שני נשיאים בלבד שירתו קדנציה אחת ב־50 השנה האחרונות: ג'ימי קרטר וג'ורג' בוש האב. קרטר ירש מציאות הרסנית, אמברגו נפט, מצב רוח לאומי ירוד ומועקה מוסרית ופוליטית בעקבות ווטרגייט, התפטרות ניקסון וחנינתו בידי סגנו ג'רלד פורד ששירת שנתיים והיה בעל כושר ריכוז ועניין של יתוש מוכה פזטוקס; לצד חוסר אמון מוחלט בנשיא שהיה מגדל בוטנים ומושל דרומי עם מוסריות גדולה ואמונה דתית שמילאה את לבו. ב־1979 חטף חומייני אמריקאים בטהרן, ובעונת הבחירות הסתער טד קנדי על קרטר, במאמץ אחרון להרים את מקל מרוץ השליחים המשפחתי שנפל. ג'ורג' בוש הלך לאיבוד בנעליו של רונלד רייגן והניח לביל קלינטון האנרגטי והצעיר לנגוס בו ביסים גדולים.
לעומת השניים הללו, רץ דונלד טראמפ לקדנציה שנייה מיומה הראשון של הראשונה. מנגנון גדול וסכומי עתק עומדים לרשותו. ב־2019 גייסו הרפובליקנים 463 מיליון דולר, שהם 200 מיליון דולר יותר מאשר היו לאובמה ב־2011. טראמפ לא הפסיק לשדר פרסומות בעד עצמו במשך שלוש שנים. יש לו זמן מסך בפלטפורמות שונות יותר מכל נשיא לפניו. הוא נהנה מצמיחה כלכלית, אבטלה נמוכה ובורסה שוברת שיאים. 56% מאמריקה תומכים בכלכלה שהוא מנהל. אף על פי שהילרי קלינטון ניצחה אותו בשלושה מיליון קולות, ניצח טראמפ באלקטורלית.
לפי אחת התחזיות, יוכל טראמפ להפסיד בחמישה מיליון קולות אבל ינצח שוב אלקטורלית. זה תרחיש בלהות לכל מי שחי ונושם דמוקרטיה ועילה להתפרצות אלימה בין מתנגדיו ותומכיו. תרחיש כזה יחייב מחשבה נוספת על שיטת הבחירות. כיצד יש לך חמישה מיליון מצביעים יותר מאשר ליריב ולא ניצחת.
התרחיש שלפיו צועד טראמפ לקדנציה שנייה סובל מפגמים: האם תחזיק הקואליציה הצרה שבנה במדינות מפתח מעמד נוכח מה שנרשם בתודעה כעייפות החומר מנוכחותו על הבמה הציבורית עד כדי בחילה? האם תוצאה ישירה של העייפות הזאת תהיה החלטה של בוחרים פוטנציאליים לא להשתתף בבחירות? כל היחלשות בחזית הכלכלית תחשוף חולשה של טראמפ ותהפוך אותו לפגיע. האם הרעש הבלתי נסבל, הדמגוגיה התועלתנית, השחיתות הגלויה לעין וההסתערות האלימה על כל מי שאינו בעדו הם יותר ממה שהרוב הדומם יכול לשאת?
לפני שקרעה החודש בהפגנתיות את הטקסט של נאומו לאומה, שאותו הגיש לה כשהוא מתעלם מידה המושטת ללחיצה, העריכה ננסי פלוסי, מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, כי “בחירתו שוב של דונלד טראמפ תגרום נזק בלתי הפיך לאמריקה". קשה לראות את זה בעין בלתי מזוינת ולא מיומנת, אבל אפילו תומכיו החרופים בין הרפובליקנים חוששים מחמת הזעם, ההתנערות מנורמות נשיאותיות ויצר הנקמה שבו ינתץ טראמפ את המאחזים האחרונים של החוקה שיישארו בתום הקדנציה הראשונה שלו.
