בחירות, בחירות ושוב בחירות: לקראת השנה החדשה, אני בוחר בביתי

שתהיה שנת זחילה: בחירות ועוד בחירות. אומרים שייתכן שאפילו יהיה סיבוב שלישי. הנועזים מדברים כבר על הרביעי, לא עלינו. מה עוד? שסעים מדממים ואזרחים שלופתים זה את גרונו של האחר בזעם. כך בארץ. בחו"ל היו לנו נערה צעירה שנלחמת עבור כדור הארץ, נשיא אמריקאי שמפטר בכירים בקצב סילון וצנטריפוגות שמעשירות חומרי גרעין עד למרחק פסיעה מפצצה אדירת ממדים, שעתידה להחריב את כולנו. עוד שנייה נגמר לי האוויר מהמשחק הזה ואני רק בתחילת הרשימה הארוכה של דרמות אינסופיות ופתלתלות, שאכלסו את השנה העמוסה והמתישה שחלפה.
 

אם רגעי השיא הללו לא טחנו לכם את השכל עד דק ותפסו חלקים נרחבים בקיבולת המוח שכבר נדמה שאין בו חלל פנוי, אז הוסיפו פנימה גם את ענייני המדיה החברתית. לכאורה זניחים, אך הפכו למרכזיים ומסעירים והם חוצי גבולות (מוזמנים להוסיף בראש את המוזיקה האפוקליפטית המוכרת של סיכומי החדשות): 

הקרדשיאנס הציגו לראווה את המיליארדרית הצעירה ביותר בתולדות העידן החדש (וצר לי, אני מתקשה להבחין מי זו מי ורק מבין שיש שם מפעל של יחסי ציבור שמייצר בוחטות); הסוף המחורבן של סדרת "משחקי הכס", שיצר זעם ציבורי רב יותר משעוררו פוגרומים ורציחות המוניות שהתרחשו בפינות האפלות של אפריקה; הבגד שהוא אפור או ורוד, תלוי בזווית ובעינו של המתבונן; הלייק החצי מיליארד פלוס שקיבל שחקן הכדורגל רונאלדו; והשאלות הקוסמיות שהדירו שינה מעיני אזרחים רבים והדהדו ברחבי הרשת: מדוע הזמר אייל גולן הפסיק לעקוב אחר אופירה אסייג? מה זה אומר על הקשר בין השניים, ואיך זה משפיע עלינו כחברה? 

עם כל הכבוד לאירועים הקטנים כגדולים ששצפו את אוטוסטרדות המידע של תודעתנו, מה שבסוף מסכם את השנה והופך אותה לטובה או רעה עבור כל אחד מאיתנו הוא הרגעים האישיים והקטנטנים שחווינו. וכשם שקשישים נוהגים לומר לכל אדם צעיר שנקרה בדרכם שהעיקר זה הבריאות והלה משיב להם במבט חומל ומלא בוז, בלי לדעת שבעוד שנים לא ארוכות הוא יהגה את הצירוף בעצמו לעברו של צעיר פוחז שיביט בו מלא בוז - אז העיקר הבריאות.
 

אם זו לא הבריאות, זה הממון או קשרי משפחה וכלל האירועים שמרכיבים את השגרה שלנו. אלו הדברים האישיים שקובעים עבור כל אדם איך תיראה השנה שלו. דוגמה פשוטה אך קטלנית תספר על שכן פעלתן שהחל ללמוד לנגן על טובה ומתאמן בנגינה בשעות הערב המאוחרות. די בכך כדי להפוך את הקיום לגיהינום. ואם אותו שכן מסור מאוד לתחביבו החדש, שום דבר לא ישנה את החיים של דרי הבניין, גם לא הסכמי שלום שנחתמו זה מכבר, כלכלה עולמית מושלמת וחלוקה של דולרים בקצה הרחוב בכל שעה עגולה.
 

ללמדכם שרדיפה אחרי החדשות ומאורעות ענק היא זמן מבוזבז ואנרגיה שמושלכת לפח. ברוח הדברים הללו אציין דבר אחד מרכזי ששינה לי את השנה: הולדת בתי הבכורה מיכאלה, שעליה חפרתי כאן בלי די. נוהגים לומר שכל דבר מתגמד מרגע שהופכים להורה. אכן, יש משהו בהבחנה הזו אך במידה מוגבלת. אינני אדם אחר. ערכיי ומגרעותיי עדיין שם, אבל כעת יש מישהי חסרת ישע וחמודה באופן בלתי נתפס שתלויה בי לחלוטין. אם לא תהיה לי פרנסה, לא יהיה לה מה לאכול. אם אחלה, אדקר או אעבור תאונה, היא תמצא עצמה בצרות צרורות. 
 

כאדם חרדתי זה אמור לחרפן אותי. מעשית אין לי זמן להיסטריה, כי אני עסוק בתפילות ובניצחונות הקטנים של גידולה. הידד, הילדה עושה קקי באופן סדיר, עלתה במשקל יפה ומגיבה לא רע לגירויים חיצוניים. צריך רק לומר שכל פעולה כזו שנכתבת כאן באגביות מכעיסה לוותה בייסורים, חששות, מאבקים ואפילו דמעות של אשתי ושלי. ובהתאם, מה שישפיע על השנה הבאה יותר מכל ויכול להפוך אותה לנהדרת עבורי אלו שני דברים: קודם כל שהילדה תישן כמו שצריך.

אם מחמיצים את חלון ההזדמנות והיא לא נרדמת - הלך על הבית, והלילה הופך ללבן ואינסופי. לא יעזרו תחנונים, טכניקות מוכחות ולחשי סבתא - השינה תגיע במועד האוטונומי שלה כשהיא מותירה מאחור שני הורים טרוטי עיניים, שיישאו את התוצאות לתוך היממה הבאה.
 

הדבר השני שאני מקווה שיתממש בשנה הקרובה הוא הזחילה. מיכאלה לא זוחלת. למרות התרגילים, הפיתויים והגירויים. היא רק מתהפכת, בועטת ומסתובבת. קנינו לה בלון מיוחד שאמור לסייע. הלכנו לקורס ששמו "שרים וזוחלים" וכלום, הסחורה המיועדת מבוששת להגיע. להערכתי, היא קצת מתוסכלת מהקיבעון, אבל כפי שלמדתי - הכל יקרה ובזמן הנכון. בינתיים אל תאחלו לי שנה פורה כרימון, שנה של שלום עולמי, עושר ושגשוג ושאר חרטוטים, תנו לי שנת זחילה מוצלחת למיכאלה ואהיה מבסוט.