1. המן המודרני: זוהי קריאה אחרונה לצמרת הליכוד. לנבחרי הציבור דוגמת יולי אדלשטיין, אבי דיכטר, גלעד ארדן, חיים כץ, ניר ברקת, יואש קיש, ישראל כ"ץ, משה כחלון, צחי הנגבי, יובל שטייניץ (לגדעון סער נגיע בהמשך). גם אריה דרעי נמצא ברשימה הזו. הוא אחד המבוגרים האחראים של הקבינט המדיני־ביטחוני, ונדמה לי שהמדינה הזו יקרה גם לו. זה בידיים שלכם.
צפויה כאן מלחמה. דגימת האולפנים מוכיחה שבנימין נתניהו לא מתכוון להרכין את ראשו בפני שלטון החוק. זה בכלל לא נמצא בתפריט שלו. הוא יעלה את הכל בלהבות. הוא לא יפסיק עד שהכל ייהרס. אתם יכולים למנוע זאת ממנו. אתם יכולים להציל את כבודכם הרמוס. אתם צריכים להבהיר לו שזה נגמר. שהגיע הזמן לשחרר את המדינה לדרכה. ישראל חשובה מנתניהו. הגיע הזמן שתבינו את גודל האחריות המוטלת עליכם. אם תאפשרו למשפחת נתניהו להמשיך להבעיר את המדינה שלנו, דמה של ישראל יהיה מרוח על ידיכם לנצח. לא תהיה מחילה מהחטא הזה. לא יהיה אפשר להבהיר את הכתם הזה.
אתם יודעים שאין סרט שבו נתניהו הופלל. שתיאוריות הקונספירציה שלפיהן אנשים כמו רוני אלשיך ואביחי מנדלבליט קשרו קשר להפיל ראש ממשלה מכהן בזויות אפילו יותר מקונספירציות רצח רבין. אתם יודעים שכל אנשיו של נתניהו הם שהפלילו אותו. אתם מכירים את הסיפורים מקרוב. חלק מהם חוויתם על בשרכם. אתם יודעים את האמת אבל מנסים לא להביט לה בעיניים. הגיע הזמן להגיד די. עד כאן.
הוא יכול היה להימנע מזה. לו הבין את מצבו. לו הכיר במציאות. לא חילץ לרגע אחד את נפשו מבועת הטרלול שבה הוא חי ומתפקד. יעקב וינרוט המנוח הזהיר אותו. "לך לעסקה עכשיו, ביבי", אמר לו הפרקליט הממולח, "כל עוד אפשר. תתפטר, תעשה חיים, אפשר לסגור תיקים ולפרוש לצמיתות מהחיים הפוליטיים". הוא לא רצה לשמוע. בעצם, יכול להיות שרצה, אבל לא הרשו לו. הוא יתבצר ויילחם עד טיפת דמנו האחרונה. הוא ישרוף את המועדון על יושביו. הוא יפרק את מערכת המשפט, הוא ישמיד את מערכת אכיפת החוק, הוא ישסה אותנו זה בזה, והוא לא יראה אף אחד ממטר. הוא בהלך רוח משיחי, סוג של אקסטזה דתית. אין עוד מלבדו, ובלעדיו אנא אנו באים. הוא מאמין בזה וזה מסוכן, כי הוא לא היחיד.
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הוא היועץ הנוח ביותר שנתניהו יכול היה לקבל. כלומר, השני הכי נוח. קודמו של מנדלבליט היה ממש נוח, אבל האלוף במילואים הג'ינג'י לא קורץ מהחומר של טיפוסים כמני מזוז או אהרן ברק. הוא בא בטוב. מזגו סנגוריאלי. הוא עצמו נחקר, הושפל ובוזה. הוא ראה את הצדדים הקשים של המערכת. חוץ מזה, הוא עבד עם ביבי. היה באקווריום. חלק מהחבורה הפנימית, המעגל האינטימי. הוא העריך את נתניהו אבל גם הכיר אותו. הוא נגרר לחקירה הזו, שהחלה כבדיקה, בשערותיו. הוא לא התכוון.
