איווט שלום, רבים תוהים מה יהיה הצעד הבא שלך. מתייחסים אליך כאל איש המסתורין המחזיק את הקלפים צמוד לחזה. יש מי שסוברים שהם כל כך צמודים, שאפילו אתה לא יודע מה יש בהם. כולם מסכימים שאתה אדם לא צפוי ושהכי צפוי שתעשה את הלא צפוי. הכתבים והפרשנים הפוליטיים מצפים ממך רק להפתעות. נכון, זה הופך אותך לשחקן חשוב ומעניין, שמניע את סדר היום הציבורי ומשפיע עליו, אבל לפעמים אנשים פוליטיים מתאהבים בתפקיד שהם משחקים ומפספסים את הנקודה שבה הם צריכים לחזור לעצמם, לאותנטיות שלהם.
יש מי שרואים בפוליטיקאים אופורטוניסטים גמורים או ציניקנים חסרי תקנה. מעטים מבינים שפוליטיקה היא מקצוע, ושהעולם הפוליטי מתחלק בין קומץ של נציגי ציבור הפועלים אך ורק ממניעים אישיים לבין רוב עצום של אנשים שנדבקו בחיידק העשייה הציבורית, שבאים עם מטען אידיאולוגי, אכפתניקיות, אי אלו כישורים, קורטוב או יותר של כושר מנהיגות ורצון עז להשפיע ולהטביע חותם על חיי המדינה והעם.
כפוליטיקאי עבר, המבוגר ממך בעשר שנים, אני יודע שהחיים הפוליטיים עלולים לרוקן מהטוב שבאנשים את המוטיבציות החיוביות, את החיבור לאידיאולוגיה, שהיוותה טריגר לכניסה לחיים הפוליטיים, ולעתים לגרום לו לאובדן אמון, להפוך לציניקן ולניהיליסט, השולל את הכל, חוץ מאת עצמו. פוליטיקה היא לא השדה המומלץ לחיפוש חברי אמת. היא לא המקום שבו סנטימנטים לשותפים פוליטיים מתוך המפלגה או מחוצה לה צריכים בהכרח לשחק תפקיד. נכון שחיכוך מתמיד בפרקי זמן ממושכים בין שחקנים פוליטיים עלול לייצר דם רע שקשה להתגבר עליו, אבל לפעמים אין ברירה, מוכרחים להתגבר.
החיים הפוליטיים הם לא חיי נצח. לפוליטיקאים יש תאריך תפוגה. הבנה לעומק של מוגבלות השרידות הפוליטית היא גורם המעצב מחדש את אופי הפעילות הציבורית של כל אישיות פוליטית. יש מי שיבחרו למכור את נשמתם לשטן כדי להישאר על הגלגל. יש מי שינהלו מסעות צלב נקמניים ויבואו חשבון עם יריבים פוליטיים ועם חברים לדרך שבגדו בהם. יש מי שיתמכרו לאיזו פסאדה חסרת משמעות אמיתית, אבל שמעניקה להם תשומת לב תקשורתית וציבורית יוצאת דופן. ויש גם תמיד שכבה עילית, שמצליחה לאתר מתחת לשכבות עור הפיל, משחקי התדמית ומאבקי ההישרדות את האמת שלה, הגרעינית, שלשמה היא נכנסה לפוליטיקה.
אז מה היא אותה האמת שלך, אחרי שמנקים את הפסאדה הלוחמנית, את הדיבור המיליטנטי, את הכעסים, את היריבויות הפוליטיות, את האכזבות ואת תחושת הנבגדות? מי אתה, אחרי שמפנים את תחושת האופוריה המלווה כל אדם שמצליח להוביל באף את כל המערכת הפוליטית? מי אתה, אחרי יום עבודה קשה, כשאתה מגיע הביתה לנוקדים, משיל את מסיכות הפוליטיקאי שנכפו עליך ושותה קפה בשקט במטבח? האם הדרך הפוליטית שעשית במשך קרוב ל־40 שנה המירה אותך מהזן האידיאליסטי לזן האופורטוניסטי? האם הפכת לפוליטיקאי של חשבונות אישיים, המפיק הנאה סדיסטית מהענשת מאכזביו? אני מתקשה להאמין בכך.
ימי התום
איווט ליברמן שאני הכרתי היה בחור צעיר שעלה לארץ מבית ציוני, שנשם מבית אבא ואמא את ערכי בית"ר, התיישב בנוקדים שביהודה והיה חדור אידיאלים לאומיים. אם נפרק את כל המשקעים והצלקות שצברת כיו"ר ישראל ביתנו ואף לפני כן, ונחזור לימי התום של איווט ליברמן, נגיע למסקנות ברורות ובעקבותיהן למוצא הנכון מהנסיבות הפוליטיות השוררות בישראל לאחר מערכת הבחירות לכנסת ה־22.
לי ברור שאתה לא עיוור למה שמתחולל בימים אלה במקומותינו. לא בנימין נתניהו הוא זה שעומד למשפט. מערכת שלמה פועלת כהמון מוסת עם דם בעיניים מול ראש ממשלה מהימין, שעם כל הביקורת - ואתה יודע שגם לי הייתה, עשה דבר או שניים למען עם ישראל. כמו שעשו לבגין ולז'בוטינסקי בזמנו. כמו שעשו ליעקב נאמן וכמו שעשו לרובי ריבלין. כמו שעשו לכל מי שהעז לדרוש תיקונים ברשות השופטת. על בשרך חשת את צריבתה של האכיפה הבררנית המופעלת כיום במלוא עוצמתה על נתניהו.
אני שואל את עצמי, לאן נעלם אביגדור ליברמן האותנטי ומתי הוא יתגלה מחדש? אותו ליברמן, שהיה חושף עכשיו את הצלקות שהותירו בו שנים אין ספור של חקירות ועינוי דין. אותו ליברמן, שבאומץ היה מתייצב נגד ניצול מערכת שלטון החוק לצרכים פוליטיים ומתייצב באומץ למאבק בעד שלטון הצדק.
איווט ליברמן האותנטי היה אנטי־ממסדי, שרואה את ההתעללות בנתניהו ולא עומד מנגד, גם אם נתניהו שבר את אמונו ברמה האישית. ליברמן, שבספרו "האמת שלי" כתב שאין זה מוסרי לתקוף ציבור מסוים כדי להרוויח את אהדת הקהל, במיוחד בתקופת בחירות, היה שם בצד את חוק הגיוס, אפילו אם זה היה גורם לו לאבד הון פוליטי, כדי להקים ממשלה ימנית צרה כל עוד טראמפ מכהן כנשיא ארה"ב. הוא לא היה מהסס להכריע בצורה ברורה במאבק בין הגושים, כדי להירשם בספר דברי הימים של הציונות כמי שבזכותו החילו את החוק הישראלי על יישובי בקעת הירדן והיישובים היהודיים ביו"ש.
יש מי שקונה עולמו בשעה אחת, ויש מי שמאבד עולמו בשעה אחת. אתה יכול להיות עוד פוליטיקאי לשעה, שישחק את המשחק הפוליטי ולבסוף, כמו הרבה שחקנים מוכשרים, ייפול לתהום הנשייה, ואתה יכול להיות השחקן שמטביע חותם אמיתי ומגשים את האידיאולוגיה שינק מבית אבא.
לי ברור, והיה תמיד ברור, שאתה שייך לזן הפוליטיקאים שברגע האמת בוחר באידיאולוגיה, ואני מקווה שלא אתבדה. גם בימי מחלוקת ויריבות האמנתי כי טובת המדינה היא בעיניך מעל לכל. לפעמים אנחנו נדרשים לוויתורים כואבים. על כבוד. על מעמד. על הכיסא. אבל אני לא מאמין שאתה מהזן המוותר על הנשמה. מהזן המנחיל אכזבה רבתי לבסיס התומכים הפוליטי שלך, לאוהדיך, לשכניך ולבית הגידול שלך.
הרב שך היה מדינית קרוב יותר לשמאל מאשר לימין. הוא הכריע עבור הימין לאחר התרגיל המסריח, ואילץ את דרעי באיומים ובחרמות ללכת בעקבותיו, ואת הרב עובדיה להחריש, כי לא רצה לאכזב את הציבור הזה, שגישתו לדת ולמסורת חיובית, לעומת קברניטי הצד השני. אתה הרי יודע מי הם אלה שיותר מכל רוצים לראות אותך שב הביתה על סוס לבן ומרכיב ממשלה שתיאבק למען שלטון הצדק ולמען ארץ ישראל - אלה הם האספסוף, האינדיאנים, הצ'חצ'חים, מנשקי הקמעות, הבבונים, הפרופלורים, המסיתים, עובדי האלילים והחרדים. כן, כן, החרדים.
אתה גם יודע מי הכי רוצה לראות אותך מאבד את איווט ליברמן האותנטי, הבית"רי, הציוני והלוחם ואפילו מוכן להעניק לך על הדרך, באופן זמני, את התואר "יקיר התקשורת והשמאל". איווט, חזור הביתה.