מדרון חלקלק: אם תשאלו את שוכני המעון ברחוב בלפור, כלל לא בטוח שביום חמישי בשבוע הבא תזרח השמש. בניגוד לרוטינה הקדומה המוכרת לנו משחר ימי ההיסטוריה, שום דבר אינו מובן מאליו עוד. גם לא השמש. סדרי עולם נושנים מתנפצים לנגד עינינו. המסגרות מתפרקות. אם אכן יפקע המנדט להרכבת ממשלה ביום רביעי בחצות ויועבר לידיה של אישיות שאינה בנימין נתניהו, השמש יכולה להסיק מסקנות. מי תקע לידינו שהיא תשתף פעולה עם בוגדנות מהסוג הזה?
 
זו לא תהיה הפעם הראשונה בעידן הנוכחי שבה מעז אדם שאינו נתניהו (להלן: אש"ן) להקים ממשלה. זו תהיה הפעם הראשונה שבה איש כזה יעז להעלות על דעתו אפילו לנסות. זהו מדרון חלקלק. בשלב הבא הם עוד עלולים לשקול למנות אש"ה (אישה שאינה הגברת) לתפקיד רעיית ראש הממשלה. הם גונבים את המדינה. אין להם קווים אדומים. זוהי פשיטת רגל ערכית, מוסרית, ביטחונית, מדינית, פוליטית, כלכלית, דתית ולאומית שטרם נודעה כמותה. ככה סתם להדיח ראש ממשלה מכהן, רק בגלל שהפסיד בבחירות.
 
אף שהיו ספקולציות וגם לחצים, נשיא המדינה יעביר את המנדט ברביעי בחצות לידיו של בני גנץ. הליכוד ניסה למנוע את זה, מכל הסיבות המופיעות בפתיח, ללא הצלחה. מדהים במיוחד היה התמרון שבאמצעותו ניסה הליכוד "לדלג" על גנץ ולקפוץ מיד ל־21 הימים האחרונים. היועמ"ש של הכנסת, אייל ינון, נאלץ לפרסם חוות דעת מפורשת בנושא, "לבקשתם של כמה חברי כנסת", וגם "על דעת בית הנשיא". לא, מהלך כזה אינו אפשרי. ניסיונה של משפחת נתניהו להוסיף הערת אזהרה ליד "מדינת ישראל" בטאבו נבלם לעת עתה. הם ייאלצו להסתפק בליכוד, שהופקע זה מכבר.

היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד איל ינון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

אבל לליכוד יש עוד דרך למנוע את רוע הגזירה (העברת המנדט): להביע הסתייגות רשמית מהעברת המנדט לגנץ ולהוסיף אופציה אחרת: לנקוב שם של מועמד אחר מטעם הליכוד (אדלשטיין, סער, אמסלם) שיכול להרכיב ממשלה. בואו ניקח לדוגמה את אדלשטיין. אם הוא מקבל את המנדט להרכבת ממשלה, הוא יכול להרכיב ממשלת אחדות ברבע שעה. הוא צריך לוותר על הבלוק הימני־חרדי ולהקים את הממשלה שהמדינה הזו מייחלת לה: שתי המפלגות הגדולות, עם אופציה לאביגדור ליברמן שחולל את האירוע. ממשלת הצלה לאומית. הוויכוח על "מי ראשון" ברוטציה עם גנץ ייפתר בשניות, כי לאדלשטיין אין בעיית חסינות קיומית וגנץ מקיים הבטחות (ע"ע, הרוטציה עם לפיד). אבל הליכוד לא מוכן למהלך כזה. למה? פשוט מאוד: הליכוד כבר לא קיים. 
 
זה המקום להערת אזהרה: בכל פעם שנכתב בטור הזה המונח "הליכוד", הכוונה למשפחת נתניהו. הסיבה שהם לא ינקבו בשמו של אדם אחר פשוטה וברורה: לא טובת המדינה עומדת בפני האנשים האלה, אלא המאמץ הנואש להימלט מאימת הדין. מטרה המקדשת את כל האמצעים: הריסה שיטתית של מוסדות המדינה, פירוק נמרץ של הדמוקרטיה והתקפות פרועות על כל שומרי הסף, בעלי התפקידים והאזרחים שמבינים שתם עידן נתניהו. הגיע הזמן שהחתרנים האלה יבינו דבר פשוט: עידן נתניהו יסתיים רק כשנתניהו יחליט שהוא הסתיים.
 
בצירוף מקרים מופלא נקלעתי, בזמן כתיבת הטור הזה, לשידור חוזר בכאן 11 (חמישי בצהריים) שבו שודרה מחדש הקלטת ההיא משנת 2000, שבה משוחחת "הגברת" שרה נתניהו עם פעיל הליכוד שמשון דרעי. "הם לא מבינים דבר אחד", אומרת הגברת לבן שיחה, "המדינה בוערת, יש פיגועים, מעבר לכל הסכסוכים הפוליטיים יש בן אדם אחד שיכול להציל את המדינה. כשאני שומעת את כל הטיעונים האלה של פעילי הליכוד אני אומרת לעזאזל, אם זה מה שמעניין אותם, אז לעזאזל, ביבי הוא מנהיג שגדול על כל המדינה הזאת, הוא באמת מנהיג בקנה מידה מדיני גדול. אם במדינה הזאת כולם רוצים להישחט ולהישרף אז יאללה, למה הוא צריך להתאמץ כל כך? נעבור לחוץ לארץ, שהמדינה תישרף. המדינה בלעדי ביבי לא תחזיק מעמד, שמשון".
 
זה משנת 2000. בינתיים חלפו עשרים שנה. עשר השנים הראשונות היו קשות מאוד (ועוד בלי ביבי!), אבל שרדנו: הדברנו את האינתיפאדה השנייה, בנינו את חומת המגן, התגברנו על המשברים הכלכליים העולמיים, השגנו הרתעה בצפון במלחמת לבנון השנייה והשמדנו כור גרעיני פלוטוגני שבנה בשאר אסד מאחורי גבנו. אחר כך כל זה התייתר, כי הישועה (כלומר ביבי וגבירתו) הגיעה.

כעת מסתיים לו עשור עם ביבי. גם אותו שרדנו איכשהו. סוף עידן? לא בטוח. בניגוד להבטחה המפורשת בקלטת ההיא, הם לא עוברים לחוץ לארץ כל כך בקלות. הפסידו בחירות (פעמיים)? מה זה לעומת נצח ישראל. הוא נחוש להמשיך להציל אותנו. הוא יודע שבלעדיו אין לנו חיים. ברגע שייצא מבלפור, הכל יתמוסס ויתפוגג. טראמפ עלול לנטוש אותנו, האיראנים עלולים לצבור ביטחון עצמי, הצבא ידרוש מיליארדים נוספים כדי להיערך לסכנות הנוראות מסביב ויאיר יצטרך לחפש עבודה. לא, ביבי לא מוכן להפקיר אותנו לגורל המר הזה...

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"
[email protected]