1. אי־שם באמצע שנות ה־60 של המאה הקודמת מתכנסת מועצת גדולי הדור של כרם התימנים במשרץ ההימורים של שאול "צלקת" ברחוב גאולה, לדיון דחוף בסכסוך דמים בין שני צדיקים העוסקים בסחר חשיש. הסכסוך התחיל בחילופי מכות, עבר לדקירות והסתיים בכך שהצדיק המכונה יוסי "פלמידה" הפך למסננת בגין 15 דקירות משיפוד בחזית מסעדת שיפודי הכרם.
מאחר שבאזור האירוע היו נוכחים לא מעט אנשים, השמועה עברה במהירות של טיל ברחבי השכונה. כל ילד מגיל גן ידע שעמרם המג'נון (משוגע) חורר את יוסי פלמידה, שעשה הסבה מקצועית מדייג לסוחר אצבעות חשיש בקרבת מסעדת שיפודי הכרם, מקום שהיה במשך שנים אזור הסחר של עמרם המג'נון.
אירוע הדקירה הקפיץ לסמטאות הצרות של הכרם חצי מניידות משטרת מרחב גוש דאנס, מאחר שהיה חשש שתתפתח מלחמה בין סוחרי החשיש, תחום שהיה באותם ימים העסק הכי משגשג בשכונה הציורית. ראש מפלג מוסר במדור המרכזי לבילוש, הקצין יונה סירקיס "שתום העין", ואנשיו ערכו תשאול בין הנוכחים בזירת האירוע. על שאלותיו הנוקבות קיבל תשובה חד־משמעית מכל הנוכחים: "לא הייתי, לא שמעתי, לא ראיתי".
זה המקום לציין שאצבע חשיש באותם הימים נראתה כמו אצבע של מייק טייסון, בניגוד לאצבעות של היום שנראות כמו האצבעות של מיכל הקטנה. מחירה של אצבע היה זיל הזול, בעיקר המחיר של הסוג שנחשב למשובח שבמשובחים וכונה "דובדבן", משום שעל שקי החשיש שנראו כמו סוליות נעליים והיו עטופים בבד משובח הייתה מוטבעת חותמת של דובדבן לבנוני עסיסי.
אחרי כמה שיחות בחצר צדדית הרחק מעיני התושבים עם כמה שטינקרים מקומיים, התברר לסירקיס כי יוסי פלמידה פלש לתחומי המכירה של עמרם המג'נון. הוא גם כיסח במכות כמה מהצעירים שעבדו בקרן הרחובות במכירת אצבעותיו של המג'נון להמוני בית ישראל, שהגיעו לאכול במסעדות הנפלאות של הכרם, לשמח את כרסם ועל הדרך קנו גם כמה אצבעות לשמח את מוחם.
2. יוסי פלמידה, שהיה בעל מראה מפחיד בשל ממדי גופו וידיו השריריות שהיו מכוסות בקעקועים של דגי פלמידה, דאג תמיד להצהיר בקולי קולות אחרי שתיית חצי בקבוק ערק שהוא לא עושה חשבון לאף אחד, ושאם למישהו יש בעיה איתו שייזהר כי הוא ידחוף לו פלמידה לתחת. האמירה הזו הייתה יכולה להישמע מצחיקה, אלמלא יום אחד מישהו לא חכם במיוחד עצבן את הפלמידה כששאל אותו אם הפלמידה המקועקעת על היד שלו יודעת לשחות.
השאלה הדבילית הזו הביאה את הסעיף ליוסי פלמידה, שגרר את המסכן לדוכן מכירת הדגים של אמנון הפוזל. אחרי שאילץ את השואל להתפשט, לקח דג פלמידה שהיה על הדוכן ודחף אותו לעכוזו של האומלל שצעקותיו החרידו את הסביבה - סיפור זוועתי שגרם לאנשים לא להעיר הערות ליד הפלמידה.
עמרם המג'נון נכנס למצוקה, כי כל סוחרי המשנה שלו לא הסכימו למכור את האצבעות עד שלא יוסר מעליהם האיום של הפלמידה. המג'נון שלח שליחים לפולש, אבל הוא לא היה מעוניין לשמוע שום דבר. ריחות מלחמה נישאו באוויר הכרם. עמרם המג'נון, שהיה לו עבר עשיר בארכיון המשטרה על עבירות סחר בסמים, פריצות, גרימת חבלה גופנית, תקיפת שוטרים ועוד כהנה וכהנה עבירות, שחרר באוזני הסובבים אותו כמה פעמים כי לא תהיה לו ברירה והוא ייאלץ לטפל בפלמידה ולשלוח אותו לנוח לצמיתות בקריית שאול, אם ימשיך לפגוע באנשיו ולמכור אצבעות באזור הידוע ומוכר כשלו.
יוסי פלמידה שמע על האיומים והחזיר באיומים משלו. משהו בסגנון "תגידו למג'נון שייפרד מהמשפחה והילדים, כי בקרוב הוא הופך בר מינן שמקום קבורתו לא נודע". זה המקום לציין שמשייכים ליוסי פלמידה את היעלמותו של סוחר סמים שכונה "חוזליטו", כי נחשד שהוא מזמר לבלשיו של הקצין סירקיס על עסקת סמים גדולה שבה היה מעורב הפלמידה, דבר שגרם לו נזק כספי גדול.
חוזליטו נעלם יום אחד, ומאז לא נודע היכן הוא. יום אחד, כשיוסי פלמידה היה מסטול באחד ממשרצי האלכוהול שבכרם, ומישהו העלה את פרשת היעלמותו של חוזליטו, יוסי פלמידה סינן בין השיניים שאם מישהו ממש רוצה לראות אותו, שילך ויחפור באזור מנזר השתקנים בדרך לירושלים, ואולי ימצא את העצמות שלו.
הקרב על אזור מכירת אצבעות החשיש גרם למהמרי הכרם להמר מי יהיה המנצח הגדול. רוב המהמרים הימרו ביחס 1:3 שיוסי פלמידה יצליח להעיף מהרחובות הסמוכים למסעדת שיפודי הכרם את עמרם המג'נון. עניין ההימורים נגדו גרם למג'נון לקבל את הג'ננה. אחרי שעישן כמה באנגים ושתה בשלוק כמה צ'ייסרים של קוניאק 777, שנחשב באותם ימים למשקה קטלני, הודיע לו אחד מהנערים שהעסיק בסחר כי יוסי פלמידה עושה דרכו לכיוון מסעדת שיפודי הכרם.
המג'נון לקח שני שיפודים שהיו מונחים על המנגל במסעדה ויצא בריצה לרחוב כשהוא משמיע קריאות קרב בסגנון האינדיאנים בסרטי המערב הפרוע. יוסי פלמידה לא הספיק להתאפס על מה שראה מתקרב לנגד עיניו, כשהמג'נון נעץ בו את השיפוד שאחז ביד ימין ולאחריו את השיפוד שאחז ביד שמאל, דקר ושלף, דקר ושלף, דקר ושלף. אחרי 15 דקירות (כך קבעו הרופאים מאוחר יותר) קרס יוסי פלמידה כשהוא ממלמל בשארית כוחותיו "חכה, חכה, בן זונה, אני אדחוף לך פלמידה לתחת". אמר, ואיבד את ההכרה.
