תפיסת העולם שלי שונה מזו של הרב פרץ. הוא חרד"ל, ואני לא. הוא אינו מתלהב מגיוס בנות לצה"ל, ואני שמח על כל מי שרוצה לתרום. הוא התנסח כפי שהתנסח בראיון ל"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר, ואני, יש להניח, הייתי מתנסח אחרת. לא אכפת לי אם יש לו משפחה "טבעית" או משפחה שאינה "טבעית". לא מזיז לי אם יש לו בן טרנסג'נדר או בת שאינה יודעת מה זו המילה הזו. לא מעניין אותי אם הוא צודק או טועה, אם הוא חכם או טיפש, אם הוא מרחיק או מקרב. אכפת לי בהקשר הזה מדבר אחד.
אפרופו הראיון שלו בשבוע שעבר ל"ידיעות אחרונות", אכפת לי להיאבק בכל הכוח במי שמנסה לסתום לאנשים כמוהו את הפה. חשוב לי להילחם בחבורה שמתיימרת לנהל כאן את השיח, אותה חבורה שקובעת לכולנו מה לחשוב ומה מותר להגיד, אותה חבורה שהתנפלה על הרב פרץ בחמת זעם כאילו הוא הפוליטיקאי הראשון בהיסטוריה שלנו שאומר משהו שממנו נפגע מישהו.
החבורה הזו - "מועצת קובעי הטעם", נקרא לה - היא קבוצה שסכנתה לדמוקרטיה רבה, משום ששמה לה למטרה לא לאפשר לקיים כאן שיח בשום סוגיה שלא מתאימה לה. מועצת קובעי הטעם מורכבת ברובה הגדול מאנשי תקשורת, או מכאלה שהתקשורת מרבה להדהד את דבריהם. היא קובעת מה ישר ומה עקום, מה מעליב ומה לא מעליב, במי מותר לפגוע ובמי אסור, מה נמצא בתוך גבולות הטעם הטוב ומה חורג ממנו.
איך היא פועלת? ובכן, פוליטיקאים, עיתונאים, סופרים, ראשי רשויות מקומיות ואינסטלטורים פולטים בשגרה אינספור אמירות. חלק גדול מהן מרגיזות מישהו, חלק גדול מהן שנויות במחלוקת, חלק גדול מהן אינן מדויקות. ברמה התיאורטית, כל אמירה שנופלת בתוך אחת ההגדרות הללו היא בעלת פוטנציאל לסערה תקשורתית גדולה. אבל רק ברמה התיאורטית. ברמה המעשית, לעומת זאת, רק מה שמועצת קובעי הטעם תחליט שהוא ראוי לסערה, יהפוך לכזו.
אני מבין, באמת שאני מבין, שהומו שקורא שהרב פרץ רואה באורח חייו משהו שאינו טבעי, נפגע. זה ברור לי. גם אני במקומו הייתי נפגע. העניין הוא שביומיום אנשים נפגעים לא פחות ממיליון אמירות אחרות של עשרות פוליטיקאים אחרים, ורק מכיוון שמועצת קובעי הטעם לא חושבת שזה סיפור, אף ראש עיר פופוליסט לא מוצא לנכון לפתוח בגלל זה את מערכת הלימודים בשעת חברה מיוחדת, ואף מגישה פופוליסטית לא מוחאת לו כפיים על זה.
בכנסת יש מפלגות שהמצע שלהן, זה שמדבר על שמירת גושי ההתיישבות בלבד, מתכנן להרוס את בתיהם של 100 ומשהו אלף איש ולעקור איתם את קברי יקיריהם, ממש כמו שנעשה בגוש קטיף. לו אתם הייתם האנשים שבהם מדובר, לא הייתם נעלבים לפחות כמו שנעלבו אלה שקראו את תשובתו של השר פרץ על השאלה איך היה מגיב לו הבן שלו היה הומו?
חשוב להבין שבכל מה שקשור לאותם 100 ומשהו אלף, זו לא שאלה תיאורטית בראיון לשבת. אלה החיים עצמם. כששר האוצר יאיר לפיד עמד בכנס הרצליה והכריז: "איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שהיה יכול לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי־השוויון בחברה הישראלית וגם לכיפות ברזל ולטילי חץ 3 ולהתעצמותו של צה"ל" - זה לא נשמע לכם מעליב מאוד?
בבתי הספר ביצהר ובאיתמר יושבים ילדים שחבריהם לכיתה נרצחו בפיגועים. יושבים שם ילדים יתומים שאביהם נרצח בפיגוע טרור. וכששר האוצר של מדינת ישראל אומר להם שהם לוקחים את הכסף של כולנו, ובגללם, בגלל הכסף שמושקע בהם, אין לנו בריאות ואין לנו שוויון ואין לנו כיפת ברזל ואין לנו טילי חץ כדי להתגונן מהאויב - זה לא פוגע?
מי במועצת קובעי הטעם החליט שההסתה הזו של לפיד גרועה פחות מהמשפחה ה"טבעית" של הרב פרץ? ולמה אז איש לא חשב להתחיל את השיעור הראשון בהסבר לתלמידים בתל אביב וברמת גן על האופן שבו צריך שר בכיר בממשלה לדבר על אזרחי המדינה, שומרי החוק ומשלמי המסים, ובמקרה המסוים הזה גם משלמי מחיר הדמים הכבד?
השבוע אמר הסופר חיים באר בראיון ל"כאן" שהציונות הדתית היא "גידול סרטני". לא יודע מה איתכם, קולגות שלי, אבל אני נעלבתי. הרי חיים באר איננו סתם איש מהרחוב. הספרים שלו נלמדים לבגרות במשרד החינוך, זה שבראשו עומד הרב פרץ. נו, שמעתם השבוע מישהו דורש להוציא את הספרים של באר מהחומר לבגרות של הנוער העברי? למה לא, בעצם? רק כיוון שאת ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן ואת מועצת התלמידים בתל אביב, שעסוקה בעיקר במה שמטריד אותה עצמה, זה לא מעניין? אתם יודעים לכמה אנשים כואב חילול השבת הכרוך בהפעלת התחבורה הציבורית החדשה בערי גוש דן? מה דעתכם לפתוח את הלימודים בשעה של הסבר על חשיבות השבת ועל מקומה במורשת ישראל ובמסורת היהודית? למה רק פגיעה בלהט"ב ראויה לשעת חינוך?
הרב המושחר והנסיך המואר
הכל התחיל מההחלטה של "ידיעות" כיצד להציג את המרואיין. התמונה של הרב פרץ, למי שלא ראה, עברה השחרה קשה במחשבי מחלקת הגרפיקה של העיתון, בניסיון להציגו כמכוער ומפחיד במיוחד. רגע, תגידו, אולי הם עושים את זה לכולם. אז זהו, שאם תלכו לחפש איך צולמו ב"ידיעות" מרואיינים שהעיתון חפץ ביקרם, תבינו לבד את ההבדל. לפיד, יקיר המערכת, נראה שם תמיד מיליון דולר. שקד נראית שם תמיד כאילו סיימה הרגע תצוגת אופנה. גדעון סער וגאולה אבן־סער, רגע לפני ההתמודדות מול נתניהו, נראו כאילו נגזרו מתוך ז'ורנל. כך גם ניצן הורוביץ ובן זוגו.
אבל בואו נדבר על התוכן. משום מה, בראיונות עם אנשים כמו הרב פרץ, המראיינים מתעניינים לפני הכל בשאלה אחת בלבד: מה אתה חושב על הומואים? או במקרה של פרץ: מה היית אומר לו היה לך בן עם נטייה שונה. זו שאלה שמעניינת מעט מאוד אנשים, ובמקרה הנוכחי היא חסרת חשיבות מעשית אפילו עבורם. למה? משום שהרב פרץ הודיע שהוא ממשיך לתקצב את הקהילה הגאה. משום שהרב פרץ לא ביקש לשנות דבר וחצי דבר בתוכנית הלימודים בקשר ללהט"ב. ומשום שאפילו בראיון הזה, שבגינו הותקף בבוטות, הוא הסביר שהוא "לא דן אף אחד", שהוא "מכבד כל אחד" ושאין לו בעיה עם מורה שהחליט לצאת מהארון לפני תלמידיו. אז מה הסיפור הגדול פה? שרב רואה במשכב זכר, שאסור על פי התורה, משהו לא בריא או לא טבעי? שרב אמר "בציבור הדתי, שחי על פי התורה, המשפחה הנורמטיבית היא איש ואישה"? למה לגיטימי לטעון שמה שכתוב בתורה הוא קשקוש ולא לגיטימי לטעון שמה שכתוב בתורה הוא נכון?
טוב, תגידו, הרי כך בדיוק מראיינים. שואלים את המרואיין שאלות קשות. שיזיע. שיתאמץ. שישבור את הראש. ובכן, במקביל לראיון של פרץ ב"ידיעות", פורסם בשבת שעברה ראיון עם ח"כ איימן עודה ב"הארץ". אם ב"ידיעות" מתייחסים אל הרב פרץ כאל איש חשוך, ב"הארץ" קיבל ח"כ עודה יחס של נסיך מואר. שום שאלה מטרידה. שום אתגור שהיה יכול לעשות לו לא נעים.
הכתבת סיפרה על ה"פופולריות הגדולה" שממנה הוא נהנה ועל ה"קסם האישי שלו" - וגם הביאה ציטוטים מחבר הכנסת לשעבר דב חנין, שתיאר את האומץ של עודה ואת היותו "מנהיג שהולך לפני המחנה".
עודה קיבל במה חופשית לספר על הרצון שלו להיאבק למען המוחלשים ועל הרעיון שלו להקים מפלגה יהודית־ערבית משותפת, והוא קיבל גם את האפשרות להציג את עצמו כקורבן: בני גנץ לא רוצה לשבת איתו ובכחול לבן לא מוכנים להצטלם איתו. אף לא מילה אחת נאמרה על התמונה שלו מניף ידיים יחד עם ח'אלידה ג'ראר, מי שלאחרונה הוגש נגדה כתב אישום המייחס לה תפקיד בכיר בארגון החזית העממית, ארגון ששפך הרבה מאוד דם יהודי. אף לא מילה אחת על המפלגה שלו, שהתנגדה להכרזה על חיזבאללה כעל ארגון טרור. אף לא מילה אחת על הביקורים שלו בכלא, אצל מחבלים שרצחו יהודים. אף לא מילה אחת על הסירוב שלו לגנות פיגועים בחיילי צה"ל. אף לא מילה אחת על נאום השאהידים של חברו למפלגה אחמד טיבי.
ואף לא מילה אחת על הביקור שערכו אנשי המפלגה שלו אצל המחבלת לינה ג'רבוני, כשזו השתחררה מהכלא אחרי שריצתה עונש מאסר של 15 שנה בעקבות סיוע שהעניקה לאיש הג'יהאד האסלאמי שבפיגועים שביצע נרצחו 20 ישראלים. אף לא מילה אחת על ח"כ מטאנס שחאדה, חברו לרשימה, שהעלה לרשת תמונה שלו מחובק עם סמיר סרסאווי, מחבל שהשתחרר מהכלא לאחר שריצה עונש של 30 שנות מאסר בגין יידוי רימונים על אזרחים בחיפה. אף לא מילה אחת על ח"כ יוסף ג'בארין, חברו לחד"ש, שבא לחגוג את שחרורו של מי שישב בכלא 30 שנה בגין רצח חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל. אף לא מילה אחת על טיבי, שוב אחמד טיבי, שביקר בבית אמו של הרוצח הזה והצטלם איתה.
טוב, תגידו, זה "הארץ", לא "ידיעות". יודעים מה? צודקים. אז הנה, לפני הבחירות האחרונות הגיע ח"כ עודה להתראיין ב"ידיעות", ממש כמו הרב פרץ. לו רק היו רוצים, היו יכולים לעשות ממנו קיצוני פי מיליון ממה שעשו מיושב ראש הבית היהודי. שהרי עם כל הכבוד, בניגוד לפרץ, עודה לא משחק עם שאלות היפותטיות על מה יקרה אם הבן שלו יהיה "טבעי" או לא. עודה עומד בראש מפלגה שמחבקת טרוריסטים רוצחי יהודים. והרשימה המשותפת איננה סתם מפלגה. זו המפלגה השלישית בגודלה. זו מפלגה שלא מכבר לחצו מחצית מפרשנינו על גנץ שיישען עליה כדי להקים ממשלה. זו מפלגה שלשאלה אם היא תוצג כתומכת טרור או לא תהיה משמעות גדולה מאוד ביום שאחרי הבחירות, בואכה הרכבת הממשלה. זו מפלגה שעמיר פרץ חושב שהיא ראויה להיות בקואליציה, ושכחול לבן הזמינה את ראשה לנאום איתה יחד על אותה במה, בהפגנה נגד נתניהו.
נו, ומה אתם חושבים, שב"ידיעות" טרחו לצייר את עודה בשחור, כפי שעשו לרב פרץ, או לפחות לשאול אותו שאלות קשות? להזכיר לו את התמיכה בטרוריסטים? לבדוק איתו למה אין לו בעיה עם רצח חיילים? ובכן, הצחקתם. ראיון שלם עם עודה באותו עיתון - ושום שאלה מהכיוון הזה אפילו לא עלתה. מה כן היה בראיון הזה? עודה קיבל בו עוד הזדמנות לדבר על ה"הסתה" של נתניהו, ועל הדרך המראיין הסביר: "השאיפה שלו להשתלב ולהשפיע, לא להתבדל ולא להחרים... מדריכה אותו מאז היה עורך דין צעיר". או במילים אחרות, נכון, אין לו בעיה עם רצח חיילים, ואין לו בעיה עם חיזבאללה, וגם בשאר אסד יוצא אצלו די בסדר - אבל היי, אין לו בעיה להתבדל. יש משהו יותר חשוב ורלוונטי מזה?
