אחמד טיבי שם את הדברים על השולחן. בעברית רהוטה, טובה בהרבה מזאת של לא מעט חברי כנסת אחרים, הוא הודיע לבני גנץ, באמצעות בן סיעתו ח"כ יועז הנדל, במהלכה של ישיבה בכנסת שעסקה בכלל בדרכים להדיח את בנימין נתניהו מתפקידו כראש הממשלה, כי התמיכה שלו ושל חבריו בממשלת השמאל שהוא מבקש להקים תלויה בפועל בסדר היום הפוליטי של האוכלוסייה הערבית בישראל.
סדר היום הזה כולל בין היתר את ההתקדמות לעבר מדינה שאיננה יהודית בהגדרתה; כלומר, שלא יהיה עוד מקום לראות בה את ביתו הלאומי של העם היהודי. המדינה תהפוך, לשיטתו של טיבי, למדינת כל אזרחיה שבה לא יהיה כל יתרון ליהודים. מה שאומר, למשל, שחוק השבות שנותן יתרון ברור ליהודים יימחק מספר החוקים. בפועל, מה שטיבי רוצה הוא להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור, לחזור לימים של טרם מלחמת העצמאות שלנו, שהסתיימה כפי שהיא הסתיימה, ולבטל את הכרזת העצמאות של דוד בן גוריון שבה דובר על הקמת מדינה יהודית, על כל המשתמע מכך. למעשה, טיבי מדבר על להחזיר לערבים את כל מה שהם איבדו במהלך המלחמות שהם עצמם פתחו בהן ב־1948 וב־1967.
אומנם באותו מעמד בכנסת הדברים לא נאמרו בפירוט כזה, אבל הם היו מספיק ברורים. אם מפלגתו של גנץ, כחול לבן, שכל העת מגמגמת בנושאים המדיניים לנוכח מגוון הדעות המתקיים בה, תלך בכיוונים שלא יהיו מקובלים על חברי הכנסת הערבים, כגון בנושא שעד כה היה מקובל על רוב הציבור היהודי – סיפוח בקעת הירדן וצפון ים המלח – התמיכה של “הרוב החוסם" תהיה כלא הייתה. טיבי היה ברור לגמרי. אם גנץ רוצה להיות ראש הממשלה, כל ניסיון להתקדם לעבר ביסוס קיומה של המדינה היהודית יצטרך לעבור סינון מוקדם אצל הערבים.
בקוקפיט לא הגיבו לדברי טיבי. שם עסוקים כל העת רק בדבר אחד: איך גורמים למערכת המשפט לסייע בהפיכה השלטונית שהם כל כך רוצים בה. על ציבור הבוחרים הם חדלו לסמוך. מהסיכוי להפוך את הקערה על פיה בקלפי הם כבר משכו את ידם. את יהבם הם משליכים על מערכת אכיפת החוק שהשתלטה כמעט לחלוטין על שאר המערכות. ההחלטות האחרונות של בית הדין הגבוה לצדק הפכו את המגמה הזאת לברורה מאי פעם.
צפיתי בהתנהגותו של אבי ניסנקורן, מי שישב בראש הישיבה שבמהלכה אמר טיבי את מה שאמר, ללא כל תגובה, כמובן, ומה שראיתי היא התנהגות שהזכירה לי את ימיה של מפא"י ההיסטורית – כוחנות, דורסנות, חתירה ללא מעצורים לעבר מטרה שיש לה רק תכלית אחת: להכות את היריב, לבזות אותו ולהציגו ככלי ריק. חלק מן הדברים כוונו לעבר יושב ראש הכנסת.
הסגנון הזכיר דיבורים דומים של גורמים אנרכיסטיים במדינות אחרות כשהתכלית היא לגרור את ראש הממשלה לעבר ועדה שתוצאות הדיון בה יהיו דומות לאלה שהתקבלו בשימוע שנערך, כביכול, בלב פתוח ובנפש חפצה בפני היועץ המשפטי לממשלה; דווקא ערב בואם של עשרות ראשי מדינות לישראל כדי להשתתף בפורום השואה הבינלאומי. מדובר בנשיאים, מלכים וראשי ממשלה, שאף אחד מהם כנראה לא יבקש לדעת את מה שיש לאנשי כחול לבן לומר על ראש הממשלה.
וזה ממש מצער אותי. הדבר היחיד שיש באמתחת המפלגה הזאת הוא השנאה לראש הממשלה. לא שמעתי איש מהם מעלה רעיונות של ממש בנושאים שבאמת מטרידים רבים. בסתר לבי אפילו ציפיתי שמנהיגיה יברכו השבוע את נתניהו על ההצלחה הבלתי נתפסת של מתווה הגז. זה לא קרה, וחבל.