אבל אז הוא החל להיחשף לחומרים. כל עד שנחקר, פתח תיבת פנדורה. כל אבן שהורמה, חשפה משפחת עקרבים חדשה. מנדלבליט התחיל חלש. נתן הנחות סלב. סגר תיקים שווינשטיין לא פתח, גנז חקירות על סף התיישנות, נתן לנתניהו ליהנות מהספק. אבל הראיות נערמו. העדים הצטברו. בסופו של יום, אביחי מנדלבליט הוכיח שהוא איש ישר. הוא החליט להינעל על העיקר, להתעלם מהטפל. הוא עוד יצטרך להסביר בעתיד מה קרה בפרשת הצוללות, אבל זו פרשה נפרדת. אתמול הוא עשה את המעשה הנכון וקיבל את ההחלטה הנכונה. העובדה שהיא באה ממנו, אומרת דרשני. נתניהו, כמו נתניהו, גומל לו ברעה תחת טובה. החל מאתמול אחר הצהריים, אביחי מנדלבליט הוא המן המודרני. הצורר של דורנו.
2. נפשם בכפם
כתבי האישום שהוגשו נגד בנימין נתניהו מגלים רק טפח מתרבות השחיתות וההשחתה שהפיצה המשפחה הזו סביבה לאורך שנים. הדעה הרווחת ש"ביבי זהיר, הוא לא מושחת", פשטה רגל. מספיק לסקור את תמלילי העדויות שפורסמו בשבועות האחרונים כדי להבין. מתישהו נצטרך גם לעשות חשבון נפש איך הרשינו לזה לקרות. איך יכול להיות שמדינה שלמה עצרה את נשימתה סביב הסוגיה אם "יהיה שוחד או לא יהיה". כאילו עבירת מרמה והפרת אמונים נגד ראש ממשלה היא סוג של צל"ש. מתישהו נצטרך לבדוק איך חבורה גדולה כל כך של נבחרי ציבור, משרתי ציבור ועובדי ציבור נשבתה בקסם הרעיל של בועת הטרלול הבלפורית ונשאבה לסחרחורת המצמיתה שהעבירה מדינה שלמה על דעתה.
שלושה אנשים שמו נפשם בכפם אתמול: הראשון, גדעון סער. הוא העז למרוד במלכות ולהודיע שצריך לקיים פריימריז להנהגת הליכוד. בשעה שהטור הזה נכתב, תמכו בקריאתו זו שני מוהיקנים אמיצים: יואב קיש וחיים כץ. תרשמו לעצמכם את השמות, ואל תשכחו לעבור על מודעות האבל. על מעשים הרבה פחות בוגדניים הונפקו בבלפור "עונשי מוות" בייסורים. איך הם מעיזים? הרי נתניהו הוא משיח בן דוד! הוא האחד והיחיד, אין בלתו. כל מי שלא נשבע בשמו, מרים ידיו על הציונות כולה. כל מי שלא מתיישר לקול הרעם מבלפור יקבל טיפול מיידי מעדת החנפים הנרצעים, שאותה הובילו ביום חמישי האחרון מירי רגב ו"דודי" אמסלם. איתרע מזלם להיות "תורני פנכה" באותו יום.
עכשיו, קצת היסטוריה: מי אמר את המשפט הזה: "אנחנו מדברים על הכרעה דמוקרטית. מעניין. הביטוי הזה, להדיח ראש ממשלה מכהן, לא היה שגור על פיו של שרון כשהתמודד פעמיים מול ראש הממשלה שמיר, או על פיו של ארנס, שהתמודד נגדי. זה לא הפריע לי למנות אחר כך את ארנס לשר ביטחון. אנחנו לא חיים במשטר מלוכני. ההתמודדות תמיד לגיטימית, בעיקר כשמדובר בדרכים שונות: להישאר במצב הקיים, או לשנות". את הדברים אמר נתניהו עצמו, כשהתמודד בפריימריז על ראשות הליכוד מול "ראש ממשלה מכהן" בשם אריאל שרון. ראיון ל"ידיעות" שהובא על ידי ברוך לשם בספרו "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי".
אז זהו: עברו יותר מ־15 שנה ועכשיו אנחנו כן חיים במשטר מלוכני. נתניהו ממשיך להתהדר בדמוקרטיה המופלאה של הליכוד, כשבמציאות הוא לא התמודד בפריימריז אמיתיים כבר מעל חמש שנים. בכל פעם הוא מארגן קומבינה באושה חדשה (פעם מתמודד נגד עצמו, פעם נגד פייגלין) כדי לנטרל כל אפשרות ליריבות אמיתית. כשמישהו מעז להתייצב נגדו, זוהי בגידה. פתאום אסור להתמודד מול "ראש ממשלה מכהן", גם כשמוגשים נגדו כתבי אישום פליליים חמורים.
3. הזנב והכלב
הסיפור פשוט: יש שני בנימין נתניהו. הראשון והשני. הישן והחדש. המקורי והמוטציה. נתניהו וביבי. נתחיל בנתניהו: אדם מוכשר כשד, מהיר תפיסה, רחב יריעה, משכיל, אחראי, מפוכח, כריזמטי. נתניהו שיורד לפרטי פרטים בישיבות קבינט ארוכות, שמזהה תוך שניות את חולשתה של כל תוכנית ויתרונו היחסי של כל יריב, שמסוגל לעבוד 20 שעות ביממה חודשיים ברציפות, שהקסם האישי שלו ממיס קרחונים וכוח הריכוז שלו נדיר. ווינר שלא מוותר לעולם, שתשוקתו הפוליטית חד־פעמית, שיכולותיו האישיות כמעט בלתי מוגבלות. אלא שכל הטוב הזה לא עומד לנתניהו מול יריב בעל שיעור קומה, מבית. הם מביטים זה לזה בעיניים כל בוקר, מול המראה, כשביבי מתגלח על זקנו של נתניהו. קחו את נתניהו המקורי, תהפכו אותו על פניו וסובבו אותו ב־180 מעלות, ותקבלו את ביבי.
ביבי הוא אדם מעורער. הוא חרדתי, הססן, כפייתי ופרנואיד. נרקיסיסט שמאמין לשקרים של עצמו, שבורא מציאות אלטרנטיבית ומכריח את כולם לחיות בתוכה. במחצית הראשונה של חייו הצליח נתניהו המקורי לשלוט על ביבי. המערכת הייתה מאוזנת. אלא שאז נפל דבר. נתניהו מודל 2019 הוא שבוי של כוחות אפלים וחזקים ממנו. זה התחיל עם הרעיה לפני למעלה מ־25 שנה וקיבל זריקת סטרואידים אימתנית כשהבן הגיע לפרקו ופירק מה שנותר. ביבי הוא קמצן חולני, חשדן כרוני, גדול הפרנואידים של הזמן החדש. נהנתן חזירי, שהפך למומחה הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית לחיים על חשבונם של אחרים. פוליטיקאי חסר עכבות ובושה, שמוכן לשרוף את המדינה כדי לשרוד. אדם שנשבע להשאיר אדמה חרוכה בכל אשר יפנה.