שישה אנשי צוותים רפואיים בקושי הצליחו להעמיס את הבריון המגודל על האלונקה ולהעבירו לאמבולנס, שיצא בצפירות היסטריות לכיוון בית החולים. המג'נון נעלם בסמטאות הכרם אל עבר הבלתי נודע. כל בר דעת שהיה באזור האירוע היה בטוח שיוסי פלמידה סיים את הקריירה שלו ועבר לגור בווילה בגיהינום. המהמרים ששמו כסף על כך שהוא ינצח בעימות עם המג'נון, נאלצו לשלם בוכטות של מזומנים, מה שגרר ויכוחים אלימים אחרי שהתברר שהפלמידה לא נפח טוטאלית את נשמתו, והוא עדיין נושם ומפרפר על מיטת בית החולים, ומיטב השיפוצניקים והחייטים בבית החולים הדסה מנסים - כנראה בהצלחה - להשאירו בחיים.
3. המהומה בכרם התימנים בעקבות המקרה גרמה לכך שהרבה שוטרים סמויים ובמדים עשו התנחלות בסמטאות השכונה כדי למנוע את התחדשות הקרבות. גדולי הדור שהתכנסו במשרץ ההימורים של שאול צלקת נראו כעוסים. הארבעה מחזיקים בשכונה כמה משרצי הימורים של קלפים וקוביות, בבעלותם כמה מסעדות, כמה עשרות דוכנים בשוק הכרמל הצמוד לשכונה, שלוש חמארות למכירת אלכוהול ועוד כהנה וכהנה עסקים, שבגלל האלימות ואנשי החוק המסתובבים בכל חור נפגע אנושות תזרים המזומנים שלהם, מה שהעלה אצלם את הסעיף.
בזמן שהם משחקים פארטייה עשרה קלפים על השולחן המכוסה בלבד ירוק, הגיעה הרביעייה למסקנה שכדי להרגיע את העניינים צריך לזמן לסולחה את הפלמידה והמג'נון, תוך אזהרה שאם הם לא ישמרו מרחק באזור המכירה ויעבדו בשקט לטובת כל אנשי השכונה ובעלי העסקים, יוציאו עליהם חוזה שישחרר את האוויר מהריאות שלהם לנצח. טוביה הצדיק ורחמים המצחיק הציעו להכניס אותם למכונת בשר ולשווק אותם בתור מזון לכלבים. הצלקת והקינג היו יותר רכים ואמרו שאם שני "המיקרובים" לא יעמדו בסולחה ולא ישמרו על שקט, אז גם הם יחתמו על הפיכתם של שני המיקרובים לבונזו.
שלום "היפה" שעמד בראש כנופיית פורצים נשלח להעביר את המסר לפלמידה, שעדיין היה מאושפז בהדסה, ולעמרם המג'נון, שיצא מהמחבוא וחזר לפקח על מכירת האצבעות באזור מסעדת שיפודי הכרם. השמועה על הסולחה העתידית הרגיעה את הרוחות.
יום לפני עריכת הסולחה המתוכננת הוזעקה המשטרה בהבדל של שעה לשני מוקדי זירת רצח. הראשונה בבית החולים הדסה, שם מצאו את יוסי פלמידה שוכב במיטתו בלי אוויר בריאות ועם סימני חניקה, ולחדר המדרגות של בית מגוריו של עמרם המג'נון, שם נמצא שכוב על הרצפה בעל הבית הצדיק כשבראשו פעור חור שנראה כמו מקליע שנורה מטווח אפס.
ארבעת גדולי הדור ישבו במשרץ ההימורים של שאול צלקת. למשרץ נכנס טיפוס המכונה "הפולני", בריון בהיר עור עם עיניים כחולות קרות ומפחידות כמו של הרוצחים האכזריים בסרטי המאפיה. בקול שקט אמר "בוצע". שתי חבילות של שטרות הוצאו ממגירה בשולחן והועברו אליו. "ממחר אתה אחראי על כל האזור בעניין מכירת החשיש, 60% מההכנסות אליך, 40% אלינו. תמיד תזכור שעל טעויות משלמים ביוקר. שיהיה בהצלחה לכולנו".
כל קשר בין הדמויות והמקומות המופיעים בסיפור לבין המציאות על אחריות המדמיין בלבד.