בשבילי. דבש, הכל דבש. נכון לעכשיו, הולכים לבחירות פעם שלישית, אולי גלידה. אבל רגע, זה יהיה בינואר, ויהיה קר... אולי קרמבו. אני אוהב מילוי ורוד, כי אני רומנטי בהשקפה.
אז כן, הצבעתי ל' בקלפי 53 בתיכון חדש בשיכון למ"ד בתל אביב. לא היה תור, אבל ועדת הקלפי הייתה עסוקה בספירה כלשהי, הליך שמאוד הרגיז אותי, כי החזיקו אותנו בחוץ. איך אפשר להיות בחוץ ולהגן על הדמוקרטיה, כאשר בוועדה יש אישה אחת, מישהו שהתחפש לנוער הגבעות עם כל התחפושת, חרדי עם כיפה שחורה ועוד אחד שנשמע אילם, והוא כנראה ייצג אותנו - את החילונים.
"הלו, חולירע יאסנה, מה זה סופרים עכשיו לעיני כולם?", קראתי לעברם ממפתן הדלת.
"תסגור בבקשה את הדלת", הגיב ההוא עם התחפושת של נוער הגבעות.
"מה פתאום לסגור? טעית בכתובת ילד, מה אתה חושב שאתה משחק בפורטנייט וכבשת את תל אביב? בלעת ליצן? יאללה, תתקדם. תן להצביע, תרמה בספירה כשאנחנו לא רואים".
ואז כיפוש עברה לאנגלית.
# # #
כשהיא מדברת איתי באינגליט, היא מזכירה לי את המורה נדיה מבית הספר בורוכוב בגבעתיים, שהבטיחה לי שאם אסכים לשחק את תום סוייר, יהיה לי ציון טוב בתעודת סיום של כיתה ח'. מיותר לציין שחדר הלימוד שלי היה במגרש הספורט, עם סטנגה, זריקות 7 בכדוריד ו־1-3-5 בכדורסל, ותמיד על התערבויות עם סטודנטים חופשיים אחרים שלא אהבו להיות כלואים בכיתה.
הסכמתי להצעה של נדיה, הייתה לי ברירה אחרת? זה היה התפקיד הבימתי הראשון שלי. מאז אני בתיאטרון פרינג', הפקר־הפקר־פטרושקה. הביקורות על הגבות.
אבל התחלנו עם כיפוש.
"מאמי, נוט א פרונט אוף גיא. בי הייב יור סלף", היא הורתה לי.
הילד שמע והבין רק "גיא", וכבר נופף בחרב עם הנצנצים שקניתי לו בניגוד לדעת אמו.
"בסדר כיפוש, הוא מרגיז אותי המתנחל הזה. אני הולך לחצר לעשן", הגבתי.
אחרי 38 שנים שבהן נעדרתי מהטקס הזה שכולו אחיזת עיניים ושרלטנות, לפיה אני חייב לקבוע את עתידי ועתיד ילדיי, חזרתי לקלפי והצבעתי פעמיים בתוך חמישה חודשים. זה עוד אחד מהתסמינים של הזיקנוזיטיס כנראה. מתישהו חייבים להפגין אחריות בוגרת. אפילו וידאתי שכיפוש, פוצו וגולו - רעייתי ובנותיי - יצביעו למפא"י, כי חייבים לשמור על המפלגה המאוסה בתוך אגם הדרעק. לשיטתי חשוב שיהיה את מי לתעב משחר ההיסטוריה שלנו. כיפוש עוד שקלה להצביע כחול לבן.
"תגידי, את בסדר? גדלת בפריפריה, את מפרענקי־לנד, אז שמרי על אורלי ועמיר. די עם ההתלבטויות האלה. את במשימה עכשיו", קבעתי.
עם הבנות זה היה קל, יחסית. הן לקחו אותי למסעדה בפרישמן, שהן קראו לה איטלקית אבל הגישו שם מרק עוף עם קניידעלך. מיד הרגשתי שאני יהודי טוף, ובעיקר ליברל, כי אחרי זה אכלתי איזה תבשיל אורז עם שרצים. איטלקי זה לא היה, אבל היה טעים וליברלי בעיר החטאים.
"הלו, תקשיבו לי. אומנם אתן חיות בצנטרום של הפיילה בתל אביב, אבל יש כאן מדינה. אומנם קוראים לכן קופמן, אבל לא לשכוח שאתן חצי חאלביות. אני מבקש להצביע למפא"י".
גולו, שהיא בת 24 ויש לה איי־קיו גבוה יותר מאיינשטיין, אמרה בדיבור השקט שלה שהיא כבר החליטה שהיא עוזבת את מרצ לטובת מפא"י. כן, היא תמיד יודעת להחליט.
פוצו (28) הבכורה שלי - שהיא תעתיק מושלם לאופי הדפוק שלי - אמרה: "די עם השטויות, אבא. לא בא לי להצביע, הכל רקוב. עוול בכל פינה כלפי האזרחים, לא בא לי".
נשמתי עמוק ואמרתי את משפט הקסם: "צודקת. העסקה רקובה ומושחתת, אבל תצביעי בשבילי, כי אני מבקש".
ואז שתיהן אמרו: "אבא, מתי זה יסתיים הקטע הזה 'בשבילי'? שירות משמעותי בצה"ל - 'בשבילי'; תואר ראשון בישראל - 'בשבילי'; תגורו בארץ כי אני זקן ואין לי כוח לרוץ אחריכן בחו"ל - 'בשבילי'; אולי די כבר עם החפירה הזו, עם המניפולציה הרגשית?".
הסכמתי איתן שאני חופר ללא הפסקה, כי אני פסיכי והן יודעות את זה (הגדולה תסיים השנה לימודי קרימינלוגיה. הקטנה אומנם לומדת מנהל עסקים ושואפת לסיים שני תארים בתחום בתוך ארבע שנים וחצי, אבל לקחה שני סמסטרים פסיכולוגיה. אז עכשיו יש לשתיהן חצי ארגז כלים כדי לאבחן שאני דפוק קומפלט) - אבל זו בקשה קטנה. והן הסכימו. אפילו שלחו לי צילום של הפתק בווטסאפ שלנו, וכתבו: זה בשבילך.
# # #
כיפוש, גיאצ'ו ואני סיימנו עם הדמוקרטיה, והלכנו לחפש קפה. התורים היו עצומים בכל מקום, אבל בסוף כיפוש איתרה איזה חינדק ברחוב ברודצקי ברמת אביב, שהסכים להציב אותנו במקום השישי ברשימת ההמתנה. אמרו שם עשר דקות, אז שאלתי אם זה ריאלי, וכשהבעלבית אמר "בוודאי", ידעתי שאני עוד קורבן לשיטה.
חיכינו חצי שעה. אמרתי לכיפוש: "תקשיבי, אני מרגיש כמו בתור לחלוקת פרוסת לחם בטרבלינקה. בואי הביתה תכיני לי ארוחת בוקר. מה נסגר איתך?".
אבל כיפוש היא אדם מכיל. יש תור, היא ממתינה בסבלנות, מחונכת כזו. אני מיד מזיע בתורים. בדקתי כל הזמן בסלולרי דיווחים על כמות ההצבעה במגזר הערבי. כיפוש שאלה מדוע, ולמה אני לא מאמין במהפך בחברה היהודית.
"כפרע, מהיאהוד התייאשתי מין זאמאן. הערך היחיד שנותר אצלנו כחברה זה כסף. נעשה הכל בשבילו. נגנוב, נרמה, נשפיל, נשקר, בקיצור - הכל. מהבני דודים שלנו אני מצפה קצת יותר בסוגיית הנקמה. אצלם היא קדושה לחמישה דורות, אצלנו היא קדושה עד הצ'ק הראשון. ביבי עשה מהם זבל אורגני, מכולם שם. סימן אותם כנגע הרע של החברה בישראל, את כל ה־1.5 מיליון שהם מונים. כאילו מחר אפשר לזרוק אותם מכאן. אז באפריל היו אצלם 49% הצבעה.
