1. נראה כי בנימין נתניהו הצליח להניח את ידו על תוכנת האנרגיה שהותיר אחריו שמעון פרס ז"ל. זולת פרס ונתניהו, אינני זוכר מנהיג פוליטי אחר שמגייס אנרגיות כאלו, עובר מעיר לעיר, מוציא אנשים מהבית ומפיח בהם התלהבות. אלא שנתניהו גם מסית אותם נגד מערכת המשפט, העיתונות והשמאל - והכל במסווה של "הסברה".
יש שיגידו שהאיש הוא חיה פוליטית מלאת אנרגיה שמתעוררת באופן קבוע לקראת בחירות ועטה על כל עיר, כינוס, מצלמה ומיקרופון - ויש שיגידו שהאיש נלחם כעת על חייו הפוליטיים ועל החופש שלו. בדרכו להרכיב קואליציית חסינות, לא יותיר נתניהו אבן על אבן. לאחר הפריימריז הפנימיים הוא יבחן את מדף חומרי התבערה, ייטול את המשובחים שבהם וייצא לקמפיין חייו, להיות או לא להיות.
2. כשנכתבו שורות אלה תוצאות הפריימריז לראשות הליכוד עדיין לא היו ידועות, אך הסבירות שנתניהו ינצח גבוהה עד גבוהה מאוד. הליכודניקים אינם אוהבים את מי שיוצא נגד מנהיגם הנבחר - זה אחד מסודות ההצלחה של הליכוד בעשורים האחרונים.
גם אם נתניהו ניצח, אין לראות בסער מפסיד. זו תהיה שגיאה. את ההפסד יוכל סער לענוד בגאווה על דש בגדו לאות אומץ לב, מנהיגות ותעוזה. ההיסטוריה הפוליטית הקרובה והרחוקה תשפוט אותו כמנהיג פוליטי שלא עמד מנגד, שלא הצטרף לחבורת הכבשים השותקות ושהעז לקרוא תיגר על שארית מנהיגותו של נתניהו, שלוקח את מדינת ישראל בשבי האינטרס האישי שלו ואת אזרחיה כבני ערובה, משל העם הוא שצריך לשמור על ראש ממשלתו ולא הוא עליהם.
אין זה הפסד; זה אות הערכה על אומץ לב, אכפתיות ותעוזה - וזה ישתלם.
3. כדי לגבור על האמביציות והאנרגיות של נתניהו וחתירתו ל־61 חברי כנסת, על חבורת השרים והשרות שהפכו ל"להקת מעודדים" שעוברת איתו מעיר לעיר ועל מאות אלפים מוסתים נלהבים ברחבי החברה הישראלית שחלקם הפכו לחמומי מוח - תצטרך כחול לבן לחשב מסלול מחדש, לחדד מסרים ולהציב יעד ברור: תנו בידינו את הכוח ואת היכולת להרכיב ממשלת אחדות לאומית רחבה שתעבוד בעבור אזרחי ישראל בנושאים הלאומיים הבוערים (הביטחון והגירעון), ובנושאים הדחופים (הבריאות, החינוך, התחבורה, הסיעוד והרווחה). כחול לבן תצטרך לוותר על הרעיון של ממשלה ללא חרדים - ולהפוך אותם לשותפים (גם אם מרוסנים). לרוב מדובר בחברי כנסת טובים שבאים לעבוד.
השבוע, בוועידת "מעריב", קרא יאיר לפיד למצביעי הליכוד: "תנו לנו את הפתק שלכם רק פעם אחת, כדי שנוכל להוכיח לכם שאפשר גם אחרת, ברוגע, באחריות ובמקצועיות, לעבוד עבורכם. ראו בזה 'פתק החלפה' - אם לא נהיה טובים ויעילים, תחליפו אותנו שוב".
זה מסר נכון, אך הוא לא פועל לבדו. כחול לבן צריכה להתחבר יותר אל הציונות הדתית, אל החרדים ואל ערביי ישראל, בלי לפחד. המשימה היא לבנות עתיד אחר וטוב יותר לישראל. כדי שזה יקרה תצטרך כחול לבן להקיץ מהר מהנמנום, להפשיל שרוולים ולפרוש גשרים לכל חלקי החברה הישראלית. זה ייתכן, זה אפשרי וזה גם קצת חיוני.
