אלרגיה למזון עלולה לסכן חיים, והיא אף גורמת לא אחת למוות. לצערנו, שכיחות הסובלים מאלרגיה למזון עולה משנה לשנה. האלרגיה נובעת מכך שמערכת החיסון מזהה בטעות חלבון שנמצא במזון כמסוכן לגוף. בתגובה היא תוקפת אותו, עם החשיפה לאותו מזון. בגלל ההתעוררות הפתאומית של המערכת, עוצמת ההתקפה היא עזה מאוד, עד שהיא עלולה להסתיים במוות.



בין השאר זו יכולה להיות רגישות לחלב ולמוצריו, לשומשום, לאגוזים, לבוטנים, לסויה, לפירות ים ולפירות טרופיים. מגע עם האלרגן, החומר שאליו אלרגיים, אפילו בכמות מזערית, ולעתים אף בשאיפה בלבד, גורם להלם אנפילקטי. זו תגובה לא תקינה ומוגזמת של מערכת החיסון, שבמהלכה לחץ הדם צונח, מופיעה בצקת בפנים, בלוע ובצוואר, דרכי הנשימה נחסמות, מופיעים תפרחת ושלשולים, ובמקרים חמורים - אובדן הכרה ומוות.



במצב זה נדרשת הזרקה מיידית של אדרנלין באמצעות מזרק אפיפן ופינוי לבית החולים הקרוב ביותר. בארצות הברית מעריכים שתגובתיות יתר זו של מערכת החיסון אחראית ליותר ממאה מקרי מוות בשנה. בארץ, כ–5% מהילדים בגילי 3 עד 8 סובלים מאלרגיה חריפה למזון - יותר מ–6,000 ילדים.



הטיפול היעיל ביותר במצב הזה הוא, כמובן, מניעה: לא להחזיק מזונות אלו בקרבת ילדים האלרגיים אליהם. קיימת הוראה מפורשת ומפורטת בחוזר מנכ"ל משרד החינוך האוסרת הכנסת מוצרים אלרגניים לבתי ספר ולגנים שבהם לומד ילד הסובל מרגישות אליהם. יש בחוזר הנחיות כלליות להתנהלות הצוות החינוכי במוסדות הלימוד הללו ומודגש כי אין להתנות השתתפות ילד במסגרת מוסד חינוכי או בצהרון בשל היותו אלרגי למזון או בעל לקות בריאותית אחרת.



התרגזתי השבוע לשמוע על מוסד חינוכי שבו התחנכה ילדה אלרגית ברמת סיכון חיים. הורי הילדים האחרים התקשו לעמוד במשימה הבלתי אפשרית מבחינתם: להימנע מלתת לילדיהם מזונות שאליהם הייתה הילדה רגישה. הם התמרמרו ומחו עד רמה כזו שהילדה הוצאה מהגן.



הדבר המזעזע ביותר היה תגובות ההורים בקבוצת הוואטסאפ שלהם לאחר שהתבשרו שהילדה עוזבת את הגן. אחד ההורים כתב: "אני הולך להביא מחר ביצה לגן כדי לשבור את המנחוס הזה". מישהי ענתה: "חחחח! חכה עוד יום. מחר היא עוד בגן".



הייתי רוצה לראות את תגובתו של האב "שובר המנחוסים" אם חס וחלילה ילדו היה באותו מצב. אטימות כזו היא לא דבר שאני מצפה לו מהורה. חוסר הנוחות המינימלי הכרוך במתן תשומת לב להכנת כריך הוא כאין וכאפס לעומת מותו של ילד. נראה שאין סוף לתחתית שאליה מסוגלים אנשים לרדת.