פוליטיקאים נוהגים להתכסות להגנתם ולטובתם האישית בצד של הפרוסה עם החמאה, אבל קדנציה שנייה של נשיא נטול רסן, ריקני, פוחז וקורא תיגר על כל מה שאינו חלק מעולם האינטרסים הצר שלו - אשר שרבב לדיון הציבורי בקדנציה הראשונה את המונח הטעון “מלחמת אזרחים" כיריית אזהרה מעל ראשיהם של מי שאינם אוהדיו - עלולה להוביל את השמאל האמריקאי לצאת לרחובות בהפגנות ענק על סף מרי אזרחי.
זה קרה כמה פעמים בהיסטוריה המודרנית; כולל בתחילת הקדנציה של טראמפ. הדרך הקצרה לתגרות ידיים ואף מעבר לזה מטרידה את מי שמכירים את נטייתו של הנשיא להשליך גפרור בוער למכל נפט.
בתרחיש הקדנציה השנייה שנערך בשנה שעברה ב"פוליטיקו", לפני הדחתו של טראמפ בבית הנבחרים והצלתו בסנאט שיצקו בו מנטליות וכוחות של גיבור־על שכוכב הבית שלו נהרס בפיצוץ, אמר ג'ון דין, שתרם להפלתו של ניקסון, שקדנציה שנייה “תוביל את אמריקה לעידן בעל סממנים דיקטטוריים". ניוט גינגריץ', מי שהיה בעבר בנעליה של פלוסי מטעם הרפובליקנים ומבלה כעת ברומא לצד רעייתו שמונתה לשגרירה בוותיקן, חולק על החזון האפוקליפטי של דין. “אינני חושב שבחירתו שוב של טראמפ תחזק את האלמנטים הכוחניים באישיותו. טראמפ חזק ומלא בעצמו כל יום כשהוא קם בבוקר. ‘אני מיליארדר, אני גר בבית הלבן וטס באיירפורס 1 ומארין 1, ואני המפקד העליון של הצבא. כל שונאיי חבטו בי במהלך הקדנציה הראשונה, ואני עדיין בחדר השינה הנשיאותי והם לא'". זה גינגריץ' המרגיע את הרוחות מחשש לנקמה סיטונאית. כנראה בהשראת סביבתו יראת השמיים והגשת הלחי השנייה.
ארי פליישר, מי שהיה דובר הבית הלבן של ג'ורג' וו, שהתנגד לטראמפ ועתה תומך בו, חושש כי לטראמפ השני יש פוטנציאל לקחת דברים רחוק מדי. “אני חושב שזה יהיה דומה מאוד לקדנציה הראשונה שלו בהסתייגות מסוכנת אחת: העובדה ששרד את ההדחה, משרתו ניצלה בסנאט, החותמת המבישה נותרה על ישבנו ולמרות כל אלה הוא נבחר שוב, עלולה להרחיק את הגדרות ששמרו אותו בקרבת השבילים המוכרים ולהגדיל את תחום המחיה שלו, שינוצל לצרכים לא לגיטימיים". זו דרך מנומסת ומאופקת של דובר מקצועי לומר שטראמפ ייצא להשתוללות רבתי אבל אולי לא יחצה כמה קווים אדומים שאין חזרה מהם.
פליישר נזכר במסיבת עיתונאים בבית הלבן ב־1999, אחרי שהצבעה בסנאט הצילה את ביל קלינטון מאובדן משרתו. על השאלה אם הוא מסוגל אחרי ההשפלה הפומבית שעבר לסלוח ולשכוח, ענה קלינטון: “אני מאמין שכל מי שמבקש סליחה על מעשיו, צריך להיות מוכן לסלוח". זה היה יפה ומתאים לקלינטון, אבל ההבדל בין קלינטון וטראמפ הוא שהשני לא ביקש עד היום סליחה או התנצל על דבר מה שאמר או עשה.
