמעות: אחרי הקמת הממשלה הבאה, אני מתכוון לספח. משה פייגלין, החתן הטרי של נתניהו, נכח אתמול במעמד החגיגי. אני מעריך שסיכוייו של פייגלין לכהן כשר בממשלה הבאה של נתניהו גבוהים מהסיכוי לראות אותה מספחת את הבקעה.
 

החלטה על סיפוח הבקעה היא החלטה בעלת משמעות רחבת היקף ואדירה: ביטחונית, מדינית, כלכלית. היא משליכה על יחסי ישראל עם העולם הערבי והמפרציות, על היחסים עם העולם, על המצב בקרב הפלסטינים, על המתח הביטחוני בזירה כולה. היא תשפיע על המערכת הדיפלומטית, היא תקרין לכל כיוון אפשרי.
 

ככל שהצלחתי לבדוק אתמול, נתניהו עוד לא קיים דיון עומק כלשהו על החלטתו ה"דרמטית". הוא לא כינס על זה את הקבינט. הוא לא הורה למועצה לביטחון לאומי לערוך עבודת מטה נרחבת, כמצופה. הוא לא ישב עם הרמטכ"ל. הוא לא נועץ עם ראש המוסד. בעצם לגבי ראש המוסד אני לא בטוח. הוא לא ישב עם ראשי מערכת הביטחון באופן מסודר. ככה זה גם נראה. מה שהולך כמו חלטורה, עושה רעש של חלטורה ומתנהג כמו חלטורה, זו חלטורה.
 

כל האמור לעיל לא סותר את השאיפה המוצדקת של רוב הישראלים, בהם תושבי הבקעה החלוצים, לראות את הבקעה בריבונות ישראלית, או לפחות בשליטה ישראלית. על הסנטימנט הזה ניסה נתניהו לעשות אתמול הון פוליטי. זה לא באמת הצליח, ולא רק בגללו. זה לא הצליח, כי ההצהרה הדרמטית באמת שניתנה אתמול הגיעה ממקום אחר לגמרי. היא הייתה מצויצת ונוצרה בבית מדרשו הלא ייאמן של דונלד טרמאפ, שפיטר את יועצו לביטחון לאומי ג'ון בולטון, תוך השפלתו הפומבית. 

 

בולטון היה הנכס האסטרטגי הישראלי החשוב ביותר בבית הלבן. מי שדחף להגברת הסנקציות על איראן, מי שהשאיר כמעט בכוח את החיילים האמריקאים בסוריה, מי שאומר "הן" אוטומטי לכל דרישה או גחמה ישראלית. בולטון חסם בגופו מו"מ אמריקאי־איראני ונחשב למתנגד הבוטה ביותר לאפשרות של מפגש בין טראמפ לרוחאני. 
 

בולטון הועף מתפקידו דקות אחרי שנתניהו סיים את ספין בקעת הירדן. כמעט שידור חוזר למה שאירע יממה קודם, כשטראמפ הודיע, שעתיים אחרי מסיבת העיתונאים של נתניהו, שאין לו בעיה לפגוש את הנשיא רוחאני. עושה רושם שהמתנה שאינה מפסיקה לתת, דונלד טראמפ, הפסיקה לשתף פעולה בטיימינג הכי קריטי לנתניהו.
 

הטסתו של בולטון מהבית הלבן פירושה שינוי מדיניות. אמריקה מאבדת את שיניה. הסיכוי שטראמפ יילך למו"מ עם האיראנים גבוה. הסיכוי שהמו"מ הזה ייגמר בדיוק כמו שנגמר המו"מ עם קוריאה הצפונית לא נמוך. בואו נתפלל. ההערכה בקרב גורמים מדיניים אתמול הייתה שנתניהו ביקש מטראמפ הכרה מקבילה בבקעת הירדן, כפי שקיבל בזמנו את רמת הגולן. טראמפ סירב. בולטון לחץ, אז טראמפ פיטר אותו. אין לכך עדיין אימות, אבל רוב מה שפורט כאן קרה בשטח. 
 

בולטון אף הגדיל לעשות כשצייץ, בעקבות פיטוריו, את הציוץ הבא: "אתמול הצעתי לנשיא להתפטר. הוא אמר שנדבר על זה היום". צייץ, ולא יסף. על פיטוריו שמע בטוויטר.
 

מכיוון שאסונות באים בצרורות, פיטורי בולטון לא היו הקטסטרופה האחרונה של נתניהו אתמול. בעודו נואם בכנס בחירות באשדוד, נשמעה אזעקה בעיר. ראש הממשלה ניסה לשמור פאסון, נותר על הדוכן עוד כחצי דקה וביקש מהקהל "להתפנות בשקט". הוא עצמו פונה משם ברעש. סרטוני הפינוי הבהול של נתניהו, שהבטיח לנו להפיל את שלטון חמאס לפני בחירות 2009, שרפו את הרשת ולא הוסיפו לו בריאות. כנראה שגם לא מנדטים. אלא שאת נתניהו לא כדאי להספיד. בתי הקברות עמוסים במספידיו. יש לו עוד כמה ימים. לפנינו עוד הודעות דרמטיות.