זה היה שבוע שהתחיל בירדן והמשיך בה, ובתסריט קיצון הוא עלול להביאנו למשבר דיפלומטי חריף עם הממלכה ההאשמית. ראשיתו בהפגנות סוערות בעמאן נגד הסכם הגז עם ישראל. "בגידה", זעקו השלטים. את המחאה הדף ארמון המלוכה באדישות מחושבת. לא הגיב, אבל עקב מקרוב. ואז באה הצעת החוק לסיפוח בקעת הירדן לשטח ישראל. גם אחריה עוקבים בעמאן בעיניים פקוחות לרווחה.

עמאן נחושה לקיים את הסכם הגז, ואין כל סימן כי בכוונתה להיענות לדרישות המפגינים. מה שלא ניתן לומר על יוזמת ממשלת ישראל לספח את הבקעה. הסיפוח נוטע בלב הירדנים דאגה - פחות בגלל משמעותו המדינית ויותר בשל המתח שבכוחו ליצור בירדן פנימה. שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר שלשום בגלי צה"ל כי אם יחסי ירדן וישראל ייפגעו בעקבות ההחלטה, ישראל תדע לשקם אותם.

אלא שהיחסים הללו אינם בשיאם. בעיית אמון חריפה שוררת בין לשכת נתניהו לארמון המלוכה. ההנחה היא שהארמון זקוק לשיתוף הפעולה עם ישראל, ולכן הוא תמיד יתנהג כילד טוב. ויש עוד ציפייה סמויה מצד ירושלים, והיא כי בעמאן יבינו שתוכנית הסיפוח היא קריצה, תרגיל בחירות, ולא יתרגשו יתר על המידה. תנו לנו, מבקש שטייניץ במשתמע, לשחק את המשחק, כל השאר יהיה בסדר. סליחה, מתחננים הירדנים, הציבור משולהב ומסוכן, ויכולת העמידה שלנו מולו נחלשת. תפסיקו לבכות, עונה ירושלים ומושכת בכתפה. כך חווה עמאן את היחסים. 

בנקודה אחת לפחות הירדנים צודקים. הרחוב הירדני תופס את תרגילי הבחירות והמסרים האנטי־ירדניים היוצאים מישראל ברצינות רבה, ומנצל אותם במערכה שלו נגד המלך. לעתים המערכה הזו אחוזת משטמה כלפי הוד מעלתו, עיוורת ולגלגנית. בחווייתם של הירדנים, הקריצה של שטייניץ היא בדיחה על חשבונם.  

את השתיקה הירדנית כעת בנוגע ליוזמת החוק לסיפוח הבקעה מוליד מבטם קדימה. המלך ואנשיו רואים את התמונה כולה, ולא רק את החלק בפאזל העוסק במחאת הרחוב נגד ישראל. בקרוב עשוי טראמפ להציג את תוכנית השלום ("עסקת המאה"). הירדנים אינם מכירים את פרטיה, אבל יודעים שהיא עלולה להביא עליהם לחצים כבדים. הבית הלבן מצד אחד, הציבור מצד שני. כל אחד ימשוך לכיוונו. המלך התכונן היטב לרגע הזה, ובשנה האחרונה הכשיר את הציבור לכך שכוח עמידתו בפני הבית הלבן מוגבל. 

בעמאן מניחים כי תכנית השלום האמריקנית נוסחה בתיאום עם נתניהו, וכי יש בה מרכיבים שהם ייהרג ובל יעבור מבחינת הפלסטינים בשטחים ובפזורה. בראשם הרעיון שגושי התנחלויות לא יפונו, ואין חזרה לקווי 67'. מרכיבים אלה לבדם יעוררו ציפייה מן הארמון להתנגד בחריפות לתכנית.

התוכנית האמריקאית נועדה לסייע לנתניהו בבחירות, והיא נדחתה בתוקף על ידי הרשות, אחרי שעיקריה דלפו, כך שסיכויי השלום שהיא נושאת בתוכה קלושים. אבל עד שכולם יודו בכך, ובלהט הבחירות, צפויה התקוטטות על אודותיה בין השחקנים השונים. ישראל תקבל את עיקרי התוכנית, ותכריז על הפלסטינים כסרבנים. ירדן ומצרים יבקשו רק לצאת מזה בשלום. אחד התסריטים הוא שטראמפ יטיל על עמאן לחץ כבד לתמוך בהצעתו, אולי גם כזה המלווה באיומים. או יצלוב את אבו מאזן כדי שיגיד "רוצה אני", באופן שידרוש מהארמון הירדני להירתם לצד הראיס ולהתעמת עם הבית הלבן. מתנגדי המלך הרבים עלולים להשתמש בהתפתחויות הללו כאמצעי ניגוח נגדו. 

יש משהו תמים בתפיסה הישראלית בנוגע אלינו, אמרה לי השבוע דמות ירדנית שמבינה דבר או שניים במתרחש אצלנו. הוא התכוון להשתמש במילה בוטה יותר, אבל עידן את ניסוחו לצורכי נימוס. כל עוד אפשר להשפיל את המלך ולהתייחס אליו כאל דבר מובן מאליו, תמשיכו לעשות זאת ולא תחושו בהתנשאות הנושבת מכם. 
מה פירוש להשפילו, שאלתי. 

האיש ענה: להתעלם מבקשותיו לא להלהיט את האווירה בכל הקשור לסוגיה הפלסטינית ולמזרח ירושלים, אם אין בכך צורך אמיתי מצדכם. לגרום לו להילחץ לחינם, ובלבד שממשלת ישראל תפגין שרירים. ולהפעיל נגדו את שונאיו. הרי סיפוח הבקעה הוא לא בנפשכם, הוא אמר, אחרת, איפה הייתם קודם.

שנים, המשיך אותו ירדני, ישראל מקשה מאוד עלינו בכל הקשור לירושלים. מפעילה כוח ומשחקת באש לצרכים פוליטיים, גם היכן שלא צריך. סיפוח הבקעה הוא תוספת שמן למדורה. ככה לא נוהגים ידידים. 

כלכלת ירדן היא קלף מרכזי במשחק הזה. אלמלא הייתה כה מעורערת, הארמון יכול היה להפגין כוח בכל החזיתות. אבל הוא מתקשה לעשות כן, וחולשתו מזמינה נגדו לחצים. האבטלה גואה, ושיעור המהגרים בשיאו. יש מחסור בחשמל ובמים ובאופק עתידי לצעירים. הארמון נדרש לפתור את כל זה, אבל הצלחתו מועטה. כאשר ישראל מפעילה כוח רב נגד הפלסטינים, מצופה ממנו שיתערב מיד להציל את פלסטין. אבל ידי המלך קצרות מהושיע. גם את עצמו לעתים הוא מתקשה להציל מפני הביקורת החריפה. מתנגדיו מנצלים זאת נגדו. הם מפעילים עליו לחץ כבד בעניין הפלסטיני, רק כדי לחשוף עוד יותר את חולשתו. 

שומרת הגבול 

כוחה של ירדן ביחסיה עם ישראל בהיותה שומרת גבולותינו הארוכים ביותר. ביום שבו תשמוט את התחייבותה לכך, תיקלע ישראל לסכנה ביטחונית חריפה. עד אז, אין בידי עמאן קלפי לחץ על ישראלים או ערוצים לגבות ממנה תג מחיר. ביכולתה לפרסם הודעות גינוי, להגיש מחאה רשמית לשגריר הישראלי בעמאן, ובמקרים חריפים, להחזיר את שגרירם כאן הביתה. 

פעם בכמה שנים נופלת בידי המלך הזדמנות למחות באופן קולני מהרגיל. אחת כזו הייתה פרשת צופר ונהריים. שתי המובלעות נלקחו מישראל בגלל היחסים העכורים שתיארתי לעיל. אבל מבחינתו של המלך, הרווח הוא קטן. הוא אינו זקוק לאדמות הללו, ומן הססמאות שגרף הרוויח מעט נקודות באופן יחסי. אובדן שתי המובלעות לא טלטל את אמות הספים בירושלים. סוד גלוי הוא כי השבתן לירדן התקבלה באדישות בצמרת המדינית בישראל. 

עבור יצחק תשובה ירדן היא לקוח צנוע, וההכנסה ממנה כלל איננה חלק הארי בעסקיו. אבל הירדנים זקוקים מאוד לתמורה שיזרים אליהם. לא רק כדי להאיר את בתי התושבים, אלא גם כדי להתפנות לטפל בבעיה החמורה לא פחות, והיא המים. מאגריה התת־קרקעיים של הממלכה אינם מתחדשים כמו האקוויפרים שלנו, והם הולכים ומתייבשים. מתקן התפלה אין, ולעומת זאת, האוכלוסייה גדלה. אחת ההצעות שנשקלות במגעים בין ישראלים לירדנים היא רכישת מים מישראל, המופקים במתקן ההתפלה בחדרה. אלו מגעים ראשוניים, בגדר הצעה, שטרם עלתה על פסים מעשיים. תארו לכם איזה כאב ראש מחכה למלך ביום שבו ייחתם ההסכם, אם בכלל. בגידה, יזעקו השלטים שיונפו בידי מפגינים צמאים, מים מן האדמה הכבושה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל