חיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, מזכיר את חיסולו של עימאד מורנייה בדמשק ב־2008. חיסול מפקד הזרוע הצבאית של חיזבאללה, ומי שנחשב לדמות הצבאית החשובה ביותר בארגון באותה תקופה, היא פעולה שעליה ישראל מעולם לא לקחה אחריות.
בין שני המפקדים שחוסלו, היו יחסים קרובים ביותר. על פי פרסומים בתקשורת האמריקאית, ישראל הייתה מעוניינת בחיסולו של מורנייה יחד עם סולימאני, אך באותו זמן ארה"ב הטילה וטו. ניתן להניח, שגם בעשור האחרון השתעשעו בישראל ברעיון לחסל את סולימאני, אבל בסופו של דבר פעולה כזו היא לא רק עניין של מודיעין או הזדמנות מבצעית. פעולה כזו אינה נשקלת רק בהקשרים הצבאיים והמבצעיים שלה. חיסול בסדר גודל כזה הוא עניין של מעצמה על כמו ארה"ב, שיכולה לקחת עליו אחריות ולהתמודד איתו גם בזירה המדינית מול הרוסים ומדינות נוספות.
במבחן התוצאה, זו בשורה מעולה לישראל. הצמרת הביטחונית בישראל לא הסתירה בחודשים האחרונים את האכזבה מהתגובה האמריקאית לתוקפנות האיראנית במפרץ. את הביקורת השמיע גם הרמטכ"ל באופן מרומז בשבוע שעבר. מה שלא התרחש לאחר הפלת המל"ט האמריקאי, תקיפת המכליות ומאגרי הנפט של ערב הסעודית, התרחש לאחר מותו של אזרח אמריקאי והתמונות הקשות שהגיעו מהשגרירות האמריקאית בבגדד. בישראל ציפו מהאמריקאים לתגובות צבאיות משמעותיות. חיסול סולימאני היה בבחינת פנטזיה בלבד. עכשיו זו פנטזיה שהתממשה, וכמו שאמר מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין לאחר החיסול - עכשיו יש פוטנציאל לתפנית אסטרטגית באזור.
האם למי שמחוסל אין תחליף? ההיסטוריה מוכיחה שהוצאת מפקדים בולטים בזכות האישיות, הכריזמה, דרך הניהול והמוטיבציה שלהם היא פגיעה קשה ביכולות האויב לטווח הרחוק. האם האמריקאים ישנו עכשיו באופן מהותי את מדיניותם באזור וישמרו על קו תקיף יותר מול האיראנים במידה שיהיה בכך צורך? לא ברור. האמריקאים פועלים על פי האינטרסים שלהם בלבד, ויפעלו בהתאם להתפתחויות הצבאיות באזור. המאבק מול ההתבססות האיראנית בסוריה ימשיך כנראה להיות עניין פרטי של ישראל.