שעת חינוך
אני מציע לחבריי בשמאל ה"ליברלי" להכיר מושג חדש: מחלוקת. אתם רואים את הלהט"ב בדרך אחת, והתורה - תאהבו אותה או לא - רואה אותם בדרך אחרת. אתם חושבים שהרב פרץ צריך להגיד ככה, והוא חושב שהוא צריך להגיד אחרת. אתם בעד מרכולים בשבת, ואני נגד. לכם אין בעיה להשאיר פה עשרות אלפי מסתננים לא יהודים, ולרבים אחרים יש דעה הפוכה לגמרי.
אז כן, פרץ נשאל איך היה מגיב לו אחד מילדיו היה "מגלה נטייה מינית שונה", והשיב: "ברוך השם, הילדים שלי גדלו בצורה טבעית ובריאה, הם בונים את הבתים שלהם מתוך ערכים יהודיים". אתם חולקים על זה? זה מרגיז אתכם? זה אולי אפילו מעליב את חלקכם? אז מה? ככה זה בשיח.
הגיע הזמן שתלמדו שגם אנשים שונים מכם נעלבים לפעמים, והמשחק הזה - שבו רק העלבונות שלכם נחשבים - הוא משחק שאי אפשר לשחק.
מותר לרב פרץ לטעון שיש מבנה משפחתי טוב יותר וטבעי יותר, כמו שמותר לצד השני לטעון שהדברים שהוא מצטט מהתורה - עבר זמנם. זהו ויכוח. איפה הבעיה? שאיתכם אי אפשר בכלל לקיים ויכוח. אתם זוכרים מה קרה כשמישהו רצה לפרסם בירושלים מודעות שקבעו שהנורמליות קובעת כי "אבא ואמא שווה משפחה"? מיד קפצו ה"ליברלים", התלוננו שהשלטים הללו פוגעים ברגשותיהם והצליחו לגרום לעיריית ירושלים להסיר אותם.
השלטים האלה לא הרימו יד, השלטים האלה לא הסיתו לאלימות. השלטים האלה בסך הכל הציגו תפיסת משפחה אחרת - צודקת או מוטעית. נעלבתם? רגשותיכם נפגעו? אתם יודעים כמה רגשות של חרדים בירושלים נפגעים מעצם קיומו של מצעד הגאווה בעיר הקודש? נו, אז הם נפגעים. בחיים לא הייתי חושב לדרוש הסרת שלט שמדבר בעד חילול השבת או לאסור על קיום מצעד הגאווה, רק משום שזה פוגע ברגשותיו של מישהו. זו דמוקרטיה. זה חופש ביטוי. זו המחלוקת. זה השיח. שמעתי בעבר כמה נבחרי ציבור הסוברים שאין בורא לעולם. אותי, ברמה האישית, זה מזעזע לא פחות ממה שאתכם זעזעו דברי הרב פרץ. מה דעתכם שנקדיש כמה שעות לימוד במערכת החינוך לזעזוע שלי?
"ברגע ששמעתי את הדברים של שר החינוך פרץ, היה לי ברור שאני מתכוון ללכת בעצמי לכל התיכונים ולדבר איתם בעצמי", כתב הפדגוג לעת מצוא והכוכב החדש של התקשורת, ראש עיריית רמת גן שאמה הכהן. "אני אגיד להם שאין שום דבר חריג בלאהוב את מי שאתה אוהב". נו, ומחר כששר החינוך ידבר נגד נישואי תערובת, גם אז ילך ראש העירייה להסביר לתלמידים שהאהבה חשובה יותר מכל? האמת, נראה שכן. כל עוד ימשיכו מגישות ומגישי תוכניות להתפייט מכל קלישאה שלו ולהפוך אותו למועמד לפרס ישראל לחינוך, זה בהחלט יכול לקרות.
ועוד מילה אחת אחרונה לאותם דתיים שימושיים שהצטרפו השבוע להתקפה על הרב פרץ רק משום שיש להם ביקורת על דבריו, כמו שלי יש לא פעם. חברים, תתעוררו. מנצלים את תמימותכם ואת יושר לבבכם. נראה שאתם בכלל לא מבינים את הסיפור. לא הרב פרץ עומד כאן לדיון וגם לא ההומואים. יש כאן קבוצה שלא רוצה לאפשר את הדיבור לכל מי שחושב אחרת, ובדרך כלל - גם אם לא במקרה הספציפי הזה - אתם בני הקבוצה הזו. פעם זה בסוגיית הלהט"ב, פעם זה בענייני השבת, פעם זה על משהו אחר. לכן בכלל לא משנה אם הרב פרץ טועה או צודק. זו לא מלחמה על הזכות לדבר לעניין. זו מלחמה על הזכות לדבר. היום זה הרב רפי פרץ. מחר זה אתם.