בתחילת השבוע חל מהפך בסקרים: הליכוד בראשות בנימין נתניהו מקבלת מנדט אחד יותר מכחול לבן בראשות בני גנץ. שטיפת המוח של קמפיין הליכוד עבדה. "גנץ שותף עם טיבי", "גנץ מושחת", "גנץ לקח לכיסו חמישה מיליונים", "גנץ יקים קואליציה עם הערבים", "לחשוף את קלטות אשכנזי" - הססמאות הקצרות והקליטות עובדות.
ישראל כ"ץ, יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, יואב גלנט, אמיר אוחנה וציפי חוטובלי טחנו את המוח של המאזינים והצופים ברשתות הטלוויזיה ובתחנות הרדיו עם ססמאות מבית היוצר של הקמפיינרים של נתניהו, שכתובות להם על דף המסרים.
לא חשוב מה שואלים אותם, לא חשוב נגיף הקורונה, לא חשובים מטחי הטילים על חוטף עזה; צוות הפעולה של הליכוד יורה ססמאות, מהלל ומשבח את המנהיג ומקטין, משפיל ומזלזל ביריביו - וזה עובד. הצוות מיומן, משופשף ומקצוען. הם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. זה צוות שיצא למשימה כמעט בלתי אפשרית, והם נמצאים בטווח יריקה מביצוע מוצלח.
לעזרתם מתייצבת שורה ארוכה של אנשים העובדים בתקשורת, המקורבים לצלחת, שזוכים לטלפונים ולליטופי חיבה מהמנהיג הסופרסטאר. הם יעשו בשבילו את הכל, אפילו אם זה כרוך בעמידה על ארבע וכשכוש בזנב. באירוע המביך בעיר הדרומית אילת שהוגדר כ"לאומיאדה", שבו חברי מרכז הליכוד מתפללים "מי שבירך" על גדולי הדור שהשפיעו ותרמו יותר מהאחרים לניצחון הליכוד, לכבוד הזה זכו אמיר אוחנה, מיקי זוהר ומירי רגב.
באירוע שפעם נקרא "ליכודיאדה" ושמו שונה ל"לאומיאדה", ושעוכרי ישראל מגדירים אותו "ליקוקיאדה", התבקשו המשתתפים לדרג את העיתונאים המשפיעים ביותר בישראל, והם נתנו את הכבוד לעמית סגל, אראל סג"ל, שמעון ריקלין, בועז גולן, יעקב ברדוגו ועוד כמה לקקנים שהפכו את שלולית התקשורת לאגם סמארק, סליחה על ההגעלה.
ביבי סופרסטאר, בעל כוחות־על ויכולת בלתי נלאית לעבוד מסביב לשעון ולגלובוס כדי לקדם את ניצחונו בבחירות, הביא ביבוא אישי כ־40 מבני הפלשמורה מאתיופיה. בהבל פה הבטיח לבטל רישום פלילי למשתמשי קנאביס, להקים שכונות חדשות בירושלים הלא מאוחדת, לספח את בקעת הירדן ולסדר חיבור לחשמל להתנחלויות לא חוקיות.
הוא משחרר הבטחות חופשי, אבל לא מבטיח לקיים אותן. נתניהו ממגר ומחסל באיומים את חמאס והג'יהאד האסלאמי. אם לשפוט לפי הדברים שיוצאים לו מהפה, בכל יום מוקמות שגרירויות זרות בירושלים, מדינות ערב או־טו־טו פוצחות ביחסי רעות ואחווה עם ישראל, ופוטין וטראמפ קופצים לדום ועושים כל מה שהוא מבקש. האידיליה בהתגלמותה.
מי שמגמד את ביבי סופרסטאר ואת יכולותיו המופלאות הם המנוולים מהג'יהאד האסלאמי וחמאס, שחודשים ארוכים משגרים טילים, רקטות ופצמ"רים על יישובי חוטף עזה; מטילים טרור, פחד ואימה על מאות אלפי תושבים; פוגעים בבריאותם הנפשית של ילדיהם; הורסים את שדותיהם של חקלאי האזור ומציגים את המלך הסופרסטאר במערומיו.
העם היושב בציון נתן בו את אמונו שיעשה את אשר הבטיח, ולא רק שנתניהו לא מוטט אותם, הם מתעצמים והיום מכתיבים את סדר היום. הם קובעים מתי תהיה אש ומתי תהיה הפסקת אש. על פיהם ייפתחו או ייסגרו בתי הספר וגני הילדים. על פי רצונם ינועו הרכבות מהמרכז דרומה ולהפך. כשהם יחליטו, אנשים יסתתרו בממ"דים ובמקלטים, וכשיחפצו יותר להם לצאת החוצה.
בשל שיקולי בחירות וחשש שאיש ימינה נפתלי בנט יפנה "שמאלה" אל גנץ ו"הערבים", העניק לו נתניהו את חלום חייו ומינה את נפתול תעלול לשר הביטחון. ארגוני הטרור בעזה שקשקו מפחד. לאורך שנים בנט נוזף וכועס ונובח על שרי הביטחון וראשי הצבא שהם אינם מביאים סוף לטרור העזתי. הוא מבטיח תחת כל עץ לא רענן ואל מול כל מיקרופון ומצלמה שהוא יחסל, יכסח, יכה את המחבלים והם יברחו לחורים שמהם יצאו ברגע שהוא יהיה שר הביטחון. והנה בא הרגע הגדול.
