תוכנית הקרב: הסיכוי שגדעון סער ינצח את בנימין נתניהו בפריימריז של הליכוד שייערכו ביום חמישי הקרוב קיים, אבל קלוש. נתניהו הוא עדיין מותג־על, בעיקר כשמדובר על הימין הקשה. ככל שאחיזתו במרכז המפה הפוליטית ובקרב אנשי הימין הפרגמטי־ממלכתי מתרופפת, כך מתמצק סביבו הבייס הגרעיני. חוץ מזה שהוא עובד בקצב רצחני, כמו שרק הוא מסוגל. חמישה־שישה מפגשים או הופעות ביום, כמות אדירה של טלפונים לתוך השטח, 20 שעות ביממה. במקביל, הוא רותם את מנגנון הליכוד לעגלת הקמפיין שלו. אנשיו מאיימים במילים בוטות על פעילים ועסקנים מרכזיים. המפלגה, כספיה ואמצעיה נרתמו לטובת המנהיג מלא־מלא, במלחמת השמד שהוא מנהל נגד הצורר סער.
 
הדוגמה הבוטה ביותר היא פרשת גריעתם של אלפי מתפקדים מספר הבוחרים המפלגתי, כי "לא שילמו דמי חבר". מעולם לא הייתה וספק רב אם תהיה בישראל מכונה פוליטית אימתנית יותר ממכונת ביבי. בסיבוב הנוכחי, כשהמכונה הזו מוחקת את הקווים האדומים, שורפת את הבלמים ומרסקת את האיזונים, היא הופכת מסוכנת מאי־פעם. בסיבוב הזה מטרתה של המכונה הזו היא לא לנצח את גדעון סער או להכריע את בני גנץ. המטרה הסופית היא לרסק את המדינה, את מוסדותיה, את השלד הממלכתי שלה, את האמון שרוחשים אזרחיה לחוק, לסדר, למשפט, לכללי המשחק. זהו ריקוד המכונה שאחריו, רק המבול.
 
המסר של סער לליכודניקים הוא שכלתני, ריאלי, מבוסס על היגיון קר וחישובים מדויקים: נתניהו חסום. עם שלושה כתבי אישום ומחצית מהמפה הפוליטית שלא יכולה לשבת תחתיו בממשלה, הוא במבוי סתום. סער מכוון לראשם של המתפקדים, מדבר להיגיון שלהם, מציע להם מעקף בדרך לשלטון. נתניהו מדבר לבטן של מתפקדי הליכוד, ללב שלהם ולרגש שלהם. הוא מציע להם אוטוסטרדה למבוי סתום. הוא כתב את הקוד הגנטי של מתפקדי הליכוד. יש לו קוד ההפעלה והססמה. הוא יודע שהם יודעים שהוא יודע שהוא סיים את תפקידו ההיסטורי, אבל הוא בטוח שהם לא יהיו מסוגלים להראות לו את הדלת.

בנימין נתניהו. צילום: שרון רביבו

 

תוכנית הקרב של נתניהו פשוטה: בעדיפות ראשונה, השגת חסינות שתמלט אותו מאימת הדין. תוצאות הבחירות האחרונות הפכו את הסבירות לחסינות לנמוכה מאוד, עד אפסית. עדיפות שנייה: לנהל את משפטו מעמדת ראש הממשלה תוך שהוא הופך את האירוע ל"משפט ראווה" ואת עצמו לאלפרד דרייפוס החדש. קורבן של עלילת דם מרושעת שטפלו עליו שונאי הציונות ואויבי היהדות באשר הם (כלומר אביחי מנדלבליט ורוני אלשיך). גם האפשרות הזו קלושה, לאור העובדה שהוא לא הצליח להרכיב ממשלה כבר פעמיים וספק אם יצליח בפעם הבאה.
 