את מפלגת השלטון הפך לכנופיה, את מוסדותיה החשובים ביותר של המדינה הפקיר בידי המון בוזזים זועם. אדם שמינה בריון כאמיר אוחנה לתפקיד הכמעט מקודש של שר משפטים, רק כדי להמשיך לאחוז בקרנות המזבח. אם היה לו סוס, תסמכו עליו שהוא היה כבר יו"ר הכנסת או מפכ"ל המשטרה. מנהיג ששר התחבורה בממשלתו פתח את יום חמישי בהסתערות אלימה על מערכת שלטון החוק והצהיר שאין לו אמון ברשויות החוק, בפרקליטות או ביועץ המשפטי לממשלה. פוליטיקאי שמשקיע את מרב מרצו וכישרונו בהשמדתם של מתחרים פוטנציאליים ומרעיד כעלה נידף לקול הצווחה (הסטריאופונית) הנישא מהמעון המעורער בבלפור.
רונלד לאודר, שנשבה בקסמו של נתניהו באייטיז בניו יורק (התחביב הזה עלה לו מיליוני דולרים), נוהג להגיד שיש שני ביבי: זה שלפני שרה, וזה שאחרי שרה. באנגלית זה נשמע יותר טוב: BBBS (Bibi before Sara) ו־BBAS, בהתאמה. אסור להטיל את האחריות על שרה. אפילו לא על יאיר. אני בספק אם אפשר להטיל על שני אלה אחריות משפטית. מה שנכתב כאן 20 שנה מתפרסם לאחרונה מפיהם של אלה שהאכילו, פרנסו והשקו את המשפחה הזו. עדיף לא לחזור על הביטויים כפי שהובאו במקור. הטירוף שאחז במשפחה שיש לה מדינה לא מוטל על הגברת אלא על האדון. האחריות עליו, ורק עליו. הוא נבחר, לא היא. אף אחד לא הרשה לו להאציל את סמכויותיו. איש מהבוחרים לא הסכים לשנות את שיטת המשטר מדמוקרטיה פרלמנטרית לדיקטטורה משפחתית מטורללת. ההיסטוריה תשפוט אותו, לא אותה.
מה שקורה בשנים האחרונות, בהתחלה לאט ובהמשך יותר ויותר מהר, הוא השתלטותו של ביבי על נתניהו. הנה, במילותיו של מי שעבד הכי קרוב שאפשר לראש הממשלה: "פעם הוא היה מצליח לשלוט בטירוף. גם כשהיה חוזר ביום ראשון עם שיגעונות בראש, הייתה לו לשכה שידעה להתמודד. לקח חצי יום עד יום וזה היה נרגע. הוא החזיק במושכות ולא נתן לרעשי רקע להפריע. בשנים האחרונות, בעיקר מאז שהבן צבר נפח, ווליום ודציבלים, הוא מאבד את זה. הוא הזנב, הם הכלב. הוא הפך לחרב המתהפכת שבה משחקים אישה מעורערת ובנה המעורער עוד יותר. לא הוא מינה את אמיר אוחנה. לא הוא נקלע לסחרחורת המטורפת סביב התקשורת. לא הוא החליט להפוך את גדעון סער לאויב העם. ואפשר להמשיך עם זה עוד ועוד. הוא איבד את זה. הוא שבוי. זה מצב מסוכן. פעם הוא היה מצליח להכיל את זה בתחומי הבית. היום זה זולג החוצה ומתפשט כענן רעיל. הסנונית הראשונה הייתה כניעתו בפרשת אלאור אזריה. שם זה נפרץ. ביבי הנוכחי הוא בובה על חוט, מופעלת מבלפור, וזו סכנת נפשות של ממש".
4. תמצית הטרגדיה
דוגמאות לא חסר. אחת מהן, שעברה השבוע מתחת לרדאר, היא סיטואציה שהתרחשה במשפט תביעת לשון הרע שהגיש מני נפתלי, לשעבר אב הבית במעון ראש הממשלה, נגד חבורת אנשי נתניהו שהעלילה עליו עלילות שווא לאחר פרסום דוח המעונות של מבקר המדינה. בזמנו חשבתי ששיא שיאי השפלות של משפחת נתניהו היה הניסיון להאשים את נפתלי בהוצאות האסטרונומיות של מעון ראש הממשלה. בינתיים חלפו כמה שנים, והתהומות שנגלו לעינינו בכל הקשור להתנהלות המשפחתית הפכו את השיא הזה לבדיחה.
בין הנתבעים על ידי נפתלי עו"ד דוד שמרון ויוסי כהן, היועץ לשעבר ניר חפץ (שבינתיים הפך לעד מדינה) וגם עו"ד יעקב בורובסקי שנשכר בזמנו על ידי משפחת נתניהו כדי לטפל בסוגיה. אגב, בורובסקי ושותפתו שולי אשבול עבדו קשה לאורך כמה שבועות סביב הדוח הנפיץ ולמרות זאת הגישו שכר טרחה צנוע (20 אלף שקל) כדי לא לשחק בגורלם. זה לא עזר, כמובן. הגברת השתוללה כאילו נדרשה לתרום כליה, שכר הטרחה קוצץ, חלק הארי שולם על ידי הליכוד, משפחת נתניהו הסתפקה בתשלום סמלי יחסית.
בדיון שנערך השבוע בבית המשפט בהרצליה עלה לדוכן עו"ד יעקב בורובסקי, שנחקר על ידי עו"ד גונן בן־יצחק, פרקליטו של נפתלי. בורובסקי נצמד לגרף שפורסם בזמנו על ידי לשכת ראש הממשלה, שבו נראתה חפיפה בין העלייה בהוצאות המעון לבין תפקידו של מני נפתלי כאב הבית. אחריו הגיע תורו של דוד שמרון, בן הדוד המקורב. שמרון התפתל מעט. גם הוא ניסה להיצמד לאותו גרף והשתדל לא להכיר שום דבר אחר. שמרון נשאל אם יכול להיות שהעלייה בהוצאות נבעה מאיומים שספג נפתלי, מהלחץ הכבד שהופעל עליו על ידי מאן דהיא, אבל התחמק. אלא שאז התרחשה תפנית בעלילה. ניר חפץ, אחד הנתבעים, החליט לשנות פוזיציה. עורך דינו אילן סופר ביקש אף הוא לחקור את שמרון. מצב מוזר שבו בא כוחו של נתבע בלשון הרע מבקש לחקור נתבע אחר באותה תביעה.
עו"ד סופר שלף צרור תמונות ומסמכים, הציג אותם בפני שמרון ושאל אם הוא מזהה את התמונה, את המצולמים ואת הסיטואציה. לזכותו של שמרון ייאמר שהוא זיהה הכל. את התמונות צילם חפץ עצמו. הסיטואציה הייתה ההכנה המדוקדקת שנערכה לקראת פרסום דוח המעונות. מי שניצח על האירוע היה לא אחר מאשר בנימין נתניהו. הוא הביא את הגרף, הוא נתן את ההוראות, הוא דרש מכולם להאשים את מני נפתלי. זיכרונו של שמרון עבר רענון מזורז, והוא תיאר בדייקנות את הסיטואציה. הוא גם אישר את מעורבותו הישירה של נתניהו בעלילת הדם על נפתלי. ההוראה הישירה שבאה מפיו של ראש ממשלת ישראל לצאת לתקשורת, להכפיש את נפתלי, לספר עליו סיפורים מסמרי שיער ולהאשים אותו בהוצאות המעון. נתניהו לא היה שם לבד. יחד איתו היו הרעיה והבן. חפץ עצמו תיאר פעם את הסיטואציה בשיחה פרטית. איך הבובה־ביבי (חפץ לא השתמש בביטוי הזה) מכתיב לכל הצוות מה להגיד, איך הרעיה והבן מחרים־מחזיקים אחריו ואף מוסיפים ודורשים לקלל את נפתלי, לקרוא לו נוכל ושקרן ומטרידן מינית ומה לא.
עכשיו, כשהגוורדיה הזו נתבעת במאות אלפי שקלים על ידי נפתלי, נפקד מקומם של בני הזוג נתניהו או בנם. הם כבר לא בעניין. כשצריך לשלם, הם נעלמים. הגברת אפילו סירבה להעיד במשפט (אבל אולצה להגיע). בידיו של חפץ ראיות רבות נוספות למה שהתרחש באותם ימים בקן הקוקייה. כולל מסרונים מעניינים שעל פי יודעי דבר יטלטלו את המצב עוד יותר. תחשבו על זה. שלושת בני משפחת המלוכה מתדרכים את אנשיהם "להיות אגרסיביים", "ללכת למני על הראש", לכנות אותו בשמות, להאשים אותו בהוצאות, להפוך אותו לעבריין מין. כשהוא תובע, הם נעלמים. זו אינה רכילות. זה תיאור מצב טרגי, קודר, של בועה רעילה שמשתלטת על כל מי שנקלע לתוכה, סחרחורת של טירוף שאף אחד לא מצליח להיחלץ ממנה יבש, למעט מחוללי הטירוף עצמם. אז זהו, שכבר לא.
אני מרשה לעצמי לקבוע באחריות שבנימין נתניהו המקורי לא היה מעלה על דעתו לבצע מהלך כזה ולהפיל את תיק הוצאות המעון על אב הבית האומלל. ואם כן, הוא לא היה מעז לתת את ההוראות בקולו. הוא היה מנסה להרחיק את עצמו מהסיפור הזה. הוא היה נגעל מהסיטואציה. ביבי הנוכחי, מתפלש בסחי הזה כבר שנים. מקדיש את עצמו לשכלול הטירוף מבית, משקיע את רוב האנרגיה שלו לאובססיית התקשורת הכמעט חולנית שלו ושל בני ביתו וחופר לעצמו קבר פלילי ופוליטי. כשהוא ניצב מול כל זה ביום הדין, הוא מנסה לדחוף פנימה את כולנו. זהו, בקליפת אגוז, הסיפור כולו. תמציתה של הטרגדיה. המנהיג המוכשר שיכול היה לגעת בשמיים, אבל נכנע לטירוף. מלך השמש שנשרף מהקרינה של עצמו.
5. הספין האחרון
הודעת היועמ"ש מאתמול השכיחה את השבוע הפוליטי המטורף, את דרמת המנדט שנשמט, את המשך שליטתו המוחלטת של אביגדור ליברמן בסדר היום הפוליטי ובגורלו של נתניהו. כל זה נראה עכשיו רחוק ומיושן ובכל זאת, ישראל בדרך לבחירות בפעם השלישית ברציפות. דבר כזה עוד לא היה במקומותינו, ספק אם אי־פעם יהיה. מנהיג מושחת לופת מפלגה, גוש ומדינה בלפיתת חנק וגורר את הכבודה כולה, יחד איתו, לגיהינום. האם הגשת כתבי האישום נגד נתניהו יכולה לערער את בלוק החסינות שביצר סביב עצמו? כנראה שלא. ליברמן ימשיך לנסות. יש לו צוות שנקרא "צוות 21". מטרתו לאתר עריקים בליכוד, להרחיב בקיעים, לנסות לרבע את מעגל הקסמים שאליו נקלענו. הבעיה היא שליברמן ואנשיו לא הצליחו להביא שני עריקים (שהספיקו בתקופה שבה המנדט היה של גנץ), האם הם יצליחו להביא עכשיו תשעה עריקים (הנדרשים ב־21 הימים האחרונים)? כנראה שלא.
נתניהו נתלה בגוש החסינות שלו כטובע הנאחז בקש. לו זה היה אפשרי, הוא היה עובר לגור עם ליצמן, דרעי והרברפי. אילו היה ניתן, הוא היה מכנס את הגוש כל שעה. הדברים הגיעו לידי כך שהחברים ביקשו מביבי בנימוס להרפות מהם. יהדות התורה הבריזה מאחד הכינוסים הללו, אריה דרעי הציע לדלל. באחת הישיבות של ראשי מפלגות הגוש, נקלע נתניהו לדיאלוג מעניין עם השר בצלאל סמוטריץ'. "אנחנו תומכים בך מאה אחוז", אמר סמוטריץ', "אבל בכל מה שקשור לממשלת מיעוט, אני חושב שאנחנו צריכים לנהוג אחרת, להיות יותר רגועים, להגיד לכחול לבן אדרבא, תקימו ממשלה בתמיכת הערבים, נראה אתכם, במקום זה אנחנו משדרים פאניקה". נתניהו, מחולל הפאניקה המרכזי, לא הסכים: "תשמע, בצלאל, למדתי מארתור פינקלשטיין, לא משנה איך זה נראה, אפשר להזיע, אפשר לשדר פאניקה, אפשר לעשות הכל, העיקר שהמסר נקלט, צריך לחזור עליו שוב ושוב ולא להרפות, להחדיר את המסר".
פינקלשטיין מת לפני שנתיים. מה שעבד לנתניהו ב־96' וב־2009 וב־2013 וב־2015 ואפילו ב־2019 (סיבוב ראשון), לא עובד יותר. יש גבול להסתה, יש גבול לספינולוגיה, יש גבול לשקרים. נתניהו עצמו בפעמים שדיבר פומבית חזר ואמר ואף דפק על השולחן והדגיש ש"זה לא ספין". השאלה היא, האם מאמינים לו. ביום רביעי הוא הצליח להגיד דבר והיפוכו בהפרש של שעתיים. אחרי שספג "שטיפה" מהנשיא ריבלין על ההסתה שהוא מוביל נגד ערביי ישראל, הוא מיהר להצהיר ש"אסור להדיר אף ציבור, יהודים ולא יהודים". אביר השוויון והדמוקרטיה המשיך באותה נשימה ואמר ש"אני רוצה להודות לאביגדור ליברמן שהסיר את הרעיון של ממשלת מיעוט הנשענת על תומכי טרור. בני גנץ, גבי אשכנזי, איך הסכמתם ללכת אחרי לפיד לרעיון המטורף הזה? מה קרה לכם?".
הוא מתעלם מזה שהרגע הצהיר שאסור להדיר אף ציבור מההשפעה הפוליטית. הוא מתעלם מהעובדה שהוא פיזר כנסת בקולותיהם של "תומכי הטרור", שהוא ניהל איתם מו"מ, שהוא היה מקים ממשלה גם עם תמיכה של משמרות המהפכה מבחוץ, שהוא שיגר את נתן אשל לכתוב מאמרים בזכות שילובם של ערביי ישראל. טיבי ועודה הם נציגיהם הנבחרים של אותם ערבים. כשהם מרימים יד נגד נתניהו, ולא בעדו, הם הופכים בן רגע לטרוריסטים.
6. צנטריפוגה כחול לבן
כחול לבן פורקה השבוע כמה וכמה פעמים. בני גנץ, על פי הפרסומים, התגולל על הח"כים יועז הנדל וצבי האוזר שמנעו ממנו ללכת לרוטציה עם נתניהו על פי "מתווה הנשיא". כמה ממקורביו של גנץ דרשו להיפרד מיש עתיד, שחתרה לממשלת מיעוט הרת אסון. אנשיו של לפיד דרשו להיפטר מתלם וממחרחרי הימין שלה. הכל נכון, הכל לא נכון. כחול לבן מוצקה בהרבה מסך סכסוכיה. עפר שלח (והלל קוברינסקי) מושך שמאלה, הנדל והאוזר ימינה, לפיד למעלה, גנץ למטה, בסוף זה כמו צנטריפוגה. מרוב סחרור היא נשארת יציבה במקום. "אנחנו מחוברים", אמר השבוע בוגי יעלון בשיחה סגורה, "אצלנו לא חותמים הצהרת נאמנות למנהיג צפון קוריאני כל שני וחמישי, אנחנו דנים ומתווכחים אבל מחוברים, אין לנו ברירה, אין חוץ מאיתנו אלטרנטיבה שיכולה להילחם בביביזם".
מי שמנעו בגופם הליכה למתווה הנשיא היו יעלון ויאיר לפיד. לפיד עשה את זה בקול רם, יעלון בשקט. הוא לא רצה לפגוע בנשיא. ביום רביעי הוא פגש את ריבלין, והשניים ניקו שולחן. מתווה הנשיא, יודע יעלון ויודע גם ריבלין, לא היה דומה למה שנתניהו ניסה למנף. מבחינת ריבלין, התאריך לנבצרות היה מועד החלטת היועמ"ש לכל המוקדם, או הגשת כתבי האישום לבית המשפט לכל המאוחר. הנבצרות, על פי ריבלין, הייתה מוחלטת. אצל נתניהו קם מתווה אחר. הוא יירד מהבמה בעוד שנה לפחות, הוא לא יוותר על חסינות, הוא ימשיך להיות מ"מ ראש הממשלה וחבר קבינט גם אחרי הנבצרות.
גנץ היה צריך לקבל החלטה. כשישב עם האנשים שלו, הם סיפרו לו את סיפורו הנוגע ללב של אבי דיכטר. יהודי שהיה פעם ראש השב"כ, שהיה שר לביטחון פנים לפני 15 שנה, שעשה כמה דברים בחייו. אחרי שליברמן התפטר והמדינה נקלעה לסחרורי הבחירות, ביקש דיכטר מנתניהו את תיק הביטחון. ביבי הסביר לו, באותות ובמופתים, ש"בעת הזו" הוא לא יכול לוותר על התיק. חיוני שהוא ימשיך להחזיק בו. עניין של ביטחון לאומי, פיקוח נפש ממש. דיכטר נאלץ להשתכנע. כעבור כמה שבועות הוא נתן את התיק לרס"ן במילואים נפתלי בנט. אכן, פיקוח נפש. נפשו של הנאשם בנימין נתניהו. "אנחנו מצילים אותך", אמרו חברי הקוקפיט לגנץ, "אסור לעשות עסקים עם גנב הסוסים הזה. הוא ימרח אותך וישאיר אותך בלי כלום". מאיפה הרמטכ"לים של כחול לבן הכירו את הסיפור הזה? כנראה מדיכטר. יש שם קו חם. דיכטר, אח לנשק של יעלון, אשכנזי וגנץ, היווה מבחינתם סוג של תקווה. היא התבדתה. גם הוא, אפילו הוא, מעדיף להתפלש ברפש לרגליו של נתניהו.
ליברמן תעתע בכולם. ככה הוא אוהב. הוא ישב עם לפיד, הוא ישב עם גנץ, נדמה לי שגם עם אשכנזי. הם הפצירו בו והציגו לו תרחיש חלומות. "גם לנו קשה להקים ממשלה בתמיכת הערבים", אמרו לו, "אנחנו היינו רמטכ"לים. לא קל לנו. אבל תחשוב רגע, איווט. זה תרחיש חלומות. זה כתם שיימחה תוך דקה. זו ממשלה שתצמח פלאים תוך דקות. אתה מוציא את ביבי מבלפור במהירות, כאן ועכשיו. אתה מעביר את החוקים שהמדינה הזו צריכה. אתה מביא שינוי, מגשים את האג'נדה שלך, תקבל מאיתנו כל מה שחלמת".
ליברמן עשה את עצמו מתעניין. בתכלס, כנראה שלא. הוא בנה על עריקים מהליכוד. המבנה הזה נכשל. אתמול הוחלט להגיש נגד נתניהו כתב אישום באשמת שוחד ועוד שניים באשמת מרמה והפרת אמונים. האם התקווה נעורה מחדש? האם יש סיכוי שלפיתת החנק של נתניהו על חייה של מדינה שלמה תיחלש? בקרוב נדע.