הקסם נגמר, לנתניהו לא נותרו יותר קלפים בשרוול

שעת האשליות: כפי שזה נראה השבוע, למרות הדיבורים על מתווה הנבצרות רוב הסיכויים שאנחנו הולכים לבחירות שלישיות. לבנימין נתניהו לא נותר כל קסם ואפילו לא קלפים בשרוול. רעיון ממשלת המיעוט של בני גנץ הוא פתטי, ומי שבונה על פיצול כחול לבן בישורת האחרונה או על התקפלות של אביגדור ליברמן כנראה טועה בגדול. 
 

אז מי יעמוד בראש הליכוד אם יוכרז על בחירות חדשות בחודשים הקרובים? שוב נתניהו? ומה יקרה למחנה הימין אם זה יהיה שוב ביבי? מומלץ לכל חובבי ראש הממשלה להתעמק ולחשוב היטב. כי רוב הסיכויים שאם נתניהו יוביל שוב, הליכוד והימין יחטפו מכה קשה במיוחד, כנראה אנושה. עזבו אידיאולוגיה ורעיונות. גם חובבי הג'ובים, הכוח והכיבודים, כדאי שייזכרו בקוצי האופוזיציה - ורוב הסיכויים שלשם יוליך אותם נתניהו. 
 

כדי להבין את המגמה צריך לעיין בממדי הנזק שגרם נתניהו לליכוד ולימין בחודשים האחרונים. במערכת הבחירות הקודמת, זו שהתקיימה באפריל השנה, הפסיד גוש הימין כ־7 מנדטים שצללו לתהומות אחוז החסימה. ולמרות זאת, קואליציית הימין הפוטנציאלית עמדה על 60 מנדטים ללא ליברמן. והנה בבחירות האחרונות כמעט שלא היה איבוד מנדטים בימין בגלל בליעת צפרדעי האחדות על ידי איילת שקד ונפתלי בנט. שום שינוי אידיאולוגי לא התחולל בציבור, ולמרות זאת גוש הימין הגיע רק ל־55 ח"כים ללא ליברמן. איבוד של לפחות 10 מנדטים. 
 

משה כחלון ומשה פייגלין, שרצו תחת המותג נתניהו נמחקו, מנדטים נוספים של הליכוד זלגו לישראל ביתנו, ובד בבד רבים בימין האידיאולוגי סירבו להצביע לשקד רק מפני שהיא התחייבה להצטרף לקואליציה עם נתניהו. שלא לדבר על מנדטים נוספים של הימין שמצאו בית אצל יעלון, האוזר והנדל - אנשי ימין מובהקים שהתגייסו לכחול לבן רק בגלל נתניהו. המוניטין של נתניהו אומנם הילך קסם על מאות אלפי ליכודניקים, אבל הפך לנטל כבד מנשוא על הליכוד והמחנה כולו. גם כשבוחנים את קבלת ההחלטות של ראש הממשלה בשנה האחרונה קל להבחין שהוא איבד תבונה פוליטית בסיסית. זה שבועות מחזיק ראש הליכוד במנדט מהנשיא ללא כל תוחלת להרכיב ממשלה, מושך זמן ומייחל לנס שיוביל אליו 6 מנדטים אבודים. 

 

בחודש יוני חסר לנתניהו מנדט אחד בלבד כדי להרכיב קואליציה, אבל במקום למשוך לישורת האחרונה ולנסות לחלץ את המנדט המיוחל, הוא מיהר להעביר חוק לפיזור הכנסת ולאבד לדעת את היתרון שהיה לו ביד. השאיפה שלו הייתה קואליציה של חסינות, לא של שלטון. הוא היה בטוח שישיג אותה אם ירוץ שוב. איזו טעות מרה. קודם לירייה בראש עוד ניהל מו"מ מגונה עם אבי גבאי ושלי יחימוביץ', מי שרק שבוע לפני כן היו השמאל הכי פסול מבחינתו. גם את הביזיון הזה לא הצליח לסגור. 
 

בעקבות פיזור הכנסת הוביל נתניהו קמפיין בחירות כושל שדחף את הערבים לקלפיות. הוא השתמש בכל שטיק וטריק מהעבר, אבל אלו לא עבדו יותר. עיון במהלכים שלו בחודשים האחרונים מלמד שהוא הפך למבצע טעויות סדרתי. לא רק שלא קוסם, ממש לוזר. ברור גם שראש הליכוד פספס בגדול את המו"מ מול ליברמן. הוא לא הפעיל כל לחץ על החרדים להתגמש, רק על ישראל ביתנו, מתוך הנחה מופרכת שליברמן יעשה סיבוב באוסטריה ויחתום על כל נייר.

ביבי גם הצליח ליצור אצל איווט שנאה אישית בוערת, כזו שרק שניהם יודעים מהן הסיבות לה, ושבגללה אין כל היתכנות לשותפות עם הליכוד של נתניהו ואנחנו בדרך לעוד בחירות. איש הרי לא קונה את השמצות מועצת החכמים של נתניהו נגד ליברמן. הוא לא פחות ימין ממנו, בוודאי שלא פחות ימין מרגב ואמסלם. ולו היה נבחר היום מועמד אחר מהליכוד, למשל גדעון סער, מחר הייתה מוקמת ממשלת ימין עם ליברמן.
 

אפרופו סער, גם מולו עשה נתניהו שורה של טעויות. כדי לחסום אותו בכנסת הנוכחית הוא ניסה להמציא פריימריז בזק, וכשסער ענה שהוא מוכן, נתניהו מצמץ וקיפל את הזנב. כפרס ניחומים הוא הלך על כינוס מרכז שטפח לו בפרצוף, אחרי שרק כמה מאות חברים טרחו להגיע. כך הפך המהלך כולו לביטוי של לחץ וחולשה במקום מפגן כוח ואישור תמיכה.
 

להזכירכם, מאז 2014 לא היו בליכוד פריימריז למנהיג ונתניהו לא נבחר זה חמש שנים. אכן תקופה ארוכה איש לא העז לקרא עליו תגר. הוא הילך קסם וזרע חשש אצל יריבים פוטנציאליים, תוך שהוא עושה במפלגה ובממשלה כבשלו. אבל מיד לאחר שייקבע סופית הכישלון המהדהד הבא של ראש הליכוד, עם ההכרזה על הבחירות החדשות - יגיע זמנו. הפעם יידרשו מתפקדי הליכוד לבחור את מי שבאמת יוכל להחזיר למחנה את מצביעי הימין שהתפזרו לכל עבר בגלל ביבי. גם מי שההתנהלות האישית של בני הזוג נתניהו לא חורה לו, גם מי שלא מתפוצץ מתסכול מפני שראש הליכוד לא מגשים את עמדות הימין, חייב לקלוט שהאיש לא מביא יותר את הסחורה - את השלטון. למעשה, נתניהו הפך להיות לנטל שמביא את ההפך הגמור. 
 

זה כמה שבועות מתחוללת התנערות של הנהגת ערביי ישראל נגד הטרור והאלימות ששוטפים את החברה שלהם. אלא שבאופן לא מפתיע, עיקר הפעילות מתבטאת בהאשמות והפגנות נגד ממשלת ישראל. במקום להפנות את הביקורת לכתובת הנכונה - פנימה, במקום להתחיל לפעול בתוך עצמם, הם מאשימים את היהודים. זה כמובן צפוי בהתחשב בעובדה שאת המחאה מובילים ראשי המפלגות האנטי־ישראליות, אויבים שאשמים בעצמם בבלימת ניסיונות המדינה להחיל חוק וסדר ביישובים הערביים. אבל עד שהאזרחים הערבים לא יפסיקו להאשים אותנו ויתחילו לעשות, לא יעזור להם מאום. 
 

מעל הכל הם חייבים לגבש מה שמכונה אומץ לב אזרחי. להתארגן בכל יישוב, שכונה, חמולה ובית משותף ולאמץ כוחות. להתחיל ממי שמלכלך את השטח הציבורי, מי שמרעיש בכביש, בבית או בפיקניק. מי שחותך על קו לבן, עוקף את תור המכוניות מהשוליים ושם קצוץ על חוקי התנועה. 

 

לכל אלו אסור לשתוק. חייבים להעיר ולדרוש ציות לחוק. הם חייבים להתאגד ולהגן על הבית בלי להתחשב בחמולות וקשרי משפחה. אב שיעיר לבן, בן לסב, כל אחד ישמור על כל הסובבים לו כדי שיפסיקו לקחת חלק בטירוף. אותו הדבר כשמדובר בבריונות משמעותית, בוונדליזם, ירי בחתונות, וכמובן כשיש חשש לרצח נשים במשפחה. 
 

הם חייבים לעקור כל נורמה של הפרת חוק: בנייה בלתי חוקית, השתלטות על קרקעות, זיופי בחירות ולחצים על אנשי ציבור במועצות כדי לקבל טובות הנאה. וכן - גם הונאות ביטוח וביטוח לאומי שהן שם המשחק. זה מתחיל מהלכלוך והפראות בכביש, עובר להונאות והשתלטות על קרקעות ונגמר ברצח. 

ומעבר לכך, הם חייבים להתגייס בהמוניהם למשטרה ולשירות הלאומי. לתרום לקהילה ולחבק את השלטונות, כדי שיחד יוציאו אותם מהבוץ. די לבכות ולהאשים - החברה האזרחית הערבית חייבת להתחיל גם לעשות.