4. במחצית השבוע, כדי לגרוף את הערמונים הלוהטים מהאש, וכצופה את פני העתיד, הודתה איילת שקד בוועידת "מעריב": "אכן, עשיתי דילים עם אפי נוה במינויים, אינני מסתירה זאת". היא עשתה נכון, כי ייתכן שבקרוב מאוד יתפרסמו קטעי שיחות והודעות וואטסאפ ממכשיר הטלפון הסלולרי של נוה, שבוצע בו לינץ' המוני באופן הפוגע באיש, בפרטיותו, בלקוחותיו ועוד. התפתחות הטכנולוגיה מחייבת את הרשויות להציב כלים ולהתמודד עם המעבר הבוטה על החוק. אומנם נוה כשל והואשם, אבל מכאן ועד העמדתו עירום ועריה בכיכר העיר - המרחק ארוך. כך גם לגבי המכשירים הסלולריים של יועצי ראש הממשלה.
בפסיקתו השבוע החזיר השופט יוסף אלרון קצת שפיות למערכת, והעיר למשטרה. נוה, אגב, היה מתומכיו הגדולים של השופט אלרון בדרכו לתפקידו הרם (גילוי נאות: למדתי איתו באוניברסיטה בכיתה של מב"ל), אבל התפוצצות שתי הפרשות באותו יום היא אך מקרית. ובינתיים, משנתו של איווט ליברמן - "רק אדם טיפש הולך עם טלפון חכם" - היא כנראה המנצחת. הפשטות תמיד תנצח את הטכנולוגיה.
5. על קברו של תא"ל אבנר ברזני ז"ל בבית העלמין בטירת הכרמל התייצבו השבוע כמה עשרות בני משפחה וחברים כדי לציין עשור לפטירתו של אדם נדיר, שלא קנה לעצמו לאורך חייו אף לא אויב אחד. אבנר ז"ל היה ראש חטיבת הסגל בצה"ל, נציב קבילות החיילים ומנכ"ל המשרד לביטחון הפנים, אבל הוא ייזכר לעולם בעיקר בזכות היותו הוגה ומייסד פרויקט "עתידים" לקידום בני נוער מהפריפריה אל העתודה האקדמית. מיזם זה קידם רבבות, באופן שמשנה את פניה של החברה.
על קברו עמד גם סרן מאור ממושב בצפון, צעיר בן 30 המשמש ראש מדור המועמדים למיזם "עתידים". הוא ספד לאבנר וסיפר כיצד גדל כנער במשק הוריו, שקרס, וכיצד יצא ללמוד בעתודה האקדמית. הוא שיתף כיצד רעב ללחם, אסף בקבוקים ונאלץ לקושש למחייתו מזון מפחי האשפה וקרנות הרחוב. את הגרושים שחסך חילק בין צרכיו לבין סיוע למשפחה - עד שגילה את "עתידים". אנשי הפרויקט צירפו אותו לשורותיהם, העניקו לו מלגה, מגורים, מחשב ותמיכה. הוא הודה לאבנר ברזני ז"ל, נישק את קברו ואמר כי לא רק הוא עצמו אלא אלפים רבים כמותו חבים תודה לחזון של אדם יקר אחד, שקבור בטירת הכרמל.
6. השבוע חגגנו את יום הולדתו ה־80 של יהורם גאון, האיש אשר תמיד חוזר ושהתווה כאן - יותר מכל שחקן, זמר ויוצר אחר - תרבות ישראלית מקורית, תוך שימור התרבות היהודית מבית אביו וסבו.
אלו היו שני ערבים נהדרים עם חברים טובים, אחד במרכז והשני מצומצם, בירושלים, מול חומות העיר. ביקשנו מיהורם שיספר חוויות של צעיר בן 80, והוא אמר שזה בא בהפתעה מוחלטת ושהדבר שהכי מפריע הוא המחמאות: "אתה נראה נהדר, אתה הולך מהר; איך אתה עולה במדרגות ואיך אתה מספיק את כל זה?".
"אלו הדברים שיהפכו אותי לזקן - אחרי כל מחמאה, אני מתחיל להיות קצת כפוף", אמר בהתלוצצות, וגם ביקש מאיתנו בעדינות: "אנא אל תעשו לי יותר ימי הולדת ומסיבות, אני חושש שיום אחד המלאכים מלמעלה יישבו להם בניחותא, ואז ייפער סדק מבעד לעננים והם יביטו למטה ויאמרו: 'היהורם הזה עדיין למטה?'". עד 120, יא קאזה. שבת שלום.