לא תמיד כאשר ישראל הופתעה הערבים אכן ביקשו להפתיע אותה. פעמים רבות המידע הונח לפתחנו, אבל לא השכלנו להקשיב לצלילים העולים מחצרות השכנים. כך, למשל, במקרה של אבו מאזן. בישראל נבנתה לו תדמית העשויה ברובה שיח פופוליסטי. התבוננות בלתי מוטה בהתנהלותו ובהצהרותיו, בשלל תחומים, עשויה ללמד רבות על מחשבתו ועל המדיניות שאותה הוא נוקט. אבל מעט מזה נעשה בפומבי, במידה מסוימת הודות לנו, העיתונאים.
הפתיחה שלעיל נועדה לשמש הקדמה לנאומו של אבו מאזן בשבת האחרונה בפני הליגה הערבית. שעה שלמה דיבר בפניהם, ומחצית ממנה הקדיש למערכת היחסים העכורה בינו לבין דונלד טראמפ. מה יודע הישראלי הממוצע על המגעים בין השניים? פחות או יותר דבר אחד. כי פעם, כאשר התעצבן, עשה אבו מאזן מה שרק ערבי יודע לעשות כשהוא זועף. הוא העז לקלל את שנוא נפשו בפומבי, ועוד בערבית.
זו הייתה חצי שעה מעניינת מאוד, שבכוחה ללמדנו מדוע דחו הפלסטינים את תוכנית השלום של הבית הלבן עוד בטרם פורסמה, ומדוע העזו, בצעד חד־צדדי, לפטר את טראמפ ואנשיו מתפקידם כמתווך הבלעדי בתהליך השלום. יש שיגידו על נאומיו של אבו מאזן כי הם עמוסים לעייפה. גם על חסן נסראללה יאמרו כך. אני מוצא שאצל שניהם, כל אחד בדרכו, הנאומים מרתקים לעייפה. הם עשירים במידע ובתובנות, מלמדים על אורח המחשבה של בעליהם, ולעתים קרובות מספקים נימוק למדיניותם.
הלצות רבות נפוצו בשבוע האחרון במדינות ערב ובקרב הפלסטינים על הצעת השלום האמריקאית. קריקטורות עוקצניות עיטרו את עמודי העיתונים. סאיב עריקאת סיפר כי נחשף לקווי היסוד שלה בפגישתו עם נתניהו עוד ב־2011. נתניהו הגה אותם, וטראמפ אימץ, לפי עריקאת. השבוע, בראיון לגלי צה"ל, הוא האשים את צוותו של טראמפ כי הביא את הסחיטה וההתנשאות לידי אומנות. אומנות המשא ומתן האמיתית, אמר עריקאת, היא להשיב את שני הצדדים לשיחות. טענתם העיקרית של הפלסטינים היא שההצעה הזאת נועדה לישראלים בלבד. אך בכל הנוגע לנו, טענו, הריהי אוסף תכתיבים. אחד ממכריי הישראלים המשיל אותה השבוע לשופט שאמר את דברו בלי להתחשב בעמדת ההגנה.
הילדים שעל ידו
אבו מאזן סיפר בנאומו כי בסך הכל הוא נפגש עם טראמפ ארבע פעמים. בוושינגטון, בבית לחם, בסעודיה ובניו יורק. יועציו הגיעו למוקטעה 37 פעמים. הפגישה החשובה ביניהם הייתה האחרונה, זו שהתקיימה בספטמבר 2017 בשולי העצרת הכללית של האו"ם.
"זו הייתה פגישה רשמית, שתי משלחות רשמיות", פתח אבו מאזן, "אמרתי לו, אדוני הנשיא, מה דעתך על פתרון שתי המדינות? אם מסכים, תגיד. אחד הילדים שלידו אמר, 'אדוני הנשיא, מוטב שנדחה את זה'. הוא שמע ואמר אוקיי, אוקיי, אבל הקשיב לדברים. מה דעתך על ירושלים? אמר, ירושלים המזרחית שלכם. אמרתי, גבולות 67'? ענה שהוא מסכים. חילופי שטחים? מסכים, ואף יותר מזה. אני רוצה להכריחו (את נתניהו) לתת אדמה טובה יותר מזו שלכם. ומה דעתך על הביטחון? 'אני מוכן'. אמר שייתן פקודות לשלוח כוחות לאדמה הפלסטינית".
לבו של הראיס עלץ. "הרגשתי שנפתור את הסוגיה הפלסטינית בחמש דקות, או בחצי שעה. אמרתי לו, אדוני הנשיא, מה שאני חושב עליו בחשאי ומה שאני אומר פומבית, זה אותו דבר. אני מאמין שאין צורך להשתמש בנשק. ניסינו את הנשק ב־48', ב־56', ב־67', ב־73', ולא הגענו לפתרון. אנחנו לא זקוקים לנשק. רוצים לבנות מדינה שבה העם ירגיש ביטחון, שלווה ויציבות. אני לא מאמין בנשק, ולכן אחתור לכך שמדינת פלסטין תהיה מפורזת מנשק. אולי האחים לא יסכימו איתי, אבל אני מאמין בכך. הוא שאל למה. עניתי: במקום שאקנה טנק, עדיף שאבנה בית ספר. ובמקום שאקנה מטוס, אבנה בית חולים. הוא אמר לי, 'זה גדול. למה אמרו עליך שאתה טרוריסט? אתה איש שלום, אני רוצה לעשות איתך הסכם שלום. נמשיך לדבר בפעם הבאה, מתי שאתה רוצה'. יצאתי אופטימי מאוד, אולי נעשה שלום עם האיש הזה".
אחרי חודשיים, ובלי הודעה מוקדמת, סיפר אבו מאזן, סגר טראמפ את משרדי אש"ף בוושינגטון. "הוא הכריז כי ירושלים המאוחדת היא בירת מדינת ישראל וכי הוא יעביר את השגרירות שלו אליה ויקרא למדינות אחרות לעשות כן. הוא בלם את הסיוע אלינו, מגוון מיזמים ב־840 מיליון דולר. עצר את המימון של אונר"א ואת הסיוע לבתי החולים בירושלים".
המנהיג הפלסטיני לא ציין מה לדעתו קרה בשבועות שבין פגישתו עם טראמפ לבין ההכרזה בדצמבר 2017 על המעבר העתידי לירושלים. "לכן החלטנו לנתק את היחסים עם הממשל ועם הבית הלבן, והותרנו את המגעים עם ה־CIA. השארנו גם את המגעים שלנו עם הקונגרס, ואכן זה הניב תוצאות" (לפני חודשיים התקבלה שם החלטה הצהרתית נגד סיפוח הגדה לריבונות ישראל). במגעים עם ה־CIA, ראינו שהם תומכים בעמדה שלנו".
מים רבים זרמו מאז בנהר הירדן. הקרע בין רמאללה לוושינגטון הפך לנתק, בייחוד לאחר שאבו מאזן לא היסס בנאומו לפני שנה לזכות את טראמפ בקללה "כלב בן כלב". בעקבות זאת, נראה היה כי הבית הלבן מוותר על פרסום תוכניתו, לנוכח התנגדות המוקטעה. "היא נולדה מתה", אמר לי אבו מאזן על היוזמה האמריקאית בלשכתו ברמאללה לפני ארבעה חודשים. הוא שכח כי לפנינו עוד מערכת בחירות.
כמה ימים לפני ההכרזה על התוכנית, פנה צוות השלום של טראמפ ליועצי אבו מאזן. "הם אמרו, יש עסקה, הנשיא רוצה לשלוח אליך עותק כדי שתקרא", המשיך ראש הרשות, וסיפר: "כאילו באתי מהירח. והרי אני בעל העניין. אם הוא רוצה לקדם עסקה, עליי להיות השותף הראשון במעלה. אמרתי, לא אקבל אותה. אחרי שבוע אמרו, הנשיא רוצה לדבר איתך בטלפון. אמרתי, לא אדבר.
"אמרו, הנשיא רוצה לשלוח לך מסר. סירבתי לקבל את המסר. וכל זאת למה? כי כשהוא הכריז על ירושלים, הוא התקשר אליי ואמר - אני רוצה לספח את ירושלים" סיפר אבו מאזן והוסיף כי "אמרתי, מה פתאום? אמר: 'אני רוצה לספח את ירושלים, אבל יש כמה דברים חשובים מאוד עבורכם. אתן לכם את זה וזה', ואז סגר את הטלפון. לא שמעתי ממנו דבר, רק זאת. אחר כך הוא יצא ואמר: 'נועצתי באבו מאזן'. לכן סירבתי לקבל את התוכנית ואת שיחות הטלפון והמסרים, כי ידעתי היטב שהוא בונה על השיחות האלה ויאמר כי 'התייעץ' איתנו, או שאנחנו מסכימים, ומי יאמין לי ויחשוב שמעצמה משקרת. המעצמה הכי גדולה בעולם. כולם יאמינו לו ויגידו לי, אחי, אתה נועצת בו? הלוא הוא אמר, 'נועצנו, אבו מאזן מסכים'. ובאמת פנו אליי כמה מנהיגים ערבים, 'הנשיא האמריקאי אמר שהסכמת לסיפוח ירושלים'".
השתלטו על תהליך השלום
בנאומו חזר אבו מאזן לימי אוסלו, כדי להוכיח את תרומתה הדלה של אמריקה לתהליך השלום מראשיתו. "ישבנו עם הישראלים ונשאנו ונתנו איתם שמונה חודשים", הוא מספר על אוסלו, "אני אומר להיסטוריה: איש לא ידע על השיחות הללו, אף לא אמריקה. אמריקה לא ידעה, והשיחות הצליחו. הם הניבו את מה שנקרא הסכם אוסלו. זה הסכם בשלבים. אם נשווה אותו למה שמציעה אמריקה היום, נבחין בפערים העצומים. באוסלו הובטחו לנו 92% מאדמות פלסטין, ריבונות לפלסטינים בשטחי A ו־B, והשאר יהיה נתון לדיון. ירושלים נותרה לדיון. כך גם סוגיית הפליטים, וגם הביטחון. הוסכם כי בתוך חמש שנים נגיע לפתרון קבע, הבנוי על יישום החלטות 442 ו־338".
לדבריו, האמריקאים כעסו מאוד כשנוכחו כי הושג הסכם בלעדיהם. בייחוד זעף מזכיר המדינה וורן כריסטופר. "אוסאמה אל־באז עליו השלום (יועצו המדיני של נשיא מצרים מובארק) הציע שנגיד שזה מסמך אמריקאי, כדי לשמור על תדמיתה של אמריקה. נסענו לשם, וכך הם אימצו את המסמך. מאז ועד היום לא נרשם אף הסכם. הם השתלטו על התהליך ולא עשו דבר".
אבו מאזן המשיך: "כאשר בא אהוד אולמרט, רשמנו התקדמות רבה. 70% מן ההבנה על כל סוגיות פתרון הקבע. באחד הימים, בעודי יוצא לביתו, אמרו לי, חזור, הבנאדם נכנס לכלא. זה כל מה שקרה בינינו לבין הישראלים מאז אוסלו. אם אמריקה הייתה שותפה, ולו ידעה על הסכם אוסלו, היא הייתה הורסת אותו".
כל אחד רשאי לקחת מהסיפור הזה מה שהוא רוצה. העובדה שאבו מאזן משחק בחמאס בשלט רחוק, כאילו היו עבורו צעצוע, ומחציף פנים כלפי טראמפ כמו לא היה מנהיג מעצמה, מעניינת בפני עצמה. יועצי טראמפ לא נותרו חייבים, והרבו לעלוב בראשי הרשות הפלסטינית. אין זה פלא שרמאללה מאשימה את ג'ארד קושנר כי הוא משונאיה, ואת עוזרו לשעבר ג'ייסון גרינבלט מכנים ראשיה "מתנחל". ועם זאת, הרבה מן הדם הרע שהתנחל ביחסים ביניהם נובע מהסגנון ולא רק מן המהות. והרי הפתגם הערבי מציע: אם אתה מתעב את הכלב, אבל זקוק לו מאוד, מוטב שתפנה אליו בתואר "החג' כלב".
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל