החדשות הטובות הן שלפי הקמפיינים נראה שכולם מסכימים שהדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו הוא בחירות רביעיות. כולם מתנגדים להמשך פלונטר פוליטי שמזמין התנהלות פרועה של ממשלת מעבר, בזבוז משאבים, גירעון שלאף אחד אין זמן לטפל בו, תקציב מעוות, פערים בחינוך, מערכת בריאות קורסת, וחוסר יכולת להתנהל בחוכמה עם עסקת המאה.
החדשות הרעות הן שההסכמה הזאת היא מן השפה אל החוץ. הפוליטיקאים אינם באמת חוששים מבחירות רביעיות, הם פשוט מבינים שהציבור מאס במצב. לכן הם עושים ספין על הפחד מעוד סבב בחירות, בעוד שאין להם כוונה אמיתית למנוע אותו.
פחות משבועיים לבחירות, וכולם הולכים על שידור חוזר לעבר תוצאה ידועה מראש. נתניהו שוב מזהיר מפני הערבים, כחול לבן שוב מתחייבים לא לשבת עם ביבי, דרעי מזדרז להחתים את כל הדתיים על שחזור של הבלוק, והסקרים מנבאים את אותה תוצאה שתוביל למה שכולם לכאורה חוששים מפניו: עוד בחירות.
זה עצוב כי לליכוד ברור שללא ליברמן אין סיכוי להביא 61 מנדטים. לכחול לבן ברור שאין יכולת להקים ממשלה כל עוד הבלוק יתעקש על דבקותו. גם בן־גביר, שטוען שבחירות רביעיות יימנעו אם הוא יעבור את אחוז החסימה, יודע שאין לו סיכוי לעבור אותו.
זה עצוב גם משום שהאופציה היחידה להקמת ממשלה עם מנדט היא ממשלת אחדות בין כחול לבן לליכוד. פוליטיקת השנאה והפערים שמפלגת בין "אנחנו" ל"הם" מיצתה את עצמה. היא הגיעה לשיא, וזה לא השתנה. הפלונטר הוא תזכורת עיקשת לכך שבסוף אנחנו עם אחד. הרי מבחינה אידיאולוגית, אין הרבה הבדל בין שתי המפלגות הגדולות.
שתיהן מייצגות את המיינסטרים עם נטייה ימינה. תדמיתית, הליכוד לכאורה יותר ימני ומבטיח "ממשלת ימין", אבל ממשלה של שתי המפלגות הגדולות לא תהיה פחות ימנית בהתנהלותה, אלא רק פחות דתית.
אז על מה בעצם הוויכוח שעלול להוביל לעוד מערכת בחירות עמוסת שקרים והשמצות? כזכור, בסבב ב' העסק נפל על השאלה מי יהיה ראשון ברוטציה. כחול לבן הסכימה להתגמש בהבטחתה שלא תשב עם נתניהו אם גנץ יהיה ראשון, ונתניהו הסכים לפרק את הבלוק אבל בתנאי שייתנו לו לכהן ראשון. העסק לא השתנה מאז. מתחת לכל הרעש, השאלה היא אם נתניהו ראשון ומכהן כראש ממשלה תוך כדי משפטו, או שגנץ ראשון ונתניהו מכהן לאחר שמשפטו נגמר (בהנחה שינקה את שמו).
מבחינה פוליטית הליכוד מעדיף עוד תיקו, כי אז יוכל להמשיך עד בלי די בלופ של בחירות, כשבכל מקרה ממשלת המעבר בשליטתו. כחול לבן, לעומת זאת, שואפת להכרעה בנקודות, אבל לא כדי להקים ממשלה רחבה, אלא כדי להרכיב ממשלת מעבר משלה, שברבות הזמן יצטרפו אליה עוד מפלגות מהבלוק.
כדי שממשלת אחדות תוקם, נתניהו יצטרך להסכים להיות שני ברוטציה. אבל מעבר למאבק הפוליטי, מדובר גם במאבק על נורמות: האם נצמדים לכללים שפעם כולנו הסכמנו לגביהם, או לא. למעשה, הבחירות הן בין אלה שרוצים להתנהל תחת כללים מוסכמים, לבין אלה שטוענים ש"הכל מזוהם" בכל מקרה. הם לא מציעים כללים חדשים, אלא פשוט בועטים בכללים הקיימים.
כדי שממשלת אחדות תתאפשר, נתניהו צריך להסכים לנהל את המשפט שלו בנפרד מניהול המדינה. עד כה הוא לא רצה להיות שני ברוטציה, כי היה קהל מספיק גדול ללא עניין בכללים ובנורמות. מנגד, אלה שרוצים חוק וסדר לא מבינים איך הגענו עד הלום.