תכנון קמפיין הוא עניין מרתק. לכן חדרנו בעזרת תוכנת דמיון מתקדמת לישיבות סיעור גדולי המוחות בכחול לבן, המפלגה השנייה בגודלה בישראל שטוענת, לא בלי צדק, שהיא המפלגה הגדולה ביותר בישראל. "נתניהו דואג רק לנתניהו! זו תהיה סיסמת שידורי התעמולה שלנו", כך סיכמו סביב השולחן בישיבת הקמפיין בכחול לבן. כולם היו מבסוטים מעצמם ומן הסיסמה, ואז קמו והתכוונו להסתער על השטח.
"רק רגע", אמר מישהו בקול צייצני קמעה בירכתי החדר, השתעל וניסה שוב: "עצרו, זו לא סיסמת בחירות טובה. אנשים יכולים גם לומר באותה מידה: 'גנץ דואג רק לגנץ' או 'לפיד דואג רק ללפיד'. אתם צריכים סיסמה שתשכנע למה אתם טובים, ולא מדוע השני לא טוב".
"מה לא בסדר בסיסמה שלנו?" עצרו כולם המומים. "ככה נגביר שנאה לביבי, מה לא נראה לך?"

הוא השתעל שוב. "סליחה, אני רק הגרפיקאי. הייתי כאן למקרה שתרצו להחליט אם בפוסטרים יהיה גנץ לבד או לפיד וגנץ. סליחה, אולי אסור לי להתערב, אבל, זאת אומרת", הוא גמגם עכשיו קשות מול המבטים החודרים של הגנרלים והטאלנט הרגיש, "זאת אומרת, אנשים שרואים את הסיסמה שלכם 'נתניהו דואג רק לנתניהו', יכולים לחשוב רגע על כך, ולומר: אה, אבל בעצם, יותר נכון לומר שגנץ ולפיד דואגים רק לגנץ ולפיד. אנשים יכולים לחשוב עוד קצת, ולומר לעצמם: המדינה כל כך לא חשובה לגנץ וללפיד, שהם מוכנים לשחק בה ולנהל אותה כשאחד מהם טועה בכל הופעה שלו, והשני ילדון שלא מתאים לזה. גנץ ולפיד יודעים בתוך תוכם שהם מוכשרים להיות ראשי הממשלה של הולנד או של פולין, אבל שניהם רוצים רק ודווקא להיות ראש הממשלה של ישראל ועכשיו. כנראה הם דואגים רק לאגו של עצמם. לכן אני לא מציע לכם לומר: 'נתניהו דואג רק לנתניהו'. זה לא טוב. אדם נבון יכול לומר שאתם דואגים רק לעצמכם הרבה יותר". 
"די כבר גם אתה. נבהלנו, חשבנו שבאמת חשפת פגם בסיסמה שלנו", אמרו לו בחיוך של הקלה. "אתה מברבר בהנחה שאנחנו פונים בסיסמה שלנו אל אנשים נבונים. הסיסמה הזאת פונה לאנשים שאין דבר חשוב ביותר בחייהם מאשר 'רק לא ביבי'. בשבילם גם אנחנו טובים. עובדה". 
בכל זאת הוחלט להאריך את הישיבה עוד קצת. לא כעסו על הגרפיקאי החצוף שמתערב בעניינים לא לו. זה קול העם, אמר מישהו, זו קבוצת מיקוד של איש אחד. הבה נחשוב שנית. האם באמת הדרך היחידה להשיג ניצחון על נתניהו היא לפנות אל רגש השנאה לנתניהו? מדוע שלא נציג בקמפיין את הדברים הטובים בנו, ולא את הדברים הרעים בו?
ישבו, ישבו, ישבו. הדברים הטובים שהם רוצים לעשות היו: להגיע להישגים של ביבי, אבל בלי ביבי. זה אפשרי, הם האמינו. גם הם, לפיד או גנץ, גנץ או לפיד, כל אחד בתורו, יוכלו לטוס לפוטין ולשבת עם טראמפ, לשמור על אבטלה אפסית ועל שקל חזק, לנהל עימותים בכמה חזיתות, נגד חמאס, חיזבאללה, טורקיה וסוריה. להיות מתואם עם מצרים, עם הודו ועם ברזיל, למנוע את הגרעין האיראני ולהבטיח את המשך רמת החיים של הישראלים תוך כדי כל המלחמות. גם הם יוכלו לפזר הבטחות שיום אחד יורידו את מחירי הדיור.
כולם ניסו לשבת ולמצוא סיסמה שתבטא את כל זה. הסיסמה שעלתה על הפרק שוב ושוב הייתה: "גם אנחנו יכולים כמו ביבי". כאן קם אסטרטג בחירות בינלאומי ואמר: "רבותי, מספיק. יש גבול לכל דבר. אני מקצוען, ומצדי הייתי משכיר את שירותיי לכל אחד. אין שום טעם לדבר על הדברים החיוביים. אף אחד לא רוצה לשמוע את זה. הקהל שלכם רוצה רק דבר אחד: שאגות של שנאת ביבי. זה מה שחייבים לתת להם". 
הישיבה ננעלה, וכולם יצאו למאמץ האחרון לגייס את קהל שונאי נתניהו מבטן. "נתניהו דואג רק לנתניהו". "לא נשב בשום אופן עם נתניהו", הם דקלמו את דף המסרים, מדגישים את הלא. לא, לא, לא. הם הבטיחו לבוחריהם תקווה: הפלת נתניהו עד יום רביעי בבוקר. יום שבו אם נתניהו אכן יפסיד בבחירות, יפרצו חגיגות שמחה, צהלה וריקודים בכל האזורים בארץ שלתושביהם טוב. למרבה הפלא, מומחה הבחירות גם הציג עוד נתון. לא הגיוני, אבל עובדתי: ככל שלאדם טוב יותר בישראל שתחת שלטון נתניהו, ככה הוא שונא אותו יותר.