תושבי ישראל הולכים מלאי עצב וגועל לבחירות שלישיות בתוך שנה. בעתיד ייתכן שתשמעו שיחה כזו: "הכרתי אותו כשהייתי בת 18. אני לא זוכרת אם הכרנו בבחירות הראשונות בחיי, בבחירות השניות שלי או השלישיות. אבל אני בטוחה שהכרתי אותו כשהייתי בת 18 ועוד לא בת 19".
ישראל האומללה היא כיום מדינה מוצלחת שהוכשלה על ידי פוליטיקאים לא מוצלחים. זה מחריד, מבייש ומייאש. את הפוליטיקאים הלא יוצלחים אתם מכירים. הם לא היו מוכנים להקים ממשלת אחדות בגלל פרינציפ. אולי גם בגלל פחד. הם טוענים שהם לא מאמינים לבנימין נתניהו. אולי שני הדברים האלה יחד ממקמים אותם נמוך עוד יותר במדד הלא יוצלחים שהשתלטו עלינו.
האם אנחנו מדינה מוצלחת? רוב אזרחי ישראל חושבים שכן. למעשה 53% חושבים כך. אני מניח שהם יודעים זאת על סמך העובדה שהם חיים כאן. בעצם, רמת החיים בישראל הגיעה לדרגה כזו שאני בטוח שהמומחים מחשבים את מועד הבחירות על פי עונת הסקי. לא רצוי שהבחירות יתרחשו בשיא עונת הסקי, הם מציינים, כי ישראלים רבים יהיו בחו"ל.
לפני 15 שנה הישראלים ענו לגמרי אחרת על השאלה אם ישראל היא מדינה מוצלחת. רק כ־14% חשבו שמצב המדינה טוב. למעלה מ־60% חשבו שמצב המדינה רע או רע מאוד. מי היה ראש הממשלה כאשר מצב מדינת ישראל הפך מרע לטוב? נתניהו. ישראל עברה שינוי עצום בעידן נתניהו, ונעשתה מדינה עם כלכלה פורחת. כך לפי הנתונים היבשים, ומתברר שגם לפי התחושה של רוב הישראלים.
התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש בישראל עמד ב־2017 על 38 אלף דולר - מספר דמיוני לאדם כמוני שעוד זוכר את ימי הצנע. הסכום הזה עלה באופן משמעותי בתקופה שבה נתניהו הנהיג את ישראל. ההשקעות של גורמים זרים בישראל עלו גם הם בתקופה הזו. בעידן נתניהו האבטלה בשפל של 40 שנה, הייצוא בשיא.
לאחרונה נערך סקר בינלאומי שבו מומחים ומובילי דעת קהל התבקשו להגדיר את המדינות בעולם על פי חוזקן. ישראל דורגה במקום השמיני. אני חולק על כך, כי מדינה שיש כמיהה לוהטת להשמיד אותה, לעולם לא תהיה במקום גבוה מספיק בחוזק שלה. כפרנואיד אני טוען שאף פעם אין די בחוזק מול להט שאיפות השמדה. אבל לא שאלו לדעתי. שאלו לדעת מי שנחשבים יותר ממני.
"זה לא נתון שלי ולא דירוג של הליכוד", אמר נתניהו לאחרונה, "זה דירוג של 20 אלף מובילי דעת קהל בעולם". ראש הממשלה היה על סף חיזוק נוסף של ישראל בעזרת בריתות מדיניות, ובראשן ברית הגנה עם ארצות הברית. "הדבר הזה אפשרי עכשיו, ואסור להחמיץ זאת, ואמרתי את זה גם לבני גנץ", הסביר בוועידה שערך העיתון "מקור ראשון" לפני שבוע, כשעוד אפשר היה להרכיב ממשלה בקלות. "אמרתי לו: יש לנו הזדמנות, אני יכול להביא את הברית הזאת. אני יכול להביא אותה באופן כזה שהיא לא תגביל כהוא זה את חופש הפעולה של ישראל. כל מדינה מחפשת בריתות, מעצמות על מחפשות בריתות, אז על אחת כמה וכמה מדינה קטנה כמו שלנו. גם אנחנו צריכים לפתח בריתות".
אבל הפרינציפ כנראה חשוב יותר עבור ראשי כחול לבן או עבור אביגדור ליברמן. הפרינציפ ניצח. אנחנו מפסידים בצורה שאי אפשר יהיה להסביר אותה לילדים שלנו ולנכדים שלנו. אנחנו יהודים, כנראה קוצו של יו"ד חשוב לנו יותר. בגלל נימוקי כשרות קטנטנים אנחנו זורקים לפח את כל מה שדרוש לנו, כי מצאנו בו שמץ פסול.
הנימוק האחרון שבגללו דור שלם של בני 18 מבין שהבחירות הן בדיחה וחש שהמנהיגים שמתנגדים להקים ממשלה הם אנשים שראוי לבוז להם, הייתה קריאתו של גנץ לנתניהו להכריז שהוא מוותר על חסינות. אנשים לא מבינים מספיק שחסינות איננה חיסון נגד חצבת, שאם קיבלת אותו נפטרת מחצבת לעד. חסינות היא בסך הכל דחייה של המשפט. אם נתניהו ישיג חסינות, הוא לא יבטל את המשפט, רק ידחה אותו ליום שבו הוא לא יהיה ראש ממשלה. אבל האדוקים בפרינציפים שלהם חושבים שגם זה לא מספיק טוב ולכן יש עוד ועוד בחירות.