בספרו של בוב וודוורד על קלינטון, מוסיף המחבר שעיתונאי צעק לעבר קלינטון, שכבר היה בגבו לנוכחים, ושאל אם יש בו רצון לנקום ברפובליקנים על שהדיחו אותו. על פי וודוורד, קלינטון לא השיב. “טראמפ לא ימשיך ללכת", אמר פליישר, “הוא ירוץ חזרה למיקרופון".
התקשורת האמריקאית, ולא רק היא, פרסמה בחודשים האחרונים סקיצות מלומדות לקדנציה השנייה של טראמפ. אני כנראה חשוף לעיתונים ולאתרים המלהקים את סיוטי הלילה שלי, אבל קשה היה להיתקל בתסריט מטעם מומחים שהשאיר טעם טוב בפה או שהיה אופטימי. רובם הימרו על סופה של אמריקה כפי שהכרנו (ואהבנו) אותה. את התחקירים המקיפים ביותר העמידו “פוליטיקו" והשבועון “ניו יורק", אך לא רק הם. רבים זרקו את כובעם לזירה. הנה מדגם מייצג.
בימים הקפואים של ינואר 2021 אחרי השבעתו, מעביר טראמפ את ממשלו לבית הלבן הדרומי במאר א־לגו. שם הוא מבלה חלק ניכר מזמנו במשחק גולף עם מעריציו ראש לימבו, קיד רוק וטייגר וודס. בין הסיבובים משליך טראמפ רימוני טוויטר נגד כל מי שעמדו בדרכו או התנכלו לו בקדנציה הראשונה שלו. באפריל הופכת שקיעת כלכלת הבחירות שלו לרשמית. המשבר בעיצומו אחרי רבע שני של גידול שלילי. הנשיא מאיים לפטר את התובע הכללי אם לא יגיש כתבי אישום עד חג ההודיה נגד כל בעלי התפקידים בממשל אובמה שהיו חלק מהחקירה נגד ההתערבות הרוסית בבחירות 2016. באקט סמלי הוא מורה להסיר את שמו של רוברט קנדי מבניין משרד המשפטים בוושינגטון ולהחליף אותו בשמו של רודי ג'וליאני (שטרם חזר עדיין משליחותו באוקראינה שבה הוא מחפש עדויות נגד הדמוקרטים).
תסכול הדמוקרטים ממפלתם ב־2020 כה גדול, עד שמומחי בחירות כמו ג'יימס קרוויל הוותיק אינם מסוגלים לשלוט בלשונם. בצמרת המפלגה הזעם הוא כזה שכולם יורים על כולם בכיתת ירי במעגל וראשים נערפים כך שלא נותר בה מי שינהיג את ההתנגדות בשנים הבאות. פלוסי פורשת וחוזרת לסן פרנסיסקו אחרי שרשויות המס מתחילה לחקור את עסקי בעלה וחכים ג'פריס, הצעיר מברוקלין, מחליף אותה.
אחרי שהוא מנתץ את שייריו של אובמה־קייר, מגלה טראמפ שאין לרפובליקנים - בניגוד להבטחת הבחירות שלו - תוכנית ביטוח בריאות חלופית. אין די סנאטורים שיצביעו בעד הורדת מחירי התרופות. ההבטחות לשיפור מצב מעמד הביניים נגנזות במהלך הדיון להגדרת התקציב הראשון של הקדנציה השנייה. היוזמות בתחום מדיניות ההגירה נגנזות אחרי שחיילים מקסיקניים פותחים בטעות באש על חיילים אמריקאים באל פאסו. כמובטח ואחרי שנבחר שוב בקנטקי, מביא מיץ' מקונל לאישור הסנאט מינויים של מאה שופטים שמרנים חדשים ומבטיח סדרת מהפכים דרמטיים בנושא הפלות, דת, דיני עבודה ושחיקה משמעותית וטרגית בתקנות המעטות בשימור האקולוגיה, האנרגיה והסביבה שנותרו מימי אובמה. הפארקים הלאומיים, גאוותה של אמריקה, פרוצים עתה לחיפושי נפט וחפירות אחרות.
