אף אחד אינו רוצה לחיות במדינה שבה ביום בהיר אחד יכולים לבוא שוטרים, להיכנס לטלפון הפרטי שלו ולפשפש ללא רחם בכל ענייניו המוצנעים. לא אפי נוה, לא מועמד לראשות הממשלה, לא יועץ ראש הממשלה לענייני תעמולה, וגם לא אזרח אנונימי מן השורה. אבל כהרגלנו, מרוב דיונים על זכויות אדם נראה ששוב שכחנו מהמעשה עצמו כי שמנו את כל הפוקוס רק על התגובה אליו.
ובעניין המעשה: גם אם יועציו הצעירים עד כאב של נתניהו לא התכוונו (סליחה, אבל מה לעשות שגיל מעיד על ניסיון ושיקול דעת), וסתם השתעשעו בדאחקה תמימה וחמודה, אם הם אלה ששלחו לביתו של עד המדינה שלמה פילבר רכב ברסלבים, שנעמד ברחוב וקרא במגפון קריאות גנאי נגדו, הם חצו גבול. הגבול הזה כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל, שמי שחוקק אותם זה כנסת ישראל, שהמפלגה שאותה משרתים היועצים שולטת בה כבר למעלה מעשור.
אז נכון שבמסגרת התעמולה אין כרגע חוקים שמונעים תיאוריות קונספירציה, או טינופים, או זיכוי של ראש הממשלה מכל מעשה כי הוא כולה לקח איזה סיגר מחברים וניסה להתמודד בכוחותיו הדלים עם המפלצת הקרויה נוני מוזס, אבל למדינה דווקא יש חוקים. יש מערכת משפט עניפה שמתפקדת גם אם במסגרת התעמולה נטען בלהט שכל כולה משועבדת למזימות השמאל ולקידום שוברים שתיקה.
אפילו אם נצא מהנחה שכל טענותיהם של היועצים נכונות, שליחת טנדר הברסלבים בהחלט עשויה להיות לכאורה עבירה על החוק. הטענה של סנגורי היועצים (כפי שהושמעה בתקשורת) היא שהזוי לראות את הדאחקה הזאת כהטרדת עד, כי אין מצב שפילבר היה משנה את דעתו בגללה. זה נכון בערך כמו לומר שאין לראות הטרדה במקרה שבו גבר רק מציע הצעות מגונות לאישה שעובדת תחתיו. זה מנוגד לחוק, גם אם הדאחקה לא עבדה.
כמובן שאין בכך כדי לומר שהפרקליטות תמיד צודקת, שכל שומר סף הוא זך מפוליטיקה, שפעילות כל עמותות השמאל היא קדושה, או שנתניהו הוא ארכי־פושע לפני שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. במסגרת הדיונים האידיוטיים שלנו, ברגע שאדם תוהה שמא יועציו של ראש הממשלה שגו במשהו, לכאורה הוא גם אמור לאמץ שק מלא בעמדות בלתי קשורות. אבל אם שמים בצד את השק, אפשר בהחלט לראות שאפילו אם המשטרה חרגה מהנהלים (מה שעדיין טעון הוכחה), הכל התחיל מחשד לעבירה על החוק לכאורה.
אולי הבלבול נובע מהגישה שאומצה בתעמולת הליכוד בשני סבבי הבחירות. במסגרתה, הנורמות הוברשו הצדה במחי יד, כפי שנפטרים מגרגירי אבק. היא התייחסה לכל חוק כקטן, זניח, שולי, לא חשוב ולא רלוונטי, משום שזה היה נושא עיקרי שנדרש לנטרל אותו איכשהו. כך נשמעים עכשיו גם הסנגורים כשהם מתייחסים להטרדת עד כאל משהו שולי וקטנוני, וכשמתייחסים לאופן הטיפול בו כ״פיגוע בדמוקרטיה״. למרבה הצער, הפיגוע האמיתי בדמוקרטיה הוא השימוש הציני והתכוף במונח הזה לצורכי תעמולה.
כמו במקרים רבים אחרים, גם במקרה של טרנד זילות הדמוקרטיה ״השמאל התחיל״, אבל במקום לתקן ולחזור לנורמות שפויות, שופרי הימין רק מנסים לעשות את אותו הדבר בעצמם. פלא שגם הם נכשלים?
תעמולה חסרת גבולות אולי משרתת את צורך הפוליטיקאים בכותרות, שאמורות להביא את הניצחון בבחירות, אבל היא לא באמת משרתת את האזרחים, את החברה, את המדינה, וככל הנראה מתישהו היא גם מתהפכת עליך. מה שעובד בתעמולה אינו עובד במציאות, משום שבמציאות היומיומית יש חוקים. אם עוברים עליהם - נענשים. כשעוסקים כל היום בפרופגנדה פרועה, אולי בסוף כבר קשה להפריד.
ובעניין המעשה: גם אם יועציו הצעירים עד כאב של נתניהו לא התכוונו (סליחה, אבל מה לעשות שגיל מעיד על ניסיון ושיקול דעת), וסתם השתעשעו בדאחקה תמימה וחמודה, אם הם אלה ששלחו לביתו של עד המדינה שלמה פילבר רכב ברסלבים, שנעמד ברחוב וקרא במגפון קריאות גנאי נגדו, הם חצו גבול. הגבול הזה כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל, שמי שחוקק אותם זה כנסת ישראל, שהמפלגה שאותה משרתים היועצים שולטת בה כבר למעלה מעשור.
אז נכון שבמסגרת התעמולה אין כרגע חוקים שמונעים תיאוריות קונספירציה, או טינופים, או זיכוי של ראש הממשלה מכל מעשה כי הוא כולה לקח איזה סיגר מחברים וניסה להתמודד בכוחותיו הדלים עם המפלצת הקרויה נוני מוזס, אבל למדינה דווקא יש חוקים. יש מערכת משפט עניפה שמתפקדת גם אם במסגרת התעמולה נטען בלהט שכל כולה משועבדת למזימות השמאל ולקידום שוברים שתיקה.
אפילו אם נצא מהנחה שכל טענותיהם של היועצים נכונות, שליחת טנדר הברסלבים בהחלט עשויה להיות לכאורה עבירה על החוק. הטענה של סנגורי היועצים (כפי שהושמעה בתקשורת) היא שהזוי לראות את הדאחקה הזאת כהטרדת עד, כי אין מצב שפילבר היה משנה את דעתו בגללה. זה נכון בערך כמו לומר שאין לראות הטרדה במקרה שבו גבר רק מציע הצעות מגונות לאישה שעובדת תחתיו. זה מנוגד לחוק, גם אם הדאחקה לא עבדה.
כמובן שאין בכך כדי לומר שהפרקליטות תמיד צודקת, שכל שומר סף הוא זך מפוליטיקה, שפעילות כל עמותות השמאל היא קדושה, או שנתניהו הוא ארכי־פושע לפני שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. במסגרת הדיונים האידיוטיים שלנו, ברגע שאדם תוהה שמא יועציו של ראש הממשלה שגו במשהו, לכאורה הוא גם אמור לאמץ שק מלא בעמדות בלתי קשורות. אבל אם שמים בצד את השק, אפשר בהחלט לראות שאפילו אם המשטרה חרגה מהנהלים (מה שעדיין טעון הוכחה), הכל התחיל מחשד לעבירה על החוק לכאורה.
אולי הבלבול נובע מהגישה שאומצה בתעמולת הליכוד בשני סבבי הבחירות. במסגרתה, הנורמות הוברשו הצדה במחי יד, כפי שנפטרים מגרגירי אבק. היא התייחסה לכל חוק כקטן, זניח, שולי, לא חשוב ולא רלוונטי, משום שזה היה נושא עיקרי שנדרש לנטרל אותו איכשהו. כך נשמעים עכשיו גם הסנגורים כשהם מתייחסים להטרדת עד כאל משהו שולי וקטנוני, וכשמתייחסים לאופן הטיפול בו כ״פיגוע בדמוקרטיה״. למרבה הצער, הפיגוע האמיתי בדמוקרטיה הוא השימוש הציני והתכוף במונח הזה לצורכי תעמולה.
כמו במקרים רבים אחרים, גם במקרה של טרנד זילות הדמוקרטיה ״השמאל התחיל״, אבל במקום לתקן ולחזור לנורמות שפויות, שופרי הימין רק מנסים לעשות את אותו הדבר בעצמם. פלא שגם הם נכשלים?
תעמולה חסרת גבולות אולי משרתת את צורך הפוליטיקאים בכותרות, שאמורות להביא את הניצחון בבחירות, אבל היא לא באמת משרתת את האזרחים, את החברה, את המדינה, וככל הנראה מתישהו היא גם מתהפכת עליך. מה שעובד בתעמולה אינו עובד במציאות, משום שבמציאות היומיומית יש חוקים. אם עוברים עליהם - נענשים. כשעוסקים כל היום בפרופגנדה פרועה, אולי בסוף כבר קשה להפריד.