משחק המלכים: ליברמן יעצב את הממשלה הבאה כרצונו, ורצונו הוא לעמוד בראשה

גם אם יצליח לגנוב שניים או שלושה מנדטים, עדיין אין לבנימין נתניהו ממשלה עתידית, כמו שגם לבני גנץ אין; אביגדור ליברמן, שהכפיל את כוחו, חוזר להיות האיש שמסובב על האצבע שלו את המפתחות לכל ממשלה ואת המפתחות למשכן שבו יבלה ראש הממשלה לעתיד. איש לא יצא מאושר מהבחירות האלה (למעט ליברמן), ובכל זאת, שני דברים טובים יצאו מהתוצאות הלא־החלטיות שהתקבלו. העובדה שאין תוצאה חד־ משמעית ואין מנצח גוזרת נימוס על כל המעורבים ועוצרת את שיח השנאה והשיסוי, שכן איש אינו יודע עם מי הוא עשוי למצוא את עצמו בקואליציה בעוד חודש. דבר נוסף הוא הרוב המוצק שהתגבש נגד כהונה נוספת של נתניהו, ויתכן שסיכוייו של ליברמן להיות ראש הממשלה הבא גבוהים מאלו של נתניהו.

כשאין מנצח, אין גם מפסיד שאפשר לרמוס אותו, וכבר מיום רביעי חלה האטה בזרימת הסחי בערוצי הרשת. נתניהו היה צריך עוד 24 שעות כדי להיגמל מהרגלי ההסתה של הקמפיין, ואם ביום רביעי הוא עוד היה "זה או אני או הערבים", אתמול הוא כבר אימץ מתק שפתיים של אחדות, אבל נראה שנתניהו עדיין לא הפנים עד הסוף את חומרת מצבו. הוא, שהפך את שתי מערכות הבחירות האחרונות להצבעת אמון אישית עליו ועל כהונתו, קיבל השבוע מהבוחר הצבעת אי־אמון ברורה. אם בבחירות הקודמות הצביעו 53% מהישראלים למפלגות שהצהירו על תמיכתן בנתניהו (ובכללן ישראל ביתנו), הרי שהשבוע התהפכה התמונה ו־53% מהישראלים הצביעו למפלגות שאינן תומכות בו במוצהר. מדובר בשינוי דרמטי שהתרחש בזמן קצר מאוד.

הסיכוי שנתניהו ימשיך לכהונה שישית כראש הממשלה נראה עכשיו נמוך. כלוחם באופיו ולהטוטן פוליטי בכישוריו, הוא עדיין מאמין שיש לו יכולת גם להיחלץ מאימת כתבי האישום וגם להמשיך ליהנות מהמעון בבלפור. אבל תוצאות הבחירות ולוח הזמנים המשפטי עשויים להציב בפניו בחירה אכזרית: להתמקד במאבק על חירותו או להמר על כל הקופה ולהסתכן בהחלפת המעון הרשמי במעון נוח פחות. 

נתניהו אומנם הזדרז להחתים את שותפיו הקואליציוניים על עוד הצהרת נאמנות בסגנון קוריאה הצפונית, אבל הוא עלול לגלות במהרה שהיא לא שווה את הנייר שעליו נחתמה. הוא גם ינסה בכל כוחו לפתות חוליות חלשות במפלגת העבודה או בכחול לבן. אבל גם אם יצליח לגנוב שניים או שלושה מנדטים, עדיין אין לו ממשלה עתידית, כמו שגם לבני גנץ אין ממשלה עתידית; ואביגדור ליברמן, שהכפיל את כוחו, חוזר להיות האיש שמסובב על האצבע את המפתחות לכל ממשלה ואת המפתחות למשכן שבו יבלה ראש הממשלה לעתיד. 

ליברמן רחוק מלהצטייר כאביר שלטון החוק או כמי שמאמין שהדין צריך ליקוב את ראש הממשלה. אבל הוא לא יצא להרפתקה זאת של בחירות נוספות רק כדי לחזור ולשמש שוב כשר תחת נתניהו. הסיבוב הזה הוא הזדמנות חייו להגיע לתפקיד ראש הממשלה ולעמוד בראש הליכוד, ולכן כשהפרשנים הפוליטיים תוהים מה יכול יו"ר הליכוד להציע ליו"ר ישראל ביתנו כדי שיסכים להצטרף אליו, כדאי יותר לשאול מה ידרוש ליברמן מנתניהו כדי להקים ממשלה. 