הנסיגה מהסכם פריז מביאה להחלשה משמעותית של המדינות שנותרו חתומות עליו. למרות שק כוונות טובות, גם קנדה ומדינות אירופה מעדיפות בסופו של דבר את היתרון המוחשי הקצר על פני מדיניות חירום פולשנית. כמו בנאט"ו - שגם ממנה מבטיח טראמפ לפרוש - קשה להתנהל ללא ההגמוניה ההיסטורית של אמריקה ותרומתה הגדולה לתקציבים. במיוחד שמאחורי הגו הרצוץ הזה משלבות רוסיה, סין ואמריקה ידיים בתחומים שבהם יש להן עניין משותף. באגפיו נעזר טראמפ בסקוט מוריסון ראש ממשלת אוסטרליה וז'איר בולסונארו מברזיל, מנהיגים החושבים כמוהו.
בקדנציה השנייה של טראמפ ומשיכת ידו ממאבק נחוש בשינויי האקלים צפויה עלייה של 1.5 צלזיוס בטמפרטורה, שהיא קו הסכנה. בחום כזה, שעולה בהדרגה, צפויה השמדה שיטתית של יערות, גידולים חקלאיים, מאגרי מי שתייה ומערכות אחרות תורמות חיים. משיכת יד הממשל משמירה על איכות מי השתייה וכניסת חומרים מסרטנים, תהיה אחראית למותם של 80 אלף אזרחים במהלך העשור. מיליון אמריקאים נוספים יסבלו ממחלות של דרכי הנשימה.
התמוטטות הסכם פריז תביא להלבנת האלמוגים ולהשחתתם. האוקיינוסים והימים ינגסו ביבשה וייקחו ממנה כ־300 אלף קמ"ר של חופים. האוכלוסייה שלא תהיה לה גישה למי שתייה תוכפל, ולמאות מיליונים לא יהיה מספיק אוכל מזין. שריפות ענק ימשיכו להשתולל, וערי חוף גדולות יכוסו במים.
שופטי בית המשפט העליון קלרנס תומס וסמואל אליטו יעדיפו לפרוש לגמלאות מאשר להיות מוחלפים בידי נשיא דמוקרטי ב־2025. רות באדר גינזבורג תילחם על חייה. טראמפ ישלים את הבטחת הבחירות הגדולה שלו ויסיג את שארית החיילים האמריקאים מאפגניסטן ומעיראק. משרד המשפטים, שהשפיל מבט במבוכה בעת ההשתוללות של טראמפ אחרי משפט ההדחה, אחרי החנינות למקורביו, החקירות של החוקרים, הוקעת הדמוקרטים כאויבי האומה ויוזמות הזויות אחרות, ינפיק תקנות והנחיות שכל ייעודן להגן על חופש התנועה של טראמפ ולהרחיב את ההבנה שאינה חוק, כי אי אפשר להעמיד לדין נשיא מכהן. לא יהיה אפשר לחקור אותו ולא לדרוש ממנו מסמכים. הוא יהיה מוגן לחלוטין בבית הלבן.
את הקדנציה השנייה ינצל טראמפ להגדיל ולעשות לביתו. לנדל"ן שבבעלותו יהיה מותר להוסיף ולבנות עשרות קומות ולהגדיל את הכנסותיו. ילדיו ימשיכו להרוויח מיליונים על גבה של הנשיאות, אף שרבים מהמרים על פרישתה של איוונקה בתו מתפקידיה המעורפלים בממשל. בעלה ג'ארד קושנר יישאר בתפקידו בעיקר כדי להבהיר שאין חלק שני לתוכנית השלום שלו במזרח התיכון וגם לא דרך להוציא אותה אל הפועל וגם להגן עליו מחקירות החגות סביבו. ג'וליאני ימשיך במסע הדילוגים כקרדינל רישלייה של הנשיא, ורשויות המס יקבלו הוראה מפורשת לחקור את העסקים והקרנות של קלינטון, בלומברג ואחרים שהעיבו על חייו של טראמפ בקדנציה הראשונה. משרד המשפטים יוביל את המאבק בקהילה הלהט"בית בשירות ארגונים דתיים שתרמו לניצחון טראמפ בבחירות ויפעלו לשלול פונדקאות והקמת משפחות של הורים בני מין אחד.
