מסלול ההתנגשות: עדיין לא נולד הטריק או השטיק שימנע בחירות נוספות. בטח לא איזו הארה של אחריות או סתם שכל ישר אצל החשודים המיידיים והעתידיים. סיפורי ה"אחדות" של גנץ ונתניהו הם חומרי ההרדמה לציבור שמחפש שקט פוליטי. הבלוק הולך על הכל פלוס ביבי או בחירות. כחול לבן, כך אני מעריך ומאמין, מתכוונת לשנות את הכיוון שבו מתנהלת הממשלה, וזוהי דרמה של ממש. אם לא ב־180 מעלות, לפחות להתחיל בכמה צעדים שיכרסמו את יסודות מדיניות הולכת השולל ומדינת ההלכה בדרך.
 
נתניהו והבלוק רוצים שמה שהיה הוא שיהיה. בבחירות האחרונות זה לא צלח לשני הצדדים, ונתניהו עדיין מנהל את העסק. הוא תוקף את מוסדות החוק, שר הביטחון שלו מפציץ (בינתיים) הצהרות רהב, ושר החינוך מכרסם בתשתית החינוך, כך עד אחרון הפקידים בצומתי ההכרעות שהוחדרו על ידי הממשלה. אם לא יקרה משהו שישנה את מסלול ההתנגשות בבחירות הבאות, נשארו לכחול לבן שבועיים כדי לאותת כבר עכשיו על הכוונות האמיתיות וללכת על שינוי אמיתי. זה הזמן לבדוק את הדופק אצל מצביעי ימין ותומכי ימין בתוכם, להכריע על הכיוון ויאללה הסתער. אנחנו חיים פוליטית על חולות נודדים, והציפייה היא לסוג של שוס. למשל טיפול שורש בנושא השטחים וההדתה, גלגלי השיניים שמסובבים את מדיניות הממשלה בכלל. 
 
בצרפת של סוף שנות ה־50, אחרי מפלות צבאיות באפריקה ובהודו־סין, ממשלות קמו ונפלו עד ששארל דה גול נבחר ובאבחה אחת הוציא את צרפת מההתנחלויות (הקולוניות) באלג'יריה. כמו בישראל, גם בצרפת הן היו מבוססות על עליונות הגזע ועל עדיפות מוחלטת בכוח צבאי. מאז בחירות 77' כל מערכת בחירות היא מערכה על גורלן של ההתנחלויות. הכל מבינים את ההקשרים שהפכו את מפעל ההתנחלויות ונגזרותיו במדינת ההלכה להיות נושא המחלוקת העיקרי. גנץ אמר שהפך כל אבן? מדובר באבן נגף שתקועה בגרוננו, לא לבלוע לא להקיא. במקום לנהל דיון על חלוקת הארץ, הבחירות התנהלו על חלוקת תיקים. 

איילת שקד, בצלאל סמוטריץ', רפי פרץ. צילום: אוהד אמיתון/TPS

 

גם כיום, עוד לפני הבחירות הבאות, כל ממשלה שלא תכלול את הקומץ החרד"לי בהנהגת גנץ וכחול לבן תעשה את הצעד הראשון ותכשיר את הלבבות בכיוון. כך עד שיקום דה גול הישראלי. מי שזה לא יהיה הוא חייב להיות מגובה בהשקעה מסיבית של כסף ואנרגיה ציבורית לצורך שינוי השיח. אם נלך לבחירות ונחזור למשבצת הנוכחית, זאת תהיה הקטסטרופה הכי משעממת מאז דחף סיזיפוס את הסלע לראש ההר. אפילו יותר משעממת מיבבות האכלו לי שתו לי של נתניהו. גנץ יכול לנאום אלף נאומי שינוי, אבל הוא חייב לומר למה בדיוק הוא מתכוון וכיצד הוא מתכוון לבצע זאת. 
 
הצעד הראשון קל: כדי להקל את ייסורי הגמילה מהימין, יש לו אלף סיבות להוליך את הליכוד ברגליים יחפות על האדמה החרוכה שהוא משאיר מאחוריו. בכל מקום שהבלוק דרך במגפיים מסומרים לא צמח בדל ירוק, רק עשבים שוטים. מול מופע היחיד הבכייני והתפארויות השווא של ביבי יש להציג את כישלונות הממשלה בכל שטחי החיים. במדיניות החוץ והביטחון, בבריאות, בחינוך, בתשתיות, ביחסים עם יהודי העולם וארה"ב בפרט - ובהתנהלות המוסרית של המדינה. יש קריטריון כזה. לא רק אנשים נשפטים על שוחד, מרמה והפרת אמונים, אלא גם חברות על דיכוי עם, הרחבת פערים כלכליים והרחבת שסעים כיתתיים. 
 
חזיתות מדממות
כל החזיתות מדממות. איראן משחיזה ציפורניים, בצפון ובדרום מחשבים זמני הגעה למקלטים, מאזן אימה שביר מול חמאס וחיזבאללה (ה"תקיפות" אינן משנות את המאזן הכללי, רק מקרבות סיכוי למלחמה שאחריה נחזור למצב הקיים). במקום לנהל דיון ציבורי על צורכי הביטחון של ישראל מתנהל כאן הריטואל הקבוע של "הם תוקפים או מתכוונים לתקוף, אנחנו מתגוננים", וכל מדיניות הביטחון נגזרת מאיומי הרהב בסגנון "אנחנו נשמיד אתכם". הן מצדנו הן מצדם. סתם קטע כאילו זניח אבל מכעיס, שדוגם את חוסר הרצון או היכולת לתפקד בגמישות ובתעוזה הנדרשות במצבים המאתגרים של היום. 
 
מעבר קוניטרה בגולן סגור. למה? לא שמעו בממשלה שאסד שולט בשטח? יש יותר מסיבה טובה אחת לפתוח את המעבר עבור הדרוזים. כשאותה חברה חיה משני צדי הגבול, יש לה אינטרס לקיים שותפות שבטית משפחתית ולשמור על שקט. מי שסוגר את המעבר לא רוצה שקט. לא בסוריה, לא בלבנון ולא באיראן. נימוקים לסגירת המעבר? למערכת הביטחון יש כמה משלה והם תמיד לחומרה, ולכן יש ממשלה שתבחן את המצב מעבר לכוונת של החייל ולחשש של איש המודיעין. 
 
ביחסי החוץ אנחנו נשענים על ממשל ארה"ב, שכל ראשיו, מהנשיא, סגנו ועד מזכיר המדינה חיים על זמן שאול לקראת בחירות 2020. הדמוקרטים שעשויים להיכנס לבית הלבן מתעבים את ביבי ולא יירתעו מלהטיל עלינו סנקציות. כדי להוסיף חטא על פשע מנהלת ממשלת הבלוק יחד עם ממשל טראמפ מהלכים אופוזיציוניים נגד האיחוד האירופי, שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל. יחסים עם יהדות חו"ל (בעולם של היום אפשר לוותר על המונח יהדות הגולה)? רוב הארגונים היהודיים בארה"ב לא קונים את התפרעויות הממשלה בשטחים. תעלול חוקיות ההתנחלות שבושל בין שגרירי ישראל וארה"ב והאוונגליסטים בהשראת נתניהו הוא דוגמה מייצגת. 
 
פרט לכמה ארגונים זניחים (ארגון ציוני אמריקה, ההתאחדות האורתודוקסית, המועצה הישראלית־אמריקאית), הארגונים המשמעותיים כמו הליגה נגד השמצה, הוועד היהודי האמריקאי, ועדת הנשיאים, ארגון הפדרציות ואיפא"ק לא ממש גילו התלהבות, שלא לדבר על ג'יי סטריט, שמנהל מאבק תקיף נגד מדיניות הממשלה בגיבוי מאות סטודנטים ישראלים ברחבי ארה"ב. לנוכח התמיכה היהודית במפלגה הדמוקרטית, ניתן לומר בביטחון שיהודי אמריקה נגד ממשלת ישראל. למה? ביבי והבלוק. 
 
שלא לדבר על חיי היומיום אצלנו, שהם תחמושת בחירות. בריאות? אין יותר זקנה במסדרון. אם להאמין לדיווחים על מצוקת האשפוז, היא בחדר המתים. איציק שמולי, חבר ועדת הבריאות של הכנסת, אומר "5,000 חולות וחולים מתים כל שנה בשל צפיפות וזיהומים". רק השבוע דרש צה"ל ללכת להסדרה בעזה. הממשלה שותקת. הג'וב של כחול לבן הוא להוביל, עכשיו, מהלך ברור - שיחות גלויות עם הנהגת חמאס בגיבוי תושבי העוטף שיצטרפו למהלך. והעיקר: תוכנית ההסדרה הלעומתית תשתלט על סדר היום לקראת בחירות ברוח רבין. נלך להסדרה כאילו אין טרור, ונילחם בטרור כאילו אין הסדרה. וכנ"ל גם בשאר מוקדי הבעירה בגבולות.