בנימין נתניהו לא ויתר עד הרגע האחרון. בניגוד לרושם החיצוני, שלפיו שום דבר לא קרה לאורך כל יום האתמול, בערוצים החשאיים רחשה פעילות. גם בשעות הערב המאוחרות המשיכו המסרים לעבור מכאן לשם בדרך לא דרך. נתניהו הפציר במי שהפציר על מנת שיפציר בכחול לבן לתת לו שמונה חודשים בתפקיד. תמורת זה, הסכים להודיע ליו”ר הכנסת במכתב שהוא מוותר על החסינות.
בכחול לבן לא הסכימו לשמוע על שמונה חודשים. העסקה המקורית הייתה חצי שנה. חוץ מזה, נשאלה השאלה מי יעשה את הצעד הראשון? אם נתניהו יודיע על ויתור על החסינות, לא יוכל להתחרט. מדובר בצעד בלתי הפיך. מה יעשה אם כחול לבן תתכחש להבטחותיה? ולהפך: אם כחול לבן תסכים לפורמט של הרגע האחרון שהציע נתניהו, בטרם הוא מודיע ליו”ר הכנסת, מי יתקע לידיהם של הגנצים שביבי לא ייעלם ברגע האחרון וישאיר את כחול לבן עם אמינות מרוסקת והפרת הבטחה לבוחר?
בסוף זה סיפור של אמינות. המתווה שנחשף ב”מעריב” ביום שני האחרון היה אמיתי, אבל ב”שיטת נתניהו”. מהי שיטת נתניהו? זו השיטה באמצעותה הוא משטה בכל העולם כבר למעלה מעשרים שנה. הוא מנהל משא ומתן מייגע, מפורט, מורכב ואינטנסיבי. הוא מתיש את הצד השני, אבל גם מציג ויתורים.
הבעיה היא שהוא מנהל את המשא ומתן באמצעות שליח. בדרך כלל יצחק מלכו, אבל לא רק. ברגע האמת, כשצריך לפרוע את השטרות, נתניהו נעלם.
מלכו? פעל על דעת עצמו. הסכם לונדון? תרגיל אקדמי של האמריקאים. מסלול קרי? טיוטה לא מחייבת והצעה אמריקאית. מסלול פרס־אבו עלא או פרס־אבו מאזן? אותו הדבר בדיוק. המשא ומתן עם בוז’י על אחדות? לא הבשיל. נתניהו שומר מרחק מההצעות, כדי שיוכל אחר כך להתכחש לוויתורים. כך המאיס את חייהם של אין ספור מנהיגים, שליחים ומתווכים לאורך עידן. עכשיו הוא פתאום מתפלא שאף אחד לא מאמין לאף מילה שלו.
מלכו? פעל על דעת עצמו. הסכם לונדון? תרגיל אקדמי של האמריקאים. מסלול קרי? טיוטה לא מחייבת והצעה אמריקאית. מסלול פרס־אבו עלא או פרס־אבו מאזן? אותו הדבר בדיוק. המשא ומתן עם בוז’י על אחדות? לא הבשיל. נתניהו שומר מרחק מההצעות, כדי שיוכל אחר כך להתכחש לוויתורים. כך המאיס את חייהם של אין ספור מנהיגים, שליחים ומתווכים לאורך עידן. עכשיו הוא פתאום מתפלא שאף אחד לא מאמין לאף מילה שלו.
המתווה המשפטי שנבנה בעמל רב על ידי השליחים השונים, בידיעת כחול לבן, יצר קונסטרוקציה שאפילו הודיני לא אמור לדעת להשתחרר ממנה. זה היה אמור להיות נשק יום הדין של אלה שחשבו שאפשר לתת לנתניהו עוד חצי שנה בשלטון. “הוא לא יצליח לברוח מזה”, הם אמרו, אבל נתניהו היה הפעם הקורבן של תדמיתו.
בתי הקברות הפוליטיים עמוסים בקברי אחים של אלה שנכנסו איתו ל”מתווה” או “ברית” או מו"מ כלשהו. את כולם נשאה הרוח ואפרם התפזר בשדות הציד הנצחיים. עכשיו, כשקופת האשראי שלו חלולה מאמון כלשהו, הוא ניסה לקושש לעצמו חודשים נוספים בתפקיד, כנראה כדי שינסה להגיע לעסקת טיעון מקלה עם מערכת המשפט, שאותה הוא מנסה לפרק במקביל. אם שום דבר דרמטי לא השתנה בשלוש השעות האחרונות עד פקיעת 21 הימים, נתניהו הבין אתמול שתם הטקס, פג הקסם. הוא מתייצב עכשיו מול עצמו וגורלו, וסיכוייו לא מזהירים.
הטור המלא מחר ב״מעריב־סופהשבוע״