שארית הפליטה של המשפטנים שלא פוטרו ממשרד המשפטים בקדנציה הראשונה יעדיפו לעזוב מאשר להיות חלק מהתנהלות דרקונית. כשהוא מנצל את טוויטר כפי שרוזוולט השתמש ברדיו וקנדי בטלוויזיה, ישתלח טראמפ ביריביו הבכירים. ההתנפלות על ג'ף בזוס, אמזון וה"וושינגטון פוסט" תהפוך לפרועה ואלימה, והרשתות החברתיות שהניחו לרוסים להתערב גם בבחירות 2020, יעדיפו להוריד פרופיל ולקוות שטראמפ יראה את התועלת בלא לפרק אותן.
***
מה שהתסריטים המרתיעים, מהלכי האימים והאפוקליפטיים הללו אינם מצליחים לתאר ולכמת הוא התוגה הקיומית, הלאות הלאומית ותחושת הגודש עד כדי קבס, שאט נפש וטעם של קיא בפה, שאיתן מגיעה אמריקה לסופה של הקדנציה הראשונה של טראמפ. נאמר כבר פעמים רבות שלא היה כאן נשיא שגרר את מוסד הנשיאות, את ההדר, השגב והאמונה של אמריקה בכוחה ובתרומתה לאנושות למקום כה נמוך ונחות, אל תחתית ערימת האשפה והמיץ של הזבל.
הטענה הרווחת היא שזה נטל ייחודי של השמאל שאינו מצליח להסתגל לסגנון הבוטה, ללזות השפתיים וללהג הבלתי נגמר של הזומבי הנבוב בבית הלבן. כמי שחי בקרב קהלו של טראמפ חלק מהזמן, יש לי חדשות עבורכם: אמריקאים רבים, ללא קשר להעדפתם הפוליטית, אינם יכולים לשאת יותר את העובדה שבכל אשר הם פונים הם נתקלים באיש הקולני והמגונה הזה. בכל ערוץ, בכל שעה, בכל יום ועשר פעמים ביום. בטוויטר, במסיבות העיתונאים המאולתרות שלו בדרכו מכאן לשם. בברברת הלא נגמרת השוטפת אותנו באשדות קוצפים שאינם חדלים. זה האיש אשר ממנו זורמת, כמנהג קודקוד לרגליים, תרבות הדיבור וההתנהגות באמריקה.
ולא רק היא. פגי נונאן, מי שהייתה כותבת הנאומים של רייגן וכעת היא רק מי שדעתה נחשבת, אמרה שטראמפ “הוא הנשיא שהציב את המפלגה הרפובליקנית לצדם של מי שאין להם בניגוד למי שיש להם. זה היה קיזוז מערכות לאומי שתמכתי בו. אבל אני מצטערת שהנשיא הוא אדם רע וחצי מטורף. אם לא היה כזה, הייתי מריעה לו".
התרחיש של הקדנציה השנייה כולל את שיאה של התנועה שטראמפ הקים, שהוא מחוללה ושניקזה את הכעס והפופוליזם של מי שחשו שאמריקה נלקחה מהם. טראמפ היטיב לאתר אותם והוא מאיים לפלג את האומה על רקע של פטריוטיות מחודשת ומסורת תרבותית שמאז ומתמיד לא התקיימו בהלימה ובזיקה הדדית. זה מה שהדמוקרטים מחמיצים כאשר הם בוחנים את הפוטנציאל האלקטורלי. את עוצמות הכעס והטינה. “יכול להיות שלא תהיה פריצת דרך בפירוק נשק גרעיני במו"מ עם קוריאה הצפונית, אבל אין ספק שבקדנציה השנייה יבקר קים ג'ונג־און באמריקה ויצטרף לטראמפ ולדניס רודמן למשחק כדורסל של השיקגו בולס".