שנים מלמדים אותם לדווח אמת ושנים הם מנהלים מלחמות כזב. עכשיו התעוררו מאות טייסים ואנשי חיל האוויר במילואים ויצאו פומבית נגד המשך כהונה של ראש ממשלה מושחת, באמצעות מכתב מחאה. מדובר במחאה פוליטית נטו, אבל זו לא רק הפוליטיקה. זו תחושת הקרביים של אלו שנקלעו, שלא ברצונם ושלא בטובתם או בטובת המדינה, לשמש ראשי החץ של פוליטיקה רעילה. מספרים להם שהם מגינים על עם ישראל, כשהם בעצם סטטיסטים בהצגה פוליטית שמטרתה להימנע ממשא ומתן על הסדרים שיפגעו באחיזה בכל התנחלות ומאחז, כולל בונוס של תהליכי הדתה.
זה כל הסיפור: סרבנות מצד הממשלה ללכת להסדרים שמתחייבים מן המציאות שבה אנחנו חיים והתוצאות העגומות בשטח. בשנים האחרונות התווספה לחיל האוויר וליחידות הלוחמות מטרה נוספת, והיא מילוט נאשם בפלילים מכלא, אז מה הפלא שקמו אנשים שהחליטו שלא הם ולא חיל האוויר "שלהם" ישמשו כיסא המפלט של נתניהו.
לכאורה, ברמה האישית, תנו לטייסים להרים את האף, תרתי משמע, לקרוע את השמיים והם מאושרים. זה רק הקרקוש הבעייתי הזה בקרביים כשהם חוזרים ונוחתים מעוד "תקיפת נדל"ן". תחשבו על בני אדם סבירים יושבים בכלים שעולים מיליארדים, ומה שהם מבצעים מזה שנים זו התעללות בגווייה, פעילות שמבחינה מהותית לא שונה בהרבה מהדחפוריסט שטלטל גופה בקצה שיני הכף שלו בדרך לבנק הגופות של שר הביטחון.
ברמה הלאומית, מדובר בשבר פנים־חילי שיש לו השלכות מבצעיות. זה קל מדי לומר שטביעת האף־16 בשיטפון בר שליטה היא בגלל התרופפות מבצעית, אבל כאשר מצד אחד אתה מנהל תקיפות נדל"ן ומצד שני אתה שומע את שר הביטחון מדבר על כך שהוא יטפל בראש התמנון בטהרן, ואתה יודע שמדובר ביוהרה חלולה חסרת היתכנות ומסוכנת, אזי הריקבון הפוליטי מחלחל גם לחדר המבצעים.
לכאורה נודף ממכתב הטייסים ריח בעייתי של שוב אנחנו הפריבילגים מביטים עליכם מגבוה ואומרים לכם מה ראוי ומה לא. רק לכאורה. המכתב הגלוי הוא מחווה פתטית, מעט מדי ומאוחר מדי. במדינת אלאור אזריה אין כיום מספיק קונים. התקווה היא שקובלנת הגיבורים המרומים תחזיר למפלגת כחול לבן מנדט או שניים שברחו ממנה, אבל גם להציל מעט מהכבוד האבוד של החותמים זה משהו, היום.
מחר שחר של יום חדש והוא עשוי להיות הרבה יותר גרוע. האמת המבעיתה היא שמי ששולט בשמיים ובארץ הם טייסי הליכודיאדה ולוחמי הרבנות הצבאית והם מפציצים בלי חשבון, לא את איראן, אלא את הדמוקרטיה הישראלית.