1. לא תמיד יודע האדם להעריך נכונה את התקופה ההיסטורית שבה הוא חי. עבורו אולי מדובר בשגרה ומציאות יומיומית, אולם כשההיסטוריה תערוך את הרשומות שלה, היא תקטלג את התקופה הזו של מלכות ישראל השלישית כעכורה ומסוכנת, אולי אפילו קריטית.
אלו הם הימים שבהם ראש ממשלת ישראל קורא לאזרחים לצאת להפגין נגד המדינה שסמלה מתנוסס על גבי כתבי האישום שהוגשו נגדו לבית המשפט. זו היא תקופה שבה מנפץ ראש הממשלה (הוא עושה זאת כבר שנים, וכעת בעוצמה גבוהה יותר) את אמון הציבור במשטרה, בפרקליטות, בבתי המשפט, בתקשורת ובכל מה שמפריע לו בדרכו אל החסינות וההימלטות מאימת הדין.
זו היא תקופה שבה ראש הממשלה מסמן מפכ"ל, יועץ משפטי, פרקליט מדינה ועיתונאים כמי ש"תפרו לו תיק" ורקמו קנוניה חשאית לבצע "הפיכה שלטונית". ובימים הללו, הקולות והמראות וההתבטאויות, וכמוהם הפלגנות, ההסתה והשנאה, יוצאים מירושלים ומתחילים לשטוף את רחובות ישראל, את הרשתות החברתיות, ואחריתם מי ישורנה. ההיה או חלמנו חלום?
2. אני נמנה עם אלה שסבורים שיש מה לבדוק ולתקן במשטרה ובפרקליטות. אני חושב שצריכה להיות עליהם בקרה טובה יותר, ושיש לנסח ולפרסם קודקס אתי רלוונטי של "עשה ואל תעשה". כך בזכויות חשודים ונחקרים, כך בהדלפות, כך בשיטות חקירה נגד אנשים שאינם פצצה מתקתקת, ועוד. יותר מדי אנשים (ואני ביניהם) טעמו בשנים האחרונות את הטעם המר של המעצרים המהירים, של ההדלפות, של השפלת הנחקר ומשפחתו ועוד. אבל על אף הטעם המר האישי לא איבדתי את מבטחי בגורמי האכיפה. ידעתי שבסוף ייעשה צדק.
יאיר לפיד ואיילת שקד ניסו לקדם שינויים בחקיקה ובנהלים, אך לא הספיקו לעשות זאת. ובכלל, העניין הזה צריך להגיע מתוך המשטרה ומתוך הפרקליטות ולא מבחוץ, וזאת בהנחה שהגופים הללו מבינים שללא אמון הציבור בהם - הם יתקשו לתפקד. אבל, ואבל גדול: אני חושב שאת הבדיקות והתיקונים צריך לבצע לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. בכיר ככל שיהיה.
זעקותיו של נתניהו, "תפרו לי תיק" ו"לא נתניהו - לא חוקרים", הן קשקוש ורמייה. קודמו אהוד אולמרט ישב בכלא, בנו של אריאל שרון עמרי ישב בכלא, נשיא מדינה ישב בכלא, וכך גם רב ראשי ושר אוצר ואנשי עסקים. אף אחד לא תפר להם שום תיק. תחילה הוא סימן את המפכ"ל רוני אלשיך ואת המלצות המשטרה, בטענה שרק הפרקליטות היא שתכריע. כשהתגבשו שם ההסכמות על כתב אישום, תקף את שי ניצן ואת ליאת בן ארי וטען "רק היועץ יחליט", וכעת אביחי מנדלבליט הוא "השמאלן הבכיר שחבר לשמאל ולתקשורת" כדי לבצע ״הפיכה שלטונית״. לא פחות.
ומול המראות הללו, מול ההסתה וההמרדה, עומדים אזרחי המדינה הקטנה והמיוסרת שלנו, אנשי עבודה, חקלאות, הייטק, עובדי ציבור ואנשי עסקים, דתיים וחילונים, מהמרכז ומהפריפריה, אנשים טובים שעובדים ומשלמים מסים ועושים מילואים ואוהבים את המדינה, ומן הסתם מגיע להם יותר. מגיעה להם אחדות, נורמליות, שפיות וטיפול בעניינים הבוערים. ועל המרפסת עומד נתניהו, אוחז בקרנות המזבח, מסרב להכיר במציאות וגורר מדינה שלמה לכאוס גדול.
וזה כואב מאוד, גם בגללנו וגם בגלל נתניהו עצמו. היה מגיע לו לפרוש בכבוד, בזכות הישגיו ולמרות חטאיו, אבל הוא לא השכיל לשעות לעצת יועציו והלך בדרכו. אני בטוח שאין בעם שלנו הרבה אנשים שרוצים לראות אותו לובש מדי אסיר. הוא באמת עשה במשך שנים גם הרבה דברים טובים. אני חושב שמה שהיה בעוכריו זה אורך הקדנציה, ההתאהבות בפוזיציה, חוסר ההבנה שהוא נבחר ציבור ו"קצין תורן" שתפקידו לשרת ולא ההפך, שהוא זמני והמדינה קבועה, שהיא המטרה והוא רק האמצעי. וזה באמת כואב וחבל.
3. אי אפשר להתכחש לעובדה שנתניהו נבחר ברוב גדול על ידי חברי תנועתו ושראש ממשלה צריך להחליף בקלפי וכו', ואני מעריך ששרי וחברי הליכוד עצמם הם שיבצעו את התהליך טוב יותר מכל האחרים. בהתנהלותו מאבד נתניהו אחיזה גם בציבור הכללי, גם בתוך ה"גוש" שלו וגם בתוך מפלגתו. לא רק גדעון סער התייצב מולו באומץ, כמוהו, בדרכם ובשתיקתם, יתר שרי הליכוד, שהיו "עסוקים" ולא יכלו להגיע לעצרת נגד "ההפיכה השלטונית". הצטרפו אליהם גם ראשי ערים, וראש עיריית רמת גן כרמל שאמה היה הראשון.
מדובר בתהליך קשה וכואב שעובר ועוד יעבור נתניהו ככל שיאחז בקרנות המזבח וינהל מערכה נגד גורמי אכיפת החוק, התקשורת ושאר העולם. גם מנהיגי העולם מבינים את תמונת המצב וכמוהם שרי וחברי הליכוד.
לו אני נתניהו, במצב שנוצר הייתי ממהר לפרוש מהחיים הפוליטיים תמורת חנינה מהנשיא, או לחבור לממשלת אחדות. אם זה יקרה, הוא לא יואשם בגרירת המדינה למערכת בחירות שלישית, הוא יוכל להישאר על הגלגל בעמדת השפעה, ויגיע למשפט או להסדר טיעון ממעמד בכיר. כדי שזה יקרה, עליו לוותר על ה"גוש", על מתווה החסינות או על הקדימות ברוטציה של ראשות הממשלה. אי אפשר לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה. הכוכבים לא עומדים להסתדר.
4. כל קצין בכיר שפורש מהשירות מכיר את הרגע הזה: הוא נכנס בבוקר לרכב, כמדי יום במשך שנים רבות, מתרווח בכיסא הנהג, אוחז בעיתון ואז מגלה שהאוטו לא נוסע ושאין כבר נהג. המציאות הזו (לצד רשלנות שלי) הובילה אותי השבוע, בפעם השנייה בשנים האחרונות, לקורס נהיגה מונעת, חוויה מיוחדת במינה שבה אתה פוגש את עם ישראל של הכביש בתוך כיתה דחוסה, משננים יחד חוקים, תרבות נהיגה, תמרורים, וכיצד לנהוג חכם ולא רק צודק.
המנחה, איציק בכר, איש הייטק בעברו שרואה במלאכתו שליחות, מעביר את תוכני הקורס בצורה ידידותית, שהופכת את האירוע לנעים יותר ואת "ספירת החניכים", ארבע פעמים בכל מפגש, לנסבלת. אבל בעוד רוב היושבים בהשתלמות הגיעו אליה בגין שימוש בסלולרי בשעת נהיגה, הרי שבתוכנית הקורס ובחוברת ההדרכה אין כלום בעניין, וגם שום מילה על קורקינטים ואופניים חשמליים שהופכים למכת מדינה. הסיבה: התוכניות לא עודכנו מהותית ב־15 השנים האחרונות. וכך, בעוד יושבי הכיתה זקוקים לקורס גמילה מסלולרי - הם משננים תמרורים וחוקים. זה אולי לא מזיק, אבל גם לא תורם הרבה לנהגים ותיקים. כבר שוחחתי בעניין זה עם שר התחבורה בצלאל סמוטריץ', והוא הבטיח לטפל ולשנות. ואני אעשה הכל כדי שלא לוודא שהתיקון בוצע.
5. הגננת מפרדס חנה שהסירה מהקיר את תמונתו של נתניהו גם עשתה מעשה שטות בתוך מוסד חינוכי, וגם פעלה באומץ לב עם האמת שלה והייתה נכונה לשלם את המחיר ולהתפטר. הבעיה לא רק אצלה. מנכ"ל משרד החינוך צריך לרענן את ההוראה שלפיה תולים במוסדות החינוך רק את תמונתו של הנשיא, ואני מציע לאסור תליית תמונות של אישים פוליטיים כלשהם. כך נהוג גם בצה"ל - על הקירות רק תמונות של הנשיא והרמטכ"ל, על פי פקודה ונוהל. כך ראוי שתנהג ממלכה ותסיר מכשול מפני עיוור.
6. בוגרי סיירת גולני יקיימו בשבוע הבא אירוע מיוחד של תמיכה בלוחמים צעירים מרקע מוחלש ששירתו ביחידה ועומדים בפני אתגרים מורכבים בראשית דרכם בחיים האזרחיים. הפרויקט מכונה "נמר לדרך", ובמסגרתו בוגר סיירת גולני ותיק שהצליח בדרכו ובעסקיו משמש כמנטור עבור בוגר סיירת טרי שהגיע מרקע מוחלש וזקוק לליווי, העצמה, חונכות, סיוע כספי ועזרה בלימודים.
את המיזם, שמביא לידי ביטוי את ערכי החטיבה המיוחדת הזו ואת הערבות ההדדית של לוחמים לדורותיהם, מוביל תא"ל (מיל') גיורא ענבר, איש גולני וכיום איש עסקים ודירקטור בשורת חברות, ביחד עם נוספים. והנה לכם עוד זרקור קטן על פעולה חשובה שהופכת אותם לטובים, ערכיים ומחויבים יותר.
שבת שלום.