שלא כמו במקרים אחרים, הפעם, כשליברמן מצהיר שיישב רק ב"ממשלת אחדות ליברלית", הוא עשוי להתגלות כמי שמילה שלו היא מילה. אין לו שום סיבה להעניק את משקלו המכריע בתמורה לתפקיד שר בממשלה צרה. הוא יעצב את הממשלה הבאה כרצונו, ורצונו הוא לעמוד בראשה. תשאלו למה ראש סיעה של 8 מנדטים מאמין שהוא יכול להיות ראש ממשלה? התשובה היא: כי הוא יכול. 

כראש המפלגה הגדולה, גנץ לא ייכנס לממשלת אחדות בראשות נתניהו, וגם אם נתניהו יסכים לשמש שר בממשלה בראשות גנץ, הוא לא יוכל להעניק לו חסינות. לכן ממשלת אחדות ליכוד־כחול לבן ללא ליברמן היא אתגר שלא יהיה פשוט לממש אותו. כשנתניהו יבין שהמאבק שלו הוא קודם כל על גורלו האישי, הוא יחפש איך אפשר להוון את המצב הפוליטי לשיפור מעמדו המשפטי.

הנה תרחיש שבו יהיו יותר מרוצים ממאוכזבים: רק ליברמן יוכל להעניק לנתניהו דרך מילוט מאימת הדין, אם בקידום עסקת טיעון מכובדת שתמנע מנתניהו לרצות עונש מאסר ואם בהסכם עם הנשיא על חנינה תמורת פרישת ראש הממשלה מהחיים הפוליטיים. אבל את זה הוא יעשה רק ממשרת ראש הממשלה, אחרי מיזוג של מפלגתו עם הליכוד והפיכת הליכוד למפלגה הגדולה בכנסת. בראשותו כמובן. וכך, כראש המפלגה הגדולה, גם גנץ ייאלץ לקבל אותו כראש הממשלה הלגיטימי. אחרי הכל, האפשרות להיות שר הביטחון בממשלת ליברמן עדיפה על תפקיד ראש האופוזיציה.

גם בכירי הליכוד לא יאהבו את זה,  אבל ליברמן יזכיר להם את התיקים שהם יפסידו אם ישלח אותם לאופוזיציה. זה לא מהלך קל ליישום, אבל אם יש מישהו שנכנס לבחירות האלה עם תוכנית שלבים סדורה - זה ליברמן. בשבועות הקרובים נראה משחק שחמט על ארבעה לוחות שבו לוקחים חלק רב־אומן, אומן וטירון פוליטי, שיפסיד גם במט סנדלרים.

במשחק הזה יש לנתניהו קלף אחד בשרוול: עזה. בשבוע שעבר הצליחו הפרקליט הצבאי הראשי והיועץ המשפטי לממשלה לרסן את תוכניתו להנחית  מהלומה על עזה, שהייתה מובילה, קרוב לוודאי, למלחמה. אם יממש עכשיו את התוכנית, זה יטרוף את הקלפים. מצב מלחמה ידחק בכל השותפים לנצור את השאיפות הפוליטיות ולהצטרף לממשלת חירום. 

לא ייקח הרבה זמן עד שהעזתים, כדרכם, יספקו לנתניהו את התירוץ הקטן הדרוש וישגרו רקטה אל ישראל. ראש השב"כ כבר הוכיח שהוא יודע לעמוד על רגליו האחוריות ולהתנגד מקצועית למה שלא נראה לו נכון. עכשיו יידרשו גם הרמטכ"ל אביב כוכבי וגם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לחסום בגופם יציאה למלחמת שלום נתניהו.

ממשלת אחדות בראשות ליברמן תיראה לרבים רעיון רחוק ומופרך, אבל בסופו של דבר יש בה בעיקר מרוויחים ומעט מפסידים. נתניהו יזכה בחירות (ואם גם ישיג עסקה שאין בה קלון הוא עשוי אף לקבל הבטחה לתפקיד הנשיא בעוד שנתיים, מה שיאפשר לו ולמשפחתו להמשיך ולהתגורר עוד שנים במשכן רשמי), מנדלבליט ישתחרר מאימת ההרשעה של ראש ממשלה, ליברמן וגנץ יישארו נאמנים להבטחתם לממשלת אחדות חילונית. החרדים הם בעיקר אלה שיפסידו. גם גנץ יפסיד קצת, אבל הוא מצטייר כמי שיודע להפסיד בכבוד. והיי, אם יושבע ליברמן לראש ממשלה, אולי אפילו נקבל את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כאורח הכבוד בטקס ההשבעה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13