היום אני מקווה שיהיו 70%־65%. כי אם הם לא יילחמו על המקום שלהם כאן, אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. אם אני צריך לבחור עצמונית מי יהיה שר, מיקי מכלוף זוהר ומירי רגב או אחמד טיבי, אני הולך על ד"ר טיבי. יש לו מנהיגות, הוא לא מדבר פארש כי מישהו נתן לו דף מסרים, הוא אינטליגנטי, וגם אם אני לא מסכים עם רוב דעותיו, אני רוצה אותו כשר בריאות. אגב, הוא גם רופא".
היום אני מקווה שיהיו 70%־65%. כי אם הם לא יילחמו על המקום שלהם כאן, אף אחד לא יעשה את זה בשבילם. אם אני צריך לבחור עצמונית מי יהיה שר, מיקי מכלוף זוהר ומירי רגב או אחמד טיבי, אני הולך על ד"ר טיבי. יש לו מנהיגות, הוא לא מדבר פארש כי מישהו נתן לו דף מסרים, הוא אינטליגנטי, וגם אם אני לא מסכים עם רוב דעותיו, אני רוצה אותו כשר בריאות. אגב, הוא גם רופא".
"אני לא מבינה אותך", שחה כיפוש. "מדוע לא הצבעת למשותפת אם אתה תומך ברעיון הנקמה שלהם בביבי? מדוע הצבעת לליברמן?".
טעמתי את השייק פירות שלה מתמר ובננה. אני לא אוהב את הדייסה הזו. לטעמי תמר מתחבר לתות או אננס.
"כיפוש, אני הצבעתי לליברמן לא בגלל שהוא ישנה את האנושות, אלא רק בגלל שהוא מכיר את ביבי טוב מכולם. הוא יודע איפה ללחוץ לו על נקודות התורפה. ביבי יודע שהוא יודע, ונזהר ממנו. זה שהוא קרא לו שמאל, זה פארש. בלי ליברמן אין גועליצייה".
# # #
ואז הגיעו המדגמים, והייתה שמחה גדולה. מיד חשבתי על איך יורם שפטל יסביר בעוד יומיים את מפלתו של משיח־בן־דוד, ביבי הראשון לשמו. אבל הפרצופים של שדרים תומכי ימין, כמו עמית סג"ל ואראל סג"ל, נראו על המסך כאילו הודיעו להם שנותרו להם 24 שעות לחיות והם מנסים לעכל את הבשורה המרה. שדרים ופרשנים מהשמאל־נאצו־מחבלו־פלשתינו התקשו להסתיר את שמחתם, כאשר ספרו לביבי את האבידות בסך 9־8 מנדטים שאיתם התחיל את הקמפיין, וסיכמו שזמנו עבר. אני קצת יותר סקפטי בסוגיה, ומחכה לראות מה יהיה. הוא לא יוותר ללא קרב, גם אם יצטרך להשמיד בדרך את כל מוסדות המדינה לטובתו.
השימוע ב־2 באוקטובר הוא סתם עוד מועד. גם ביבי יודע שהוא הולך לכתבי אישום. טמבל הוא בטח לא. עסקת טיעון הייתה על השולחן עוד בחייו של פרקליטו יעקב וינרוט ז"ל, והיא שם גם עכשיו; הוא לא חייב להחליט באוקטובר. הוא נותן זמן לזמן.
# # #
הרביעייה של כחול לבן אילמת למדי מאז יום שלישי. אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. אם גנץ חותם עם ביבי על אחדות, הוא יכול לפרוש מהחיים הפוליטיים כבר באותו רגע, כי ציבורית הוא גמור. אף אחד מבוחריו לא הצביע לו בגלל כישוריו, או כישוריהם של חבריו. בסעיף הכריזמה והאהבה בציבור, גבי אשכנזי שווה שם 20 מנדטים סולו, שאר השלושה לא שווים יותר מ־20 ביחד. הציבור הצביע כחול לבן רק כהצבעה לעומתית לביבי ושות'. המצביעים לא רוצים את הסחטנות החרדית ואת הסחטנות המתנחלית.
לשבת עם כל הסחורה הישנה באותה ממשלה, זה לדחוף אצבע בתוך העין של יותר ממיליון איש שהטריחו את עצמם לקלפיות.
אבל יש גם עונג שמתבסס על נקמה. לראות את דודי אמסלם באולפן המדגם מחזיר בשנייה אחת את אביגדור ליברמן למחנה הלאומי - זה עונג. "מה, הוא יישב עם ערבים אצל גנץ? אני לא מבין", שאל אמסלם. מה אתה לא מבין, דודי? זה שהחלטתם שחרדים זה ימין, עוד לא הופך את ההחלטה לאמיתית. אני לא זוכר את האדמו"ר מגור ואת הרב קנייבסקי נשבעים בנקיטת חפץ על כתבי ז'בוטינסקי ושרים "שתי גדות לירדן". זה דווקא היה יכול להיות נחמד נורא, כי את "התקווה", הג'מעה שלהם דווקא לא שרה בכזו התלהבות. נדמה לי שהם גם שונאים חילונים, כי באורח חייהם הם מעכבים את ביאת המשיח.
תכלס, כל הסחורה שיש לימין האמיתי, הפאשיסטי, גזעני ומשיחי זה פחות מ־40 מנדטים, איך שלא תספור. אז על מה אתה מדבר כשאתה טוען שרק ביבי ירכיב ממשלה? כי החרדים צמודים כתאומים סיאמיים לפטמות של הגעלט?
איך בליכוד מוכנים לשבת באותה ממשלה עם גנץ, כשהם גורסים כי היה רמטכ"ל כושל, הכי גרוע שהיה לנו; וטוענים שהוא האיש שהדליף לפוליטיקו באמצעות מקורב את ההאזנה נגד הבית הלבן; ושאומרים שהוא האיש שיפנה חצי מאיו"ש בתוכנית ה־100. איך בדיוק? הכל בשביל כיסא בממשלה, דודי?
פתאום זה לא גנץ, אלא בני. מה קורא עם נאוה רון ג'ייקובס, שטענתם שהוא התעלל בה? איפה הגמגום בראיון אצל יונית לוי? הוא החלים מזה, אז עכשיו הכל בסדר?
# # #
מירי רגב, זו פארטיה אמיתית. היא עברה מיד משלב של סטנד־אפ־קומדי עם הטנדר בדרכים, לסיט־דאון־טראג'די בירושלים בירתנו. "בני, זה לא הזמן לפסילות וחרמות. זה הרגע לשים את האגו בצד. פסילתו של נתניהו ושותפיו, כמוה כפסילת חצי עם. זהו מעשה לא דמוקרטי מצדך (חחחחח...). בוא תעשה מעשה, גלה אחריות, תיענה לקריאתו של רה"מ נתניהו, ואל תגרור אותנו לבחירות בפעם השלישית. נעבוד ביחד למען עתידה של מדינת ישראל".
בחיי שזה ציטוט אמיתי מציוץ של הגברת רגב, אתמול ב־11:14 בבוקר. נפל לי הסלולרי מהיד כשקראתי את זה והזדעזעתי מצחוק. וואלאכ מירי, השמדת את הבנאדם כל יום בשמונה חודשים האחרונים. מה זו החנופה הזו? אין בך בדל של כבוד עצמי? את באמת מאמינה שתהיי שרה בכירה באיחוד כזה? שתהיי חברה בקיבינימט הביטחוני־מדיני?
אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: לא תהיי גם משקיפה בקיבינימט. יש להם מספיק גנרלים משלהם, שהיו לוחמים, לא כמוך לוחמת־מיקרופון. מה נסגר איתך? עדיין מדקלמת דפי מסרים? חשומה (בושה) כפרע, בשאלאת (תפל, חסר טעם), כפי שאומרת כיפוש. ואתן הרי מאותו כפר של חושות במרוקו. הא, סליחה כפרע, את ממרוקו הספרדית של האליטה. סבא שלך היה טייקון שם, לא כמו אבא של כיפוש, שהיה רק מורה, אבל צדיק־על־מלא. הוא לא מכר אלכוהול מזויף, לפי כתב אישום לפחות.
# # #
אנחנו כנראה בדרך לבחירות נוספות, סיבוב שלישי. כלום לא ישתנה, רק העלויות. עד עכשיו שרפנו כחמישה מיליארד על דמוקרטיה, נשרוף עוד 3־2 מיליארד. מה קרה? כסף זה רק נייר שיצא מהאופנה. יחתכו קצת בשעות לימוד בבתי הספר, לא יקימו בתי חולים, לא יטפלו בכבישים אדומים, לא יגדילו את כוח האדם במשטרה, לא יקיימו את ההבטחה לקצבאות הנכים, ימשיכו להתעלל בניצולי שואה (אוטוטו הם מתפיידים מכאן, ויהיה הרבה כסף בקרנות שנוצרו לרווחתם).
אגם הדרעק הוא בית המקדש לציניות ולזלזול ברווחת הציבור. המטרה האישית של כל דייר/ת מקדשת את כל האמצעים. אז יהיה רע לתפארת. בינתיים כל המאכערים של הליכוד מסבירים לכל שומע, שכחול לבן זה בלוק טכני ולגנץ יש רק 15 מנדטים מה־33. אין עליהם, סטנד־אפ. הפתק "מחל" מסמל מרכז חופשי, חירות וליברלים. אומנם התקבץ שם אוסף שלא ידע את יוסף, אבל הייתי שמייח לדעת כמה מנדטים שווה כוח ביבי בתוך הערימה הזו.
אם אפשר אז עד מחר.
# # #
נ.ב.
אם היינו זקוקים לעוד הוכחה שאבדה כאן הבושה, הגיעה הודעת משרד הביטחון. "משרד הביטחון הכיר בסרן תמר אריאל ז"ל, נווטת הקרב שנהרגה באסון בנפאל ב־2014, כחלל צה"ל שנספה במערכה".
עם כל הצער על מותה הטראגי של תמר, איני מבין את הקטע. חלל צה"ל שנספה במערכה הוא שליח של כוחות הביטחון השונים, שמסר את חייו בפעילות ביטחונית לפי פקודה של כל המערכות. תמר טיילה בטיול פרטי.
מספרים לי הכיפעל'ך שלפני מותה בסופת השלגים היא הצילה חיים. אז ברור שלפני מותה היא הייתה גיבורה, אבל זו לא מערכה של מדינת ישראל.
רבים וטובים מבנינו, בוגרי שירות צבאי וביטחוני, גם של עשרות שנים, מסרו את נפשם באסונות שונים בעולם. חלקם היו גיבורים בגבורה מתועדת, הם לא הוכרו כחללי צה"ל שנספו במערכה.
אבל משפחתה לחצה, שר הביטחון שהוא רה"מ נכנע ללחץ הציונות הדתית, וכך חיסלו כאן עוד אתוס שמלווה את המדינה ואת הציונות כבר יותר מ־150 שנה.
יאללה בסדררר, אז אמרתי. אז מה, מישהו ישנה את הפוליטיקה הבזויה?
# # #
נ.ב.(2)
אתמול ב־12:51 הסביר יורם שפטל למאזינה ששאלה אותו בתמימות, איך ביבי יֵשב עם גנץ באותה ממשלה וייתן לו להיות שר ביטחון. "גבירתי, ארבעת הרמטכ"לים האחרונים היו אסון", הוא השיב לה. "אז גנץ יהיה שר ביטחון, אבל ביבי יהיה מעליו, וינהל את המערכה ביחד עם הרמטכ"ל הנוכחי, שהוא באמת מצטיין בתפקידו".
מצחיק זה ממש לא. עצוב שתועמלני הימין ממשיכים להסביר לציבור איך עושים את זה נכון - אף שהימין הפסיד רק לפני יומיים. מתברר שלהיות שרלטן, גם מימין וגם ומשמאל, זה לכל החיים.