ביבי "סופרמן" ראש הממשלה ובנט "ספיידרמן" שר הביטחון הם צוות מרשים, מפחיד, מאיים. אבל העזתים החולירות האלו, הערבושים רוצחי יהודים, מנוולים ג'יהאדו־נאצו־אסלאמו לא רק שלא בורחים - הם מציפים את שמי הארץ בבלוני נפץ ממולכדים ובבלוני אש שורפי שדות. גם החיסול של הארכי־רוצח מטיל האימה בהאא אבו אל־עטא, מראשי הג'יהאד האסלאמי, לא גרם להם לברוח אל מתחת לפני האדמה, להפך.
ביבי הסופרמן מודיע מעת לעת שחמאס אחראי לכל המתרחש ברצועה ולא תהיינה הנחות אם הארגונים "הסוררים", כפי שאוהבים לקרוא להם בארץ הקודש, יבצעו פעולות טרור. אז הסוררים שיגרו צינורות ברזל רצחניים, וכשהציבור חשב שביבי־בנט יכו בחמאס, כי הרי הוא אחראי למתרחש ברצועה, הייתה אכזבה גדולה. כוחותינו לא פגעו בחמאס.
כשבשבוע שעבר ניסו שני אנשי ג'יהאד להניח מטען על קו הגבול ישראל־עזה כדי להפעילו נגד סיורי צה"ל, זוהו השניים וחוסלו. במסגרת המדיניות החדשה של בנט, לאסוף גופות לצורכי מיקוח, הורם אחד ההרוגים בכף טרקטור והובל לישראל שגופתו שפוכה על הכף - מראה לא מלבב, שצולם והופץ בתקשורת הישראלית והעולמית.
אנשי הג'יהאד חטפו קריז והתחילו לרסס את אזור חוטף עזה בטילים. במשך 24 שעות מטורפות כמאה טילים התעופפו, מערכות כיפת ברזל הגיבו, ילדים צרחו מאימה, קשישים מעדו כשרצו למקלטים וממ"דים, נשים צווחו בהיסטריה, מקומות עבודה נסגרו וכך גם בתי ספר, גני ילדים ואולמות אירועים. אוטובוסים לא נסעו, רכבות הושבתו, וסופרמן ביבי ונפתול תעלול איימו כהרגלם והבטיחו שוב שהם מכינים מכה איומה ונוראה שטרם נראתה כמותה בתולדות ימי חיסול הטרור, פקה פקה. קילומטרים דיבורים, מילימטרים מעשים.
ביום שני בערב הודיע הג'יהאד כי הוא יקיים הפסקת אש החל מהשעה עשר. אחרי עשר הופיע על מרקעי הטלוויזיה הכיתוב "צבע אדום" בעקבות אזעקות שהושמעו בשדרות, בכיסופים, בנחל עוז, בניר עם. חארות הערבים האלו, אי אפשר לסמוך עליהם. הג'יהאדיסטים תיקנו את ההודעה והכריזו שב־23:30 הם יעצרו את הטילים. וואללה, עצרו.
ישראל הכחישה שקיימה משא ומתן עם חמאס והג'יהאד. הפתאים האמינו כי ביבי ונפתול לא מדברים עם רוצחים מארגוני הטרור והפסקת האש הייתה רק כי המנוולים הערבים הבינו שלא כדאי להם להתעסק עם הצמד חמד כי הם יקרעו את האמ־אמ־אמא שלהם.
ביום שלישי "פעמיים כי טוב" חמאס והג'יהאד עצרו את האש. השוטים והלקקנים יכלו להתפאר בכך שביבי הוא זה שנתן אור ירוק להחזרת החיים בישראל למסלולם וששוב הוא חיסל את הטרור - עד לסיבוב הבא.
לפני כעשור פלוס־מינוס פגשתי ברחוב ויצמן בתל אביב את אחת מדיירות האזור שהעירה לי על כמה שגיאות בעברית שאני חוזר עליהן מדי פעם ברדיו. נכנסנו לשיחה, והאישה הקסימה אותי בעברית הרהוטה שלה. אמרתי לה שהיא מזכירה לי את אמי, שנפטרה בערך באותה תקופה. ההיכרות הזו והשיחות שניהלנו מדי פעם גרמו לגברת, שהייתה בערך בת 80, להפתיע אותי ביום שישי אחד עם שלוש קופסאות פלסטיק. באחת רגל קרושה, בשנייה גפילטע פיש ובשלישית כבד קצוץ, מעשה ידיה להתפאר.
עכשיו כשאין לך אמא שתכין לך אוכל, אני אכין לך מדי פעם, היא אמרה ופרצה בצחוק גדול. שם האישה חנה שפר. היא בת 91 ומאושפזת במצב קשה באיכילוב. בנה ובתה, שידעו על "הרומן" שלי עם אמא שלהם, מעדכנים אותי על מצבה.
באחת ההזדמנויות שבהן נפגשתי איתה ברחוב היא גררה עגלת יד עמוסה במעטפות מבוילות. הסתלבטתי עליה ושאלתי אם היא התחילה לעבוד כדוורית בדואר. שפר הסבירה לי שכיום הולך ופוחת הדור שפותר תשבצים ושולח את הפתרונות לