מומלץ לאוצר להיערך לתסריט הגרוע מכל עם תוכנית הצלה כלכלית

1 קלקלת בחירות: נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, יכנס ביום שני הקרוב את מסיבת העיתונאים המסורתית לפירוט עיקרי המדיניות המוניטרית לחודש הקרוב. ההחלטה החשובה ביותר תהיה בעניין גובה הריבית, שכן יש יותר ויותר כאלה שסבורים שהפעם היא תרד.

מה שיהיה מעניין יותר זו התייחסותו של הנגיד לתפקידו כיועץ הכלכלי לממשלה. ירון יתריע מפני התוצאות הרות האסון (הכלכלי) של הליכה לבחירות נוספות, אבל יש עוד שאלות שניתן להמטיר עליו חוץ מענייני הריבית: מה הוא חושב על הבזבוז המיותר בהליכה לבחירות? לאיזו סכנה ייקלע המשק אם תקציב 2020 לא יאושר? האם דירוג האשראי של המשק יופחת אם לא יינקטו צעדים לצמצום הגירעון (כולל האפשרות להעלאת מסים) ולעמידה ביעדי החוב? ואם בכל זאת הבלתי יאומן יתרחש והבחירות מועד ג' יתקיימו, אילו צעדים שאינם נוגעים בהכרח להגברת הפריון ולצמיחה יש לבצע מיד וללא דיחוי?

מכיוון שמאילוצי בחירות שר האוצר משה כחלון מתפקד חלקית, תפקיד המבוגר האחראי עובר לנגיד, שישים את הדגש על ענייני מקרו־כלכלה. אלא ש"החיים עצמם'" מכתיבים סדר יום שונה לחלוטין. שורה של מהלכים כלכליים יתפוגגו אם לא יטופלו. באגף התקציבים באוצר לא מקילים ראש בשום הוצאה כספית מיותרת. עובדה שערב ראש השנה הם עדכנו את קופות החולים ובתי החולים על הפסקת תשלום המענקים לרופאים המועסקים בפריפריה. מדובר בהוצאה של כ־50 מיליון שקל - כסף קטן מבחינת מבול ההוצאות האחרות. 

הדוגמה הבולטת ביותר היא הצהרונים, נושא שעלה עוד בבחירות מועד ב' ושסבסודו הוארך עד סוף השנה. הסבסוד האחרון עלה 350 מיליון שקל וחייב קיצוץ בתקציבי המשרדים. לממשלת נתניהו/כחלון יש אינטרס עליון שהסבסוד יימשך, אבל כדי שזה יקרה יש צורך בחוות דעת משפטית. הכדור עובר ממגרש המשחקים הכלכלי למגרש המשפטי בנושאים נוספים, כמו הפחתת המכסים על סדרת מוצרי צריכה שנחתמו במסגרת "תוכניות הנטו" כהוראת שעה. כדי להמשיך ולממן זאת, יש צורך באיתור תקציב נוסף. 

ויש לנו הבטחות בחירות נוספות: 450 מיליון שקל לטיפול בצרכים של תושבי אילת, יותר מ־2 מיליארד שקל לפעימה השנייה והשלישית של קצבאות הנכים (מותנה בחקיקה), תוכנית אשפוז בית לחולים ורפורמות נוספות כמו העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים (מהלך שיש להשלים עד מאי 2020, שנראה מעבר לפינה).

מה שמתסכל במיוחד היא העובדה שבעוד שהעלאות מחירים מאושרות בסגנון של "הוראת קבע", תוכניות השפע שתקציבן אזל אינן מתחדשות אוטומטית בגלל אילוצים תקציביים. המהלך הראשון שהנהלת האוצר חייבת לומר לעצמה זה ש"אחרי החגים" כבר כאן. אסור להמתין אפילו רגע נוסף, אלא להופיע לשימוע אצל היועץ המשפטי לממשלה עם סדרי חירום כלכליים שיש להוציא אל הפועל, גם אם יקראו לכך כלכלת בחירות. הציבור מספיק חכם כדי להבין שהמשק אינו יכול לספוג בחירות נוספות, ואם זה מה שיקרה חלילה, אזי יש לפעול ככל שניתן למזעור הנזק. 

2 כמה באמת זה עלה לנו: המכון הישראלי לדמוקרטיה השלים השבוע תחשיב מפורט על עלות בחירות מועד ב' (לכנסת ה־22) למשלם המסים, כולל המשמעות מרחיקת הלכת שעלולה להיות לבחירות מועד ג'. לפי המספרים, הנחשפים כאן לראשונה, התענוג המפוקפק של בחירות נוספות יעלה לנו מאות מיליוני שקלים נוספים, אף שסביר בהחלט שבשורה התחתונה התוצאה הפוליטית תישאר ללא שינוי. והנה הוכחה מספרית מדוע הבחירות כל כך יקרות, וזאת עוד לפני שמביאים בחשבון את אובדן ימי העבודה והתוצר למשק.

במכון חישבו ומצאו שהמימון שהוענק למפלגות בבחירות לכנסת ה־22 הסתכם ב־183.43 מיליון שקל, ירידה של 13 מיליון שקל לעומת הבחירות לכנסת ה־21. תחשיב המימון נעשה לפי מפתח המנדטים לכל מפלגה, ובאופן לא מקרי מרבית הכסף נותב לכחול לבן ולליכוד. המפלגה שבראשה עומד בני גנץ גרפה 48.54 מיליון שקל, ואילו הליכוד בראשות בנימין נתניהו זכתה ב־49.15 מיליון שקל. אגב, מעניין לציין שעוצמה יהודית נהנתה מיחידת מימון אחת של 138.44 אלף שקל, אף שלא עברה את אחוז החסימה, רק בזכות העובדה שקיבלה 1% מהקולות.

כל מפלגה המיוצגת בכנסת זכאית בנוסף לקבל מימון שוטף בגובה 6% מיחידת מימון. מכיוון שהשווי של יחידת המימון הינו 1.38 מיליון שקל, 6% שווים 83,064 שקל. בסיעות המורכבות מכמה מפלגות, כל מפלגה תקבל את המימון בנפרד. ככל שיש יותר מפלגות בסיעה, סך כל המימון של הסיעה יהיה גבוה יותר. לכנסת האחרונה נבחרו תשע רשימות, המייצגות 21 מפלגות. המדינה תעביר בכל חודש לכל המפלגות 141 יחידות מימון.

ד"ר אסף שפירא, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר שחוקי מימון המפלגות מעודדים ריבוי מפלגות, משום שכל מפלגה מקבלת תוספת של 83 אלף שקל לחודש מעבר לזכאותה לפי גודלה. "אני קורא לביטול תמריץ זה, מה שיחסוך למדינה מיליוני שקלים וגם יעודד איחוד בין מפלגות קטנות", אומר שפירא.

הנתונים הנחשפים כאן מעידים פעם נוספת על הנזק הכלכלי שעלולות לגרום בחירות נוספות. לנזק זה יש להוסיף את ההוצאות הכרוכות ביום השבתון (כ־2 מיליארד שקל) ותשלום שכר כפול ומכופל לאנשים כמו בני מיעוטים, שמעדיפים לעבוד בשכר מוגדל מאשר ללכת להצביע.

אם נלך לבחירות מועד ג', את כל המספרים הללו צריך יהיה להגדיל פי ארבעה - מניין סך מערכות הבחירות שהיו לנו בשנה האחרונה (כולל הבחירות לרשויות המקומיות). באופן לא מקרי, המפלגות אינן נרתעות מסחיטת הקופה הציבור, בתקווה שהבחירות הנוספות יטיבו איתן - או ליתר דיוק, יבטיחו את הישרדותו האישית של העומד בראש הליכוד.

3 יבוא טיפשי: אחד הנושאים המעיבים על שמחת החג של אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, הוא הפטור ממסים על קניות בחו"ל בסכום של עד 75 דולר. בעברו הרחוק הוא שימש כמנהל הכנסות המדינה, ואם יש משהו שמטריף אותו, מדובר בפטור ההזוי הזה. לין, שבימים שבשגרה מייצג בעיקר את היבואנים, מנהל את מלחמתם של 20 אלף מפעלים קטנים ובתי מלאכה המייצרים לשוק המקומי. בנוסף, קיימים 56 אלף עסקים קמעונאים, חלקם הגדול חנויות רחוב, שהוקמו בסיכון אישי הנמשך עשרות בשנים. הפטור ההזוי מפלה אותם בצורה קיצונית ומקשה על התחרות. 

שלא באופן מקרי, מספר המדינות שבהן קיים הפטור הולך ומתמעט. ארצות זרות שהנהיגו פטור כזה או אחר ממסים ביבוא אישי הבינו את עוצמת הפגיעה במגזר העסקי. לכן החליט האיחוד האירופי על ביטול מוחלט של הפטור החל מסוף שנת 2020. קודם לכן צומצם הפטור, והוא חל על משלוחים עד לסכום של 22 יורו. אוסטרליה, שבה היה שיעור פטור חריג, עד אלף דולר אוסטרלי, ביטלה אותו החל מיולי 2018.

הדבר המדהים הוא שכל מקבלי ההחלטות הרלוונטיים מסכימים שמדובר בפטור מיותר המפלה לרעה את העסקים המקומיים, ולמרות זאת, נכון להיום הוא ניצב עדיין על תלו. בשבועות האחרונים נפגש לין עם ארבעת בכירי האוצר: שר האוצר כחלון, החשב הכללי רוני חזקיהו, הממונה על התקציבים שאול מרידור ומנהל רשות המסים ערן יעקב. כולם ללא יוצא מהכלל הסכימו שמדובר בפטור מיותר שפוגע ביצרנים המקומיים, וגורם לאובדן של הכנסות ממסים בסכום הנאמד בלפחות 2 מיליארד שקל.

אפילו כחלון, אביר יוקר המחיה, הסכים שהגיע הזמן להעביר מהעולם את הפטור שנכנס לחיינו בעקבות המחאה החברתית. בפגישה בין השניים שאל כחלון את לין: "האם כפוליטיקאי היית מרשה לעצמך לבטל את הפטור ולהיפגע במבחינה אלקטורלית?". לין השיב: "ביטול הפטור המיותר - לא רק שלא יפגע בך, אלא יגדיל את התמיכה בך מצד עשרות אלפי בעלי העסקים". שר האוצר לא נותר חייב והשיב: "גם אם אתמוך בביטול הפטור, אני לא יכול לקבל את ההחלטה בלעדית. היום אני חלק מהליכוד, ואני חייב להתייעץ בנושא עם נתניהו". מיותר לציין שעד היום לא חזר כחלון עם "תוצאות ההתייעצות".

ייתכן שהפטור ממס נותר עדיין על כנו, בין השאר כתוצאה מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה שלא לקבל החלטות מהותיות בזמן בחירות. במכתבו מ־3 ביולי כתב אביחי מנדלבליט: "שומה על הממשלה היוצאת, השרים המכהנים בה ומשרדי הממשלה השונים, לנהוג בריסון ובאיפוק בכל הנוגע להחלטות המתקבלות". אלא שהנחיית היועץ פורסמה בבחירות מועד א'. מאז היו בחירות מועד ב', ואנחנו צועדים בבטחה לקראת בחירות מועד ג'. בקרוב ניקלע למערכת בחירות מתגלגלת, שעם הבחירות לרשויות המקומיות נמשכת כבר יותר משנה. החלטות דחופות כאלה ניתן לקבל במיוחד בזמנים של גירעון תופח ואיתור מקורות הכנסה. 

בצר להם, עתרו באיגוד לשכות המסחר כנגד אפליית המס לפני מספר חודשים לבג"ץ. בית המשפט קבע שהחלטת הפטור היא עניין של מדיניות כלכלית והמליץ לעותרים למשוך את הבקשה, וכך הם נאלצו לנהוג. 

לקראת מה שמסתמן כבחירות מועד ג', נשיא לשכות המסחר שב ובדק את עלות המחדל למשלם המסים. מתוצאות בדיקה כלכלית פנימית בשיתוף מומחי מס חיצוניים, שתוצאותיה נחשפים כאן לראשונה, מתברר שהפסד הכנסות המדינה ממע"מ כתוצאה מהפטור הסתכם ב־2019 בלפחות 1.5 מיליארד שקל. החישוב נעשה לפי נתוני הדואר לסוף 2018, שלפיהם לדואר הגיעו 70 מיליון חבילות - מתוכן 96% כללו מוצרים בשווי של עד 75 דולר. בפועל, הפסד ההכנסות המשוער גבוה לפחות במיליארד שקל. הסיבה לכך היא שסכום הקנייה בחלק משמעותי מהחבילות גבוה מ־75 דולר, שכן בדואר בודקים את תוכן החבילה רק באופן אקראי. זאת ועוד: במקרים מסוימים נהוג לפצל את המשלוח כך שהפטור המעשי גבוה מ־75 דולר. היבוא האישי נאמד כיום ב־15 מיליארד שקל לשנה. 

סגירתה של רשת מוצרי האופנה של מיכל נגרין ערב החג, ושל רשתות נוספות במהלך השנה, עודדה את לין לשוב לשר האוצר ולבדוק היכן עומד העניין. במכתב ששיגר אליו לפני שבוע הוא שב על הדרישה לבטל את הפטור ממע"מ ביבוא אישי, כאן ועכשיו וללא כל תירוץ. "לא ייתכן כי מגזר עסקי גדול שמייצר ומשווק מוצרי צריכה לשוק המקומי ימשיך לספוג נזקים על שום הדיחוי הנמשך בהקמת ממשלה חדשה. לשר האוצר סמכות מלאה לבטל את הפטור כבר היום, בהתחשב באיזון האינטרסים. הפטור יוצר אפליה חמורה ונמשכת לרעת המגזר העסקי, שיש לו זכות בסיסית לתחרות שווה מול ספקים", כתב לין.

צודק נשיא האיגוד. מדינות אחרות המעדיפות את התוצרת המקומית צמצמו את גובה הפטור, ובמקומות מסוימים הוא בוטל לחלוטין. יש בכך היגיון רב: אין שום סיבה לעודד את היצרנים הסינים או הדרום־קוריאנים המפרנסים את עלי אקספרס ואתרי סחר אחרים על חשבון הייצור המקומי. ויש כאן עניין נוסף: מדוע לפטור ממע"מ תשלומים על גאדג'טים או ציוד מחשב, ולהשאיר את תשלום המס על תרופות או מוצרי מזון בסיסיים? 

4 ההלוויה כעסק כלכלי: יש המעוניינים להיות נוכחים ביום הלווייתם, ולו רק כדי לשמוע את נאומי ההספד ולהצטער כך על שלא נכתבו עליהם בעוד בחיים. מצד שני, יש המגיעים רק כדי לוודא שהבר מינן שנוא נפשם אכן נפרד מאיתנו לתמיד לעולם שכולו טוב.

את כל סוגי המתעניינים בעסקים המורבידיים אמורה לרצות אור פירון זומר, בעלת חברת סופיה. מדובר בחברה שכשמה כן היא: הפקת הלוויות המציינות את סוף הדרך של כולנו. במראה החיצוני מזכירה אור פירון את שר החינוך לשעבר שי פירון, שבאופן לא מקרי הוא גם אביה. לעסקים זה בטח לא מזיק.

לקראת יום הכיפורים בשבוע הבא קיימתי אתה שיחה, בתקווה שלא נזדקק לשירותיה. אבל אם כן, מה צריך לעשות כדי שהליך ההיפרדות מהעולם ייעשה בדיוק לפי רצוננו, וכמו שתמיד נהוג אצלנו לשאול - כמה יעלה לנו התענוג.

לא נחדש אם נאמר שסביב המוות מתנהלת תעשייה שלמה, הכוללת את עלויות של הקבורה, בחירת בית העלמין, זכויות הנפטר, בחירת המצבות וקניית חלקת קבר. מה שכן חדש הם האלמנטים הנלווים החשובים לא פחות - למרות ההבדלים - מהפקת מסיבה באחד מאולמות רחוב המסגר בתל אביב.

"בניגוד למה שחושבים, יש פתיחות גדולה לדבר גם על עניין הקבורה, ולבחור דברים שלא חשבנו עליהם כמו קבורה באדמה, קבורה בקיר, קבורה בארון, או כל דרך אחרת האפשרית מבחינה הלכתית", אומרת פירון.

"לפי חוק, כל אזרח שנפטר בישראל או בחו"ל זכאי לקבל מהביטוח הלאומי סל שירותי קבורה ללא תשלום בבית העלמין במקום מגוריו. אף שהקבורה בחינם, יש מקרים לא מעטים שהיא בתשלום, ואז המשפחה יכולה להחליט היכן לקבור. כאן נכנסים לתוקף השיקולים הכלכליים. משפחה מאזור המרכז שלא רוצה שיקברו את יקיריה בכוך, תידרש לשלם תמורת שמירת מקום חלופי אלפי עד עשרות אלפי שקלים נוספים".

"העלות של מקום קבורה חלופי מתחילה ב־9,000 שקל לחלקה, ובאזור המרכז היא יכולה להגיע גם ל־60 אלף שקל. העלויות תלויות במיקום החלקה בבית העלמין ובשוני בין בתי העלמין. בירקונים התשלום הוא עד 40 אלף שקל, בקריית שאול מ־60 אלף שקל, ובנחלת יצחק התשלום כבר מגיע ל־80 אלף שקל. תעריף הרכישה לאדם שעודו בחיים זול בדרך כלל מהקנייה במועד הפטירה. קבורה בבית עלמין אזרחי פרטי תעלה במנוחת עולם בנתניה 45 אלף שקל ובבית עלמין דומה בראשל"צ כ־65 אלף שקל. אם קונים מראש, העלות בנתניה תרד ל־22 אלף שקל ובראשל"צ ל־45 אלף שקל. יש בתי עלמין אזרחיים ציבוריים, כמו בעמק חפר או בבאר שבע, שהקבורה בהם היא ללא תשלום. במקומות אלה נקברים בעיקר לא יהודים".

"בהרבה מקרים בוני מצבות משווקים את המצבה עוד במהלך השבעה. על המשפחה להיות אסרטיבית ולא להיענות לכל בונה מצבות שפונה אליה במהלך השבעה. גם בעולם המצבות רצוי לעשות השוואת מחירים ולהיוועץ בבעלי הניסיון. יש פערי מחירים של 2,000–10,000 שקל על אותה מצבה".

"נספק כל מה שמבקשים מראש או את בקשת קרובי המשפחה לאחר הפטירה: כתיבת ההספד בשיתוף האדם שמתכנן את הטקס, מהם המסרים, מי ינאם, כיצד תיראה הלוויה, מי יניח את פרחים ומתי, קוד הלבוש, האם ישמיעו שירים. שום דבר אינו מקרי והכל מתוכנן לפרטי פרטים. מכיוון שרק 7% ממקרי הפטירה הם פתאומיים, אפשר להתכונן למוות, לתכנן מראש ולחסוך הרבה כסף והרבה".

"שוחחתי עם בנותיי על היום שאחרי ועל הסידורים, למרות שזה יקרה עוד הרבה זמן. אני מעוניינת שהם יתרכזו באבל ולא בהפקה או הבירוקרטיה. בדקתי איפה אני רוצה להיקבר, איך תיראה ההלוויה ואני אפילו כבר מתכננת את ההספד שלי".