איש התקשורת החביב אלירז שדה, שהנחה את שידורי הליכוד טי.וי ,סולל בשבועות האחרונים על פי הדיווחים השונים את דרכו לפוליטיקה, לפחות כך זה נראה לפי פעילות הציוצים שלו בטוויטר וההתחנפויות הבלתי פוסקות לנראש הממשלה בנימין נתניהו. שלשום הוא התארח בתוכניתם של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ לצד חה"כ לשעבר מיקי רוזנטל. הטונים הצורמים, הניצוצות שעפו באולפן והוויכוחים הסוערים, יצרו סוג של מופע אימים שנמשך על פני 15 דקות שלמות.
 
כשנשאל על ידי אסייג האם יש לו תוכניות להיות ח"כ, שמחתי לשמוע ששדה עדיין לא יודע ולא יוצא בהצהרות. וטוב שכך, עדיף שיישן על זה עוד כמה לילות, אולי שבועות, אפילו כמה חודשים, עד שיקבל את ההחלטה הנכונה עבורו ועבורנו. שיגבש קודם כל דעה פוליטית מוצקה בענייני המדינה: המצב הביטחוני, הרפואה, החינוך, התחבורה או בכל תחום שלא קשור בליקוקים וסגידה לנתניהו, כי רק עם זה אי אפשר להתקדם לשום מקום.
 
אלירז שדה תמיד היה אדם שקל להתאהב בו ואתמול הבנתי למה. יש לו את כל מה שנדרש בכדי להיכנס ללבם של הצופים, גם אם הדברים שהוא אומר אינם נשמעים כמו העיפרון הכי מחודד בקלמר. הוא עממי, צנוע, לא רברבן, נשמע שהוא בטוח ומאמין בדבריו, כשהוא תוקף הוא לא נשמע מאיים או מרתיע, כשהוא רגוע נעים לשמוע ולהביט בו, הוא עובר בגרון גם למי שדעותיו שונות משלו. 

לא חושש להביע את הדעתו
  

נתחיל בלשבח אותו שכאיש תקשורת יש לו דעות פוליטיות שהוא לא חושש להביע אותן בפומבי, בעוד רבים מהקולגות שלו שומרים אותן עמוק בתוך הארון. בעיקר כשהוא יוצא נגד הדעה הרווחת של רוב הקולגות שלו בתקשורת הנחשבת כביכול לשמאלנית. נדרש אומץ רב, ועל זה ייאמר עליו שאפו.

נמשיך לשבח את הצניעות והענווה בהן הוא ניחן, תכונות אופי שלי אישית תמיד קסמו, כשהודה שהוא עדיין צעיר ולכן גם חסר ניסיון ואין לו מה לתת או לתרום כרגע לכנסת כח"כ. האפשרות לראות את המציאות בצורה אובייקטיבית כבר מעניקה לו נקודות זכות גדולות, למרות שזה לא מונע ממנו להמשיך לגשש לכיוון קריירה פוליטית.
 
שדה אומנם אהוב על ידי רבים מצופי האח הגדול, או ממאזיני הרדיו שהשכימו בכל בוקר עם התובנות שלו, אבל מפה ועד השבעתו לכנסת נראה שהדרך לא ניתנת לסלילה. לא יודעת מי היו בכירי יועציו של נתניהו שתידרכו את שדה לפני שהגיע להתארח בתוכניתם של הכרישים אסייג וברקו, אבל המסרים והתכנים שעליהם בחר לדבר לא רק שלא שירתו את ראש הממשלה בשום צורה, אלא עשו בדיוק ההיפך כשנפל שוב ושוב בלשונו ברגעי האמת. במקום לדבר על כל הדברים הטובים שהשיג ראש הממשלה לישראל, הוא דיבר על כתבי האישום וניסה לגלות בקיאות ומקצועיות כשטען שקרא אותם, אבל אז הודה ברגע של רפיון שלא קרא אותם במלואם.



מסרים לא נכונים
במקום לנסות להציג את עצמו כעורך דין מנוסה או מומחה לענייני משפט, שמבקר את הפרקליטות ומערכת המשפט, הייתי מעדיפה אם היה אומר: "האם יש פה מישהו אחד באולפן או כל אחד מהצופים שהיו רוצים לראות את ראש הממשלה שלנו, שעשה הרבה דברים טובים למדינה שלנו, מסיים את תקופת כהונתו מאחורי סורג ובריח?". אני בטוחה שהמסר היה עובר טוב יותר. 
 
אי אפשר היה להתעלם מכך שברגע האמת, כששדה לא יושב מאחורי מקלדת ומצייץ לו בנוחיות, הוא נופל בלשונו. כך קרה כשתקף את מיקי רונזטל, שועל ערמומי בשטח, ואמר לו "אתה מאשים את החזק, כי אף אחד לא יכול עליו, כי זה נוח". אז השיב לו רוזנטל בחוכמה: "אז את מי אתה רוצה שאני אאשים, את החלשים?". 
 
או כשאמר ש"כולם מפחדים מהמערכת המשפטית, אין ביקורת על הפרקליטות, או על מערכת המשפט", השיב לו אייל ברקוביץ' בתבונה שהותירה את שדה ללא מלים: "אם אין ביקורת על הפרקליטות, מדוע נתניהו נזכר רק עכשיו, כשמוגש נגדו כתב אישום, ולא לפני שלוש שנים?". בעיקר נפל בלשונו כשאמר שוב ושוב שהחוק מתיר לנתניהו לכהן או להתמודד עם כתב אישום וחזר ואמר שהוא ממתין לתוצאות המשפט. אז שאל ברקוביץ': "ומה יהיה אחרי החלטת בית המשפט?" ושדה השיב: "תלוי מה הוא יפסוק". 
 
שדה הולך בדרכו של ראש הממשלה ופיתח את תוכנית השלבים: נחכה לכתב אישום, ברגע שיש כתב אישום נחכה להכרעת בית המשפט ולפסק דין, ואחרי הכרעת בית המשפט נחכה להכרעת העליון. בדרך לתוכנית השלבים הוא לא הפסיק להתבכיין בכל מהלך הראיון שהוא לא מצליח לדבר או להשחיל מילה, אבל אז רוזנטל עקץ: "אתה יותר בכיין מביבי".