נשארה האפשרות השלישית: לנהל את המשפט מעמדת כוח כלשהי. נתניהו מאמין ששגיאת חייו של אהוד אולמרט הייתה הסכמתו להתפטר מתפקיד ראש הממשלה וניהול משפטו מעמדה של אזרח פרטי. נתניהו יודע שאם יגיע לספסל הנאשמים כאזרח פרטי, הוא מחוסל. הוא שונא להיות אזרח פרטי. אזרח פרטי צריך גם לשלם את הוצאותיו מפעם לפעם. הוא מעדיף להופיע כיו"ר האופוזיציה או יו"ר הליכוד או תואר כלשהו בנבצרות כזו או אחרת. הוא רוצה להלך אימים על המערכת דרך ההכרה שהרשעתו פירושה הרשעת מישהו "מכהן". הוא חייב להגיע לספסל הנאשמים כשהוא "חזק".
 
המילה הזו, חזק, היא חזות הכל. היא מככבת בכל הקמפיינים של נתניהו מאז ומעולם. היא מעטרת את כל נאומיו אי־פעם. הוא הפך אותה למילה נרדפת למילה "נתניהו". בינתיים, לתפיסתו, נתניהו נרדפת קצת יותר. כך או אחרת, הוא לא הולך לשום מקום. לא מרצונו, בכל אופן. אם יפסיד בבחירות הקרובות, הוא לא מתכנן סצינה נוספת של "רעייתי ואני החלטנו לצאת לפסק זמן מהחיים הפוליטיים". מצדו, שכולם ייצאו לפסק זמן. הוא כאן כדי להישאר. לא ירכיב ממשלה? אז יצטרף אליה כשווה בין שווים (וייצא ל"נבצרות" בתחילת משפטו). לא יצטרף אליה? אז ינהיג את הליכוד באופוזיציה.
 
נתניהו בעצם מנסה לאזוק אליו את הליכוד כולו. המטרה היא להפוך את מפלגת השלטון (או האופוזיציה) לתיבת התהודה הפרטית שלו. זה לא רק הוא שיעמוד לדין. זה הליכוד כולו, יחד איתו. המפלגה תהדהד את מסריו של הנאשם, תממן את הפגנותיו ותגבה את מהלכיו. כל אלה שמשתפנים עכשיו ימצאו את עצמם לצדו על ספסל הנאשמים אחר כך. ניר ברקת, ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין, אבי דיכטר וגלעד ארדן ייאלצו לבלוע רוק ולחזור על ההתקפות האלימות נגד שלטון החוק.
 
אחרי החוקרים, המפכ"ל, ראש אגף החקירות, הפרקליטים, הפרקליטה המלווה, פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, יגיע תורם של השופטים. לכל דיון בבית המשפט תוצמד הפגנת ביביסטים בחוץ. מי שינסה לבצע ניתוח כירורגי להפרדת הנאשם מהמפלגה, ייתקל במכונה הביביסטית במלוא עוצמתה. "נבחרתי לארבע שנים", יכריז נתניהו וצבא הבריונים והבוטים יסתער בעקבותיו. מה יעשו אז ברקת וחבריו? את מתנגדי נתניהו, הבגיניסטים, הבית"רים של פעם, אנשי מסדר ז'בוטינסקי והימין הממלכתי והישן הם כבר הפסידו לסער בסבב הפריימריז הנוכחי. את הביביסטים הם יפסידו עכשיו, אם יסרבו להיגרר לספסל הנאשמים עם המנהיג. הם יצטרכו ליישר קו ולכופף את שאריות עמוד השדרה שלהם כדי לשרוד. הם יהפכו לנרצעים בשמשיו. אם יהיו נלעגים מספיק, ימונו לעוזריו של יעקב ברדוגו. יהיה להם כיף.
 
האירוע הזה יכול למחוק את הליכוד ולהשטיח אותו אפילו יותר מהמחיקה הקודמת (12 מנדטים תחת נתניהו ב־2006). גדעון סער מנסה לגדוע את מסלול ההתרסקות הזה כבר עכשיו. ספק אם יצליח...

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע" 
[email protected]