אם מתבוננים על שתי השחקניות המרכזיות בזירה הפוליטית, שתי המפלגות הגדולות, קשה להיפרד מהרושם של נהיגה בנתיב דו־סטרי ועוד עם הגבלות מהירות שונות. בעוד שבליכוד דוהרים בפול־גז בנתיב המהיר לבחירות, בכחול לבן כולם עדיין בניוטרל. "מה שקובע זה החשש מזעם הבוחר", אמר לי השבוע ח"כ מכחול לבן באמצע עבודתו המאומצת בחיסול ארוחת הצהריים שלו במזנון הכנסת. "גם את קמפיין 2 התחלנו לא מיד אחרי פיזור הכנסת", הוא הזכיר, "גם אז חששנו מעייפות הקהל. אז נתנו לאנשים קצת לשכוח מאיתנו, לבלות בחופשת הקיץ ורק לאחר מכן זינקנו בכל הכוח. השיטה הוכיחה את עצמה, אז לא נמהר גם הפעם".
הנימוק הזה נשמע הגיוני - עד שמגיעים למחוזות הליכוד. ביקום הפוליטי המקביל הזה שוררת רוח לחימה מעורבת בתסיסה ובהתלהבות. בליכוד, הבחירות כבר כאן. הפריימריז לראשות התנועה החיו את השטח. מעין יריית פתיחה מוקדמת שמיד הכניסה את פעילי הליכוד לכושר בחירות. כל מי שמעוניין לראות קדימון מושלם למה שיקרה פה בחודשים הקרובים, כלומר עד ל־3 במרץ, מוזמן להיכנס לאתר הליכוד, למצוא לו מקום מתאים, קל"ב, ולהגיע להתרשם מאחד הכנסים של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"מה שביבי עושה בימים האלה בזירה הפנים־מפלגתית, זה בדיוק מה שהוא חייב לעשות גם בקמפיין הליכוד לכנסת", אומר לי אדם שהיה מעורב בקמפיינים האחרונים של הליכוד. "לא עוד שעות השידור בפייסבוק, הרחק מהקהל. זה עבד והביא רבים בבחירות לכנסת ה־21, אבל עבד הרבה פחות בבחירות לכנסת ה־22. זהו, מיצינו. נתניהו יהיה נוכח ברשת, אך זה לא יהיה העיקר. המנה העיקרית שלנו חייבת להיות 'ביבי שורף את השטח', 'ביבי לייב', ביבי האמיתי שרואים אותו פיזית ולא דרך המסך. עוד לא דיברנו איתו על זה, אבל בישיבה הראשונה שתיערך אחרי הפריימריז בליכוד אני אגיד לו 'אדוני ראש הממשלה, מה שעשית למען עצמך בבחירות לראשות המפלגה, עשה נא עכשיו למען הליכוד'. אם במהלך פברואר הוא יירד לשטח, ירים שניים־שלושה כנסים בכל יום בכל רחבי הארץ ויופיע בכיכרות ובאולמות, האפקט יהיה עצום".
אנשי הליכוד יודעים גם להציג נימוק נוסף שמדבר בעד נוכחותו המוגברת של נתניהו בשטח. לטענתם, ב־17 בספטמבר השטח הליכודי היה רדום. מי שהיה צריך לעבוד במלוא הכוח, פשוט לא סיפק את הסחורה. "ראשי סניפים ופעילים בערים נשארו שאננים ואל תשאלי למה", נאנח איש ליכוד ותיק ומוסיף: "הפעם ביבי לא ייתן לזה לקרות. המחיר הפוליטי והאישי שהוא עלול לשלם על שאננותם של אחרים עלול להיות גבוה מדי. הפעם הוא יהיה שם בכבודו ובעצמו. איפה שם? בכל מקום, בשטח".
בישיבות העבודה עם אנשי הקמפיין נתניהו נוהג לשתף את הצעירים שבקהל בחוויותיו האישיות מתקופת שירותו הצבאי בסיירת מטכ"ל. "כדי לשרוד בשדה הקרב", הוא מסביר, "אתה חייב לדעת להתמודד עם משימה שהיא קשה ממה שאתה יכול לשאת באופן טבעי. לכן במהלך האימונים הקפידו המפקדים על כך שכל אחד מאיתנו יסחוב על כתפיו את חברו, שמשקלו יהיה תמיד גבוה ממשקלו של הסוחב. רק כך חייל רגיל מן השורה הופך ללוחם אמיתי". בחודשים הקרובים עתיד הלוחם נתניהו לסחוב על כתפיו את מפלגת הליכוד כולה.
לא יורדים מהגדר
אך לפני כן הוא צריך לצלוח את המשימה הראשונה: הבחירות לראשות הליכוד שיתקיימו בעוד שישה ימים, ב־26 בדצמבר. נתניהו חייב להשיג לא ניצחון רגיל, מתמטי, לא רק יתרון במספר הקולות עם תוצאות צמודות. הוא זקוק לניצחון בפער ברור ומשכנע, כך שהפריימריז יהפכו עבורו למפגן של כוח ושל אחדות השורות מאחוריו. נתניהו יודע זאת, ובקרב מול גדעון סער הוא הולך על המקסימום, בלי לקחת שבויים ובלי לעשות הנחות. "זה לא כי מולו ניצב גדעון סער. גם אם היה מתמודד מול ח"כ צעיר מהעשירייה השלישית, ביבי היה עושה את אותו הדבר בדיוק, נותן 200% מאמץ", אומר לי אחד מאנשי הליכוד הוותיקים, המתבונן על המתרחש בפריימריז.
גדעון סער משחק מול יריב קשה, אך זה המחיר שהוא ידע מראש שעליו לשלם. סער אינו לגמרי חדש על המגרש, בקורות חייו אפשר למצוא לא מעט קמפיינים שהוא בנה וניהל בהצלחה. הפעם, נימתו היא שונה מהרגיל אצלו: היום סער יותר אגרסיבי וחד ממה שנשמע בעבר. מסריו קשוחים יותר, לא משתמעים לשתי פנים. אומנם קצב הופעותיו הפומביות נמוך יחסית לזה של נתניהו. בזמן שיריבו מרביץ ארבעה נאומים בערב אחד, סער משלב את ההופעות עם שעות על גבי שעות של טלפונים, שיחות וסיכומים עם פעילים בעלי משקל בליכוד. סער בא להילחם, כאשר מאזן הכוחות אינו שוויוני בעליל.
עם היתרונות שמהם נהנה סער נמנה בראש ובראשונה הסיקור התקשורתי, והוא גם יודע לנצלו היטב. לעומת נתניהו, שסגר את רובם המוחלט של כנסי הפריימריז שלו מפני התקשורת, קטעים מכנס פתיחת הקמפיין של סער שודרו בכל הערוצים בלייב. עם חסרונותיו הבולטים של סער נמנית האחיזה בשטח, שאומנם התחזקה, אך עדיין רחוקה מזו של נתניהו. בקבוצה של יו"ר הליכוד הנוכחי משחקים שחקני השטח מהשורה הראשונה: ישראל כ"ץ, מירי רגב ועוד רשימה ארוכה של חברי הסיעה בכנסת, ראשי רשויות ופעילים מרכזיים. לסער עדיין חסרים בכירים לצדו במחנהו.
השבוע, עיניהם של אנשי הליכוד היו נשואות אל שני יושבים על הגדר, שלא מיהרו לרדת ממנה: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן. השניים תיאמו עמדות ולא טרחו להסתיר את העובדה הזאת מהקהל הרחב. הם אפילו צולמו במהלך ארוחת צהריים בבית הקפה "גן סיפור" בירושלים, כשהם מסתודדים לעיני כמה עיתונאים שהזדמנו למקום. הם חשבו, שקלו והחליטו לא להחליט. נכון לשעת כתיבת הטור, גם אדלשטיין וגם ארדן נשארו בדיוק באותו המצב על אותה הגדר, וסער לא נהנה מתמיכתם. בסביבתם אומרים כי "הם החליטו לא להביע עמדה, זה מיותר מבחינתם. נתניהו וסער יסתדרו בלעדיהם".
עבור שניהם, זו החלטה פרגמטית ונכונה. אומנם הפרנויה המפורסמת של נתניהו חיה וקיימת, אך גם ארדן וגם אדלשטיין עדיין נתפסים כ"החשודים עם השאיפות". לכן כל עוד הם לא עברו למשבצת של "אויבים", הם עדיין יכולים לכוון לתיקים בכירים בממשלה, אם וכאשר תקום סוף־סוף אחת כזאת, ואם וכאשר מי שיקים אותה יהיו נתניהו והליכוד. שניהם שומרים על מעמד ניטרלי שיאפשר להם להשתתף באופן פעיל בקמפיין הבחירות לכנסת ה־22. מבחינתם, מי שנשאר יושב על הגדר לפני 26 בדצמבר, יוכל לדבר עם כולם בגובה העיניים גם אחרי 26 בדצמבר.
מי שמככב במשבצת "האויב" מבחינתם של נתניהו ואנשיו הוא אך ורק סער. בליכוד של נתניהו, אין לו מה להפסיד. בעיני ראש הממשלה הוא נמחק הרבה לפני שצייץ בטוויטר "אני מוכן". עם זאת, מבחינת סער ההחלטה לדרוש פריימריז ולצאת למערכה מול נתניהו הגדול הייתה החלטה נכונה. אפילו אם יפסיד ב־26 בדצמבר, הוא יבצר את מעמדו בליכוד. הרי כולם הכריזו על הכוונות להתמודד על ראשות הליכוד אך ורק "אחרי העידן של נתניהו", ואילו הוא, סער, כבר כאן, היחיד על המגרש. אומנם הוא חוטף את כל האש והכעס של תומכי נתניהו הרבים, אך באותה מידה הוא גם נהנה מחיבוקם של כל "האנטי־ביביסטים" שבליכוד. סער בונה את המחנה שלו ואת השטח, וכשיבוא היום ויגיע אותו העידן של "אחרי ביבי", הוא יהיה היחיד שבאמת "מוכן". היחיד שטרח בערב שבת.