באווירת הסליחות ולקראת עשרת ימי תשובה, תוצאות הבחירות מחייבות את רוב השחקנים הפוליטיים וחלק מהציבור לעשות חשבון נפש. אחרי הכל, מישהו הכניס אותנו לביצה טובענית זו.
ראשון שחייב לעשות חשבון נפש ולהסיק מסקנות הוא בנימין נתניהו. לפני קרוב לשנתיים פרסמתי כאן מאמר שקרא לו לפרוש. טענתי שהתנהלותו האישית, גם לגבי אותם דברים שבהם הוא מודה, אינה ראויה, ובסופו של דבר תפגע גם במחנה הימין כולו. מאז הפכתי לאויב בעיני משפחת נתניהו ומחנה האוהדים השרוף שלו, אבל עכשיו זה הגיע - נתניהו הנחית מכה קשה, לא מחויבת המציאות, על המחנה האידיאולוגי והפוליטי שבראשו הוא עומד. כל מועמד אחר מהליכוד, וכך גם איילת שקד ונפתלי בנט, היו מביאים יותר מנדטים ומצליחים להרכיב ממשלה. והנה עכשיו, המפלגה והמחנה של נתניהו עלולים לאבד את השלטון בגללו, אף שרוב הציבור תומך בדרכם האידיאולוגית.
תוצאות הבחירות מוכיחות שרוב הציבור הישראלי, בוודאי היהודי, אוחז ברעיונות הימין בתחום המדיני ביטחוני. חברו את קואליציית נתניהו עם מרבית מצביעי ליברמן וגם עם חלק ממצביעי כחול לבן, בוודאי אלה שבחרו במפלגה בגלל בוגי יעלון וצבי האוזר, ותקבלו אותה השקפת עולם. רבים נוספים אינם קונים עוד את הפרדיגמות של השמאל ההזוי ואינם מאמינים שניתן לעשות משהו עם הפלסטינים. פוטנציאלית, הם היו יכולים להצביע לליכוד וימינה, אבל הם אינם מעלים על דעתם לעשות את זה בגלל נתניהו.
נתקלתי באנשים האלה כל יום בשנה האחרונה. הם מאסו בהבטחות השווא, בסיפורי החצר, בנהנתנות ואבק השחיתות, בתחושה שהאיש הזה רותם כל דבר לטובתו האישית ולטובת משפחתו. למרות הכישרון והכריזמה, למרות ההישגים הברורים, נתניהו נתן סיבות טובות שלא לבחור בליכוד, בגללו. שמעתי אפילו מצביעי ימין מובהקים, שנרתעו מלהצביע לימינה, כי בחירה באיילת שקד תסייע לנתניהו להישאר בשלטון. עד כדי כך.
נתניהו אחראי לרפיסות בדרום ולהמשך ביצוע האסון של אוסלו. אפילו כשעשה דברים נכונים כמו הכרזת ריבונות בבקעה, זה בא מהסיבות הלא נכונות - ממניפולציה שנועדה לצרכים אישיים. נתניהו אחראי לכך שכמעט כל מי שעבד איתו עזב והפך ליריב ואפילו לשונא. במקומם הוא הקיף את עצמו בריקים, שלא לומר פוחזים.
ולצד הדברים הכלליים, הוא גרם לאיבה הלא מפוענחת של אביגדור ליברמן, שבגללה אין לו ממשלה. הוא אפילו הוסיף שני מנדטים למפלגות הערביות האנטי ציוניות, בקמפיין הזיופים המטופש שלו. לכן, נתניהו חייב להכות על חטא ולהסיק מסקנות.
פעם היו חישוקאים
חשבון נפש חייבים לערוך גם השרים וחברי הכנסת של הליכוד - מי שההערצה העיוורת והשקט המוחלט שהם מספקים לראש המפלגה, מאפשרים לו לעשות ככל העולה על רוחו. פעם היו חישוקאים ואופוזיציה בליכוד, היום איש אינו מעז להעלות אפילו מחלוקת עניינית. לא צריך להיות מפלגה טורפת ראשיה, כמו העבודה, כדי לשמור על אידיאולוגיה, עקרונות ויושרה. כל אלה נעלמו מחצרות הליכוד והגיע הזמן לחשבון נפש ושינוי.
מי שעוד חייבים לשנות את דרכם הם הבוחרים האוטומטיים של נתניהו. רבים מהם אנשים טובים, נורמטיביים, בעלי תפיסת עולם שהוכיחה את עצמה. אלא, שדווקא ההערצה וההגנה העיוורת שהם סיפקו למנהיג, פגעו בכל מה שהם מאמינים בו - במפלגה, במחנה ואפילו בנתניהו עצמו. הגיע הזמן שהם יחזרו להפעיל את הראש באופן עצמאי.
חשבון נפש נדרש גם אצל בכירי הצד החרד"לי של ימינה, בייחוד בצלאל סמוטריץ' והרב רפי פרץ, שאלמלא שורה של התבטאויות לא חכמות שלהם, אפשר היה להביא חלק מפליטי נתניהו ואפילו מצביעי ליכוד למפלגה שלהם. מאובססיית הלהט"בים ועד למדינת ההלכה, איבדה ימינה מספר מנדטים של ימין אידיאולוגי שברח דווקא מהם. ולא נכביר מילים על איתמר בן גביר וחברי העוצמה שלו, ששוב התברר כי העוצמה היחידה שטמונה בהם היא להוריד לשאול מנדטים של הימין.
חשבון נפש דרמטי לקראת יום הכיפורים חייבים לבצע גם ראשי הציבור החרדי, שבדיוק עליהם נאמר "וישמן ישורון ויבעט". במשך יותר מדי שנים הם התרגלו שהשמאל מוכן לתת להם עולם ומלואו בגלל אובססיית פלסטין ולמען השלטון. אחר כך הצטרף לכך גם הליכוד. שנים ארוכות הם מושחתים מתוך תחושה שלעולם חוסן; תמיד יוכלו להתבסס על מי שמקריב, משרת ויצרני, בעוד הם פטורים מחובות ונהנים מכל הזכויות; תמיד יוכלו לדרוש ולקבל עוד ועוד. הגיע הזמן שהם יבינו ממה מורכבת האיבה והעוינות כלפיהם, ישנו את דרכם ויצטרפו אלינו באמת.
קיר בלתי עביר
לעומתם, האזרחים הערבים חייבים לשאול את עצמם, עם שוך ההנגאובר מחגיגות הניצחון של איימן עודה, אחמד טיבי ומטאנס שחאדה, מה ייצא להם מ־12 המנדטים שהם שלשלו לקלפי. האמת - לא כלום. כי כל עוד הם ימשיכו לבחור לכנסת נציגים העוינים את המדינה הציונית ורוצים להרוס אותה, הם ימשיכו להיות בשולי הדרך. רק כשיקימו מפלגות שרוצות לחיות עם המדינה היהודית הדמוקרטית ולהשתלב בה, הם יוכלו לחגוג באמת.
עוד ציבור שצריך להרים את הראש מהחגיגות ולהכיר עד כמה חמור מצבו הוא של העבודה ומרצ, המתיימרת להיות דמוקרטית. לפני דור הם הצליחו להמריץ את יצחק רבין, לשלוט במדינה ולדרדר אותנו כמעט לאבדון, היום הם מאושרים שעברו את אחוז החסימה. אכן, הגיע הזמן לחשבון נפש ולהסקת מסקנות.
והאחרונים שחייבים להכות על חטא ולבחון אסטרטגית את דרכם הם עסקני ומצביעי כחול לבן. בסוף השבוע הזה התברר שתחושת ההישג הייתה מוקדמת מדי ושהם ניצבים בפני קיר בלתי עביר. הם אינם יכולים להקים ממשלה ואפילו לא גוש חוסם. 33 המנדטים שלהם התקבלו בתנאים הכי טובים שניתן להעלות על הדעת מבחינתם. ראש המחנה השני עשה הכל כדי להמאיס את עצמו על הציבור, הם גייסו שחקני חיזוק מלב הימין, והתקשורת עבדה בשבילם עד ליום האחרון.
בנסיבות הללו, 33 מנדטים הם היו משיגים בכל מקרה, גם אילו היו מעמידים בראשם סוס נדנדה ועושים קמפיין איום. המספר הזה מגלם את הצבעת השבט הציוני הלבן ואת מי שמאס בנתניהו. במסגרת חשבון הנפש כדאי שינסו להפנים מה הסיבה לתקרת המנדטים שלהם. והסיבה היא האידיאולוגיה בתחום המדיני־ביטחוני שמובילה את רובם. אלה אותן פרדיגמות של השמאל המדיני, הרעיונות של רבין ופרס והדיבוק של פלסטין. כל עוד ימשיכו במסלול הזה, הם לא יגיעו לשלטון, כי רוב הציבור כבר התפכח מהאשליות הללו.
יש רק דרך אחת טובה להם ולמדינה, שבה יוכלו לשבור את המסגרות ולהחזיר את הציבור שבחר בהם להגה השלטון. זו הדרך שבה הלך יאיר לפיד פרק זמן קצר, כשכונן את ברית האחים עם נפתלי בנט. הם חייבים להניח לעניין הפלסטיני ולהתרכז ביתר התחומים הרבים והחשובים האחרים שעל סדר היום, אלה שניתן לחולל בהם שינוי חיובי אמיתי. מדת ומדינה ועד כלכלה חופשית, מבריאות ועד יוקר המחיה.
ואם בכחול לבן יערכו חשבון, ואם יגבשו את הדרך החדשה הזאת, יהיה בהחלט מקום לממשלת אחדות שתוציא את כולנו מהמלכוד הנוכחי.