מה מכריע בחירות? בשבוע שעבר עסקנו בשאלה מה חשוב לבוחר הישראלי. השבוע נעסוק בבוחר האמריקאי, ובפרט בבוחר האמריקאי של המפלגה הדמוקרטית. ביום שלישי בחרו הדמוקרטים בניו המפשייר את מועמדיהם לנשיאות. זו הייתה מדינה שנייה, אחרי איווה, ולפני נבדה וקרוליינה הדרומית שיצביעו בהמשך החודש. מגמה מסתמנת, לא סופי: הסנאטור ברני סנדרס מוורמונט יהיה אחד מהמועמדים שירוצו עד הסוף - ואולי יהיה המועמד.
סגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שעד לא מזמן נראה כמועמד בעל סיכויים גדולים, בצרות. הוא מוכרח לנצח לפחות באחת, אם לא בשתי המדינות הבאות, כדי להישאר רלוונטי. מה שעוד ברור: המפלגה עודה מחפשת את האיזון הנכון בין האקטיביזם הסוחף של סנדרס (ואולי אליזבת וורן) לבין עמדות המיינסטרים השקולות של מועמדים כמו איימי קלובשר, פיט בוטיג'ג' ואולי, בהמשך, מייקל בלומברג.
מה חשוב לבוחרים הדמוקרטים? במקום הראשון, על פי תשובותיהם, ביטוח בריאות. אחריו, הגבלת נשק, אחריו, התחממות גלובלית. בוחרי המפלגה הרפובליקנית מדרגים אחרת: טרור וביטחון לאומי בראש, הגירה אחר כך, כלכלה בצמוד להגירה. יש הבדלים קבועים בין בוחרי המפלגות בדירוג סדרי העדיפויות שלהם, ויש גם הבדלים שנובעים מהפוזיציה. מסתבר שמי שנמצא בשלטון (כרגע הרפובליקנים) נוטה לדרג יותר נמוך כמעט את כל הנושאים, ומי שבאופוזיציה מדרג יותר גבוה כמעט את כל הנושאים. זו תופעה משונה, אבל היא מלמדת דבר שיש בו היגיון: באופן כללי, התודעה האופוזיציונית, ותחושת החירום שמתלווה אליה, משפיעה מאוד על תפיסת המציאות. את כל מה שהבוחרים באופוזיציה מרגישים, הם מרגישים יותר חזק.
הנה דוגמה: לדמוקרטים הכי חשוב ביטוח בריאות. 49% קובעים שהוא "מאוד חשוב". לרפובליקנים הכי חשוב טרור וביטחון לאומי. אבל רק 30% מהם מדרשמואלגים אותו כ"חשוב מאוד".
יחסי החוץ של אמריקה מדורגים נמוך למדי על ידי בוחרי שתי המפלגות. וכמובן, מי שעוקב מישראל אחרי הבחירות ומשמעותן עבורנו צריך להביא את זה בחשבון. אמריקה עסוקה בעצמה. היא אומנם פרסמה לא מזמן תוכנית שלום חדשה למזרח התיכון, אבל, איך לומר, התוכנית לא במיוחד מעניינת את הבוחרים האמריקאים. אפשר היה להיווכח בזה ביום הפרסום, כאשר הסיקור התקשורתי היה בווליום נמוך למדי. אפשר להיווכח בזה מעיון בסקרי דעת קהל.
השכנת שלום בין ישראל לבין הפלסטינים לא הייתה מעולם סעיף מרכזי על סדר היום האמריקאי. ואפילו כסעיף משני, חשיבותו של העניין הזה יורדת. אבל זה לא אומר שישראל אינה על סדר יומם של הבוחרים. ישראל נותרה קטנה כשהייתה על המפה, וגדולה יחסית כשהייתה כנושא בשיח הבחירות. במפלגה הדמוקרטית, הנמצאת בעיצומו של בירור פוליטי ורעיוני ביחס להמשך דרכה, ישראל היא גם סמן של מחלוקת. אמור לי מי המועמד, ואומר לך מה חושבים בוחריו על ישראל. בממוצע כמובן.
לא בכל נושא יש מחלוקת בין בוחרי מועמדים שונים. בוחריה של וורן מסכימים בגדול עם בוחריו של בוטיג'ג' שהתחממות כדור הארץ היא בעיה גדולה. הפער ביניהם זניח (87% בוטיג'ג', 91% וורן). הפער בין בוחריו של בלומברג לבין בוחריו של סנדרס אינו גדול, אם כי קצת יותר גדול, כאשר הם נשאלים אם למהגרים לאמריקה יש השפעה חיובית על החברה והמדינה. 80% מבוחרי בלומברג אומרים שכן, 89% מבוחרי סנדרס אומרים שכן.
אבל יש נושאים שבהם המחלוקת ממשית. כשליש מבוחריו של ביידן סבורים שאמונה באלוהים הכרחית למי שרוצה להיות אדם מוסרי. זה הרבה יותר גבוה מהממוצע של בוחרי שאר המועמדים. רק 4% מבוחריה של וורן ורק 15% מבוחריו של סנדרס מייחסים חשיבות כזאת לאמונה. ועוד נושא מעניין של מחלוקת: רוב בוחריהם של ביידן ובלומברג רוצים לשמור על עליונות צבאית אמריקאית (58%). רוב בוחריהם של סנדרס, וורן ובוטיג'ג' לא רואים בעיה בכך ש"מדינה אחרת תהיה חזקה צבאית כמו ארה"ב". בקרב הרפובליקנים, זו כמובן בקושי שאלה. כמעט שמונה מכל עשרה מהם רואים הכרח בעליונות צבאית.
ומה באשר לישראל? הרבה. מאות סקרים מהשנים האחרונות מדדו את יחסם של בוחרי שתי המפלגות לישראל. חלקם בחנו את היחס לישראל לעומת היחס לפלסטינים. חלקם שאלו אם הבוחרים רואים את ישראל באופן חיובי. חלקם התייחסו למדיניות ישראל, וחלקם למדיניות האמריקאית ביחס לישראל. הם שאלו, לדוגמה, אם ארה"ב תומכת בישראל יותר מדי, פחות מדי, או בדיוק במידה הנכונה. וכמובן, התוצאות בכל סקר כזה היו קצת שונות. שאלות אחרות הובילו למספרים אחרים. אבל בעניין אחד לא היה הבדל: הרפובליקנים תמיד היו אוהדים יותר, ובפער ניכר. וכאשר נבחנו על פי תמיכתם במועמדים מתוך המפלגה, היה ברור שבוחרי בלומברג אוהדים את ישראל יותר מבוחרי סנדרס, ושבוחרי ביידן אוהדים את ישראל יותר מבוחרי וורן - ושאוהדי טראמפ אוהדים את ישראל יותר מכולם.
השבוע אנחנו מציגים את הפער הזה בהתייחס לשאלה שחשיבותה דרמטית: הסיוע הצבאי. זה כמעט קודש הקודשים של יחסי המדינות, אבל לאחרונה נשמעו קולות של מועמדים חשובים המערערים על תקפותו. בראשם סנדרס, שהדאיג כמה מקבלי החלטות בירושלים כאשר הודיע, וחזר והתעקש, שיתנה סיוע לישראל בהתקדמות בתהליך מדיני (שבו ישראל תידרש לוויתורים שאינה מוכנה להם). בוטיג'ג' אמר דברים דומים, אבל אחר כך תיקן. או לפחות ניסה לערפל. בלומברג אמר ההפך. במפורש.
בנאום בפלורידה הדגיש את מחויבותה של אמריקה לסיוע ללא תנאי. גם בין בוחריהם יש מחלוקת (יהודי אמריקה, ככלל, מעדיפים בהרבה את בלומברג על פני סנדרס). אך זו מחלוקת שגם אם תוכרע לטובת ישראל, כלומר, על פי תפיסת בלומברג, עודה מציבה את הסיוע לישראל כמשני בחשיבותו בעיני הבוחרים הדמוקרטים לעומת הרפובליקנים.
אנחנו מציגים את הנתון הזה על שני גרפים. באחד אפשר לראות בפשטות את ההבדלים בין שתי המפלגות. רפובליקנים גם מסכימים בשיעור גבוה יותר שיש לסייע לישראל, וגם מדרגים את הסיוע הזה גבוה יותר בסדר העדיפויות שלהם. על מפת העדיפויות החלקית שמוצגת כאן אפשר לראות קצת יותר. אפשר לראות כמה נושאים חשובים יותר ופחות לבוחרי שתי המפלגות, על ציר ההסכמה ועל ציר החשיבות. ובתרגום לאינטרס הישראלי: הסיוע לישראל חשוב לרפובליקנים בערך כמו שלגליזציה של מריחואנה חשובה לדמוקרטים.
סטיית תקן
1. אם להישאר באמריקה: שליש מבוחרי סנדרס הם בני פחות מ־30. זה אומר שהם מעדיפים את המועמד המתקרב ל־80 על פני המועמד בן גילם, בוטיג'ג' (בן ה־38). כ־8% מבוחרי בוטיג'ג' הם בני פחות מ־30. רק 1% מבוחריו שחורים (לעומת יותר מרבע מבוחרי ביידן).
2. ולבחירות שלנו: לפרסומים המקושקשים על ניסיונות להעביר את עוצמה יהודית את אחוז החסימה אין שחר. עוצמה קיבלה בסקרים אחרונים את המספרים הבאים: 1.1%, 2.2%, 1.1%, 1.7%, 1.5%. מי שרוצה להמר שתחצה את קו ה־3.25% צריך להאמין בנסים.
3. על פי ממוצע כלל הסקרים המפורסמים בכלי התקשורת, לגוש הימין יש בשבועיים שאחרי תוכנית טראמפ בערך מנדט אחד יותר ממה שהיה לו בשבוע שלפני תוכנית טראמפ.
4. אם מציבים על גרף את כל התוצאות שקיבל ליברמן בסקרים מהבחירות הקודמות ועד היום, הוא בסימן ירידה (מתונה). גם ימינה (מאז האיחוד) בסימן ירידה (לא לגמרי מתונה). בהקשר זה שווה להזכיר שסקר "מעריב" מהשבוע שעבר הראה שרק רוב קטן של בוחרי בנט (55%) וליברמן (60%) בטוחים שיצביעו למפלגה.
5. ובהקשר לקמפיין הליכוד, עוד משהו מסקר "מעריב" של השבוע שעבר שעשוי לסייע לנתניהו: 77% ממצביעי הרשימה המשותפת רוצים "ממשלה צרה של כחול לבן והשמאל בתמיכת הרשימה המשותפת".
השבוע עשינו שימוש בנתונים ובסקרים של גאלופ, פיו, דאטה פור פרוגרס, "ג'ואיש ג'ורנל", ה"ניו יורק טיימס", ניישנסקייפ פרוג'קט, פייב ת'ירתי אייט, ועדת הבחירות המרכזית, סקרי "מעריב", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום", "מקור ראשון", "הארץ", "גלובס", ערוצים 11, 12, 13.