ההתבססות הרוסית כשחקן המרכזי באזור - התפתחות שלילית לישראל

מזרח תיכון חדש: שקט ביטחוני חריג שרר באזורנו מאז הבחירות האחרונות דרך תקופת החגים. אלא שבמערכת הביטחון סבורים שמדובר בשקט שברירי ומתעתע, ודבקים בקביעה שהפוטנציאל להסלמה באזור הולך וגובר, מהזירה הצפונית ועד לרצועת עזה.

ובכל זאת, בתוך הערכת המצב המחמירה הזאת, במערכת הביטחון מזהים שוליים רחבים, הנובעים מהאינטרסים של כל הצדדים - מאיראן ועד חמאס בעזה - שלא להגיע לידי עימות צבאי רחב היקף. אומנם הערכת המצב רחוקה מתרחישי חירום מיידיים, אך ההתרחשויות בתקופה האחרונה נחוות כמשמעותיות מספיק כדי להאיץ תהליכים של שינויים והכנות בצה"ל לאפשרות של הסלמה בתקופת הזמן הקרובה, ולפיכך הצבא נערך בימים אלה בנוהל קרב מתמשך בשתי הגזרות: הצפונית והדרומית.

הרמטכ"ל רב־אלוף אביב כוכבי אמר בסוף השבוע האחרון, במסרים שנבחרו בקפידה: "בגזרה הצפונית והדרומית המצב מתוח ושברירי ועלול להידרדר לעימות, חרף העובדה שאויבינו אינם מעוניינים במלחמה". אומנם זוהי אמירה קצרה, אבל מאחוריה הערכת מצב מלאה, המצביעה על סיכוי הולך וגובר להסלמה ביטחונית כבר בתקופה הקרובה, שבמהלכה תידרש ישראל לפעול בכמה זירות במקביל. 

בצפון, ישראל מהווה שחקן אקטיבי בקביעת גובה הלהבות לעימות ישיר מול איראן, בפעולות התקפיות יזומות המתבצעות בסוריה ועל פי פרסומים זרים גם בעיראק, וניתן להניח שגם במקומות נוספים. ישראל, נאמנה לקביעתה שלא תאפשר התבססות איראנית בסוריה ושלא תעמוד מנגד מול התעצמות חיזבאללה ופרויקט הטילים המדויקים, אינה משחקת על מגרש ריק. האיראנים כבר אמרו בגלוי שחוקי המשחק השתנו ושהם מתכוונים להגיב על התקיפות הישראליות.

הקו הנִצי של האיראנים במפרץ אל מול הסנקציות האמריקאיות והחולשה המטרידה של ממשל טראמפ - שנחוש במיוחד לא להפעיל כוח צבאי משמעותי באזור כפי שנדרש לעתים ממעצמת־על - בוודאי אינם מוסיפים ליציבות, גם בכל הקשור לישראל מול איראן. לכן הנחת המוצא היא שטהרן תמשיך לנסות להוציא אל הפועל פיגועים נגד מטרות ישראליות. עד כה היא ניסתה לפגוע במטרות צבאיות, אבל בוודאי אין בכך תעודת ביטוח שבעתיד לא יהיו ניסיונות לפגוע גם במטרות אזרחיות. 

ההערכה הסבירה במערכת הביטחון היא שהניסיונות הללו לא ייפסקו, להפך. עוצמתם צפויה להיות חזקה אף יותר, כאשר הביטחון העצמי של האיראנים עולה לנוכח התגובה הרפה מצד האמריקאים. האיראנים הם יריב עיקש ומתוחכם. למרות התקיפות הרבות שבוצעו נגדם והמחירים שהם שילמו, הם אינם מתכוונים לוותר על ההזדמנות ליצור מסדרון יבשתי מאיראן ועד לגבול ישראל, תוך ניצול המלחמות והטלטלות האזוריות ובכפוף לאסטרטגיה המסודרת שלהם.

וכך, ככל שהזמן יעבור, פוטנציאל ההתנגשות בין שני הצדדים רק ילך ויגבר ויהפוך לאלים יותר, לנוכח ההתבססות האיראנית והפעולה הישראלית במרחב. זהו תהליך שמתרחש בהדרגה בשנים האחרונות, אבל בחודשים האחרונים סיבוב גלגל השיניים מהיר הרבה יותר. ואפשר להניח שלזה מתכוון הרמטכ"ל כאשר הוא מתייחס למצב המתוח והשברירי ולאיומים ההולכים ומחריפים.

נדמה שגם במערכת הביטחון מבינים שכנראה ניצחון צבאי בנוקאאוט לא יהיה כאן, וגם במקרה הזה הפתרון בסופו של דבר יהיה מדיני. הרוסים מסומנים מצד גורמים שונים באזור כשחקן המפתח שיכול מתוך האינטרסים שלו לייצב את סוריה ולהרחיק את האיראנים מהאזור. אבל זה יקרה כנראה רק כאשר לא יהיה להם צורך בהפעלת הכוח האיראני נגד כיסי ההתנגדות המועטים של המורדים שעדיין נותרו בסוריה. 

התבססות הרוסים כשחקן המרכזי באזור במקביל להיחלשות האמריקאים היא התפתחות שלילית לישראל, אבל אף על פי שהרוסים משתפים פעולה עם הציר השיעי של איראן וחיזבאללה, הם מגלים גם הבנה לצורכי הביטחון של ישראל. אכן מדובר במזרח תיכון חדש. 

בדרום מדובר בסיפור אחר. ישראל אינה פועלת בצורה התקפית כפי שהיא פועלת בצפון, אבל גם כאן אסור לתת לשקט לבלבל אותנו. אין שינוי מהותי במצב הכלכלי בעזה, ואין התקדמות במאמצי ההסדרה ברצועה, שהיו יכולים אולי להסביר את הרגיעה. במערכת הביטחון מעריכים שהסיכוי שיישמר השקט השורר באזור מאז הירי של הג'יהאד האסלאמי לעבר אשדוד במהלך כינוס הבחירות של הליכוד - נמוך במיוחד ולו רק בשל העובדה שהג'יהאד האסלאמי מרשה לעצמו הרבה יותר מול חמאס, שמתקשה לאחרונה לאכוף את שלטונו ברצועת עזה. 

מבחינת המטה הכללי והעומד בראשו, השינויים הגדולים באזור והתחזקות האויב, בייחוד בכל הקשור למרכיב האש הרקטי, מחייבים כבר עכשיו להתאים את מבנה צה"ל, את אמצעי הלחימה ואת התוכניות המבצעיות לשדה הקרב המודרני, כדי להבטיח את העליונות הטכנולוגית של ישראל. זאת משום שהאויב למד בשנים האחרונות להתמודד עם היכולות של הצבא באמצעים שונים, ובהם ירי טילים ופעולות משטחים מיושבים. 

המצב הפוליטי המורכב בוודאי אינו מקל את הכניסה החלקה לתוכנית הרב־שנתית "תנופה", שאמורה להיכנס לתוקפה בינואר 2020. אין זו רק רשימת מכולת של האמצעים הנדרשים לצה"ל, אלא תוכנית הצפויה להצעיד את הצבא קדימה. השינויים המופיעים בה גדולים ומקיפים את מבנה צה"ל, הטכנולוגיות המתקדמות, החימוש, כוח האדם, הסייבר, הרובוטיקה ועוד תחומים רבים. ואולם נראה שהנושא העומד במרכז התוכנית הוא התמרון היבשתי והשילוב בין חיל האוויר לזרוע היבשה. 

המבחן המבצעי הגדול של צה"ל לתקופה הקרובה הוא ההתמודדות עם איום הרקטות והטילים של חיזבאללה בצפון ושל ארגוני הטרור בדרום. בשנים האחרונות בזמן אמת צה"ל לא סיפק את הסחורה: לא פגע מספיק במערכי הירי, במחבלים המשגרים את הרקטות, במחסנים שלהם ובשרשרת הפיקוד, ולא פגע ביכולת של ארגוני הטרור בעזה לשגר רקטות לעבר ישראל. 

הפתרונות התבססו לרוב על מערכות ההגנה, שהפכו לסמל של סבבי הלחימה האחרונים, ופחות על פעולות התקפיות, שהיו יכולות לשבש ולסכל את מערכי הירי של ארגוני הטרור ברצועה ולפגוע בהם. לצד הצורך בשיפור המענה ההתקפי, בצה"ל מדברים על שינוי בפריסת מערך כיפת ברזל. בתוך זמן קצר יסיימו להקים את הסוללה השמינית המופעלת על ידי חיילים בסדיר, ולצד המערכות שכבר הוכיחו את עצמן, במערכת הביטחון צפויים לבחון לעומק גם שימוש במערכות הגנה המבוססות על לייזר.

בצה"ל מודים כיום שקיימים פערים משמעותיים בחימוש, בחלפים, באמצעי הלחימה, בכוח האדם ובכשירות הנדרשת. את הדברים אומרת צמרת הצבא בקול רם וברור הרבה יותר מאשר אמרה בעת שהטיח בה ביקורת חריפה נציב קבילות החיילים לשעבר, האלוף (במיל') יצחק בריק, שאיתו בחרה המערכת הצבאית להתנגח באותה תקופה. 

תג המחיר לתוכניות של צה"ל לעשור הקרוב ולסגירת הפערים עומד על כ־40 מיליארד שקל. המאבק על התוספת הזו, בלי קשר לזהות הממשלה שתוקם, עומד להיות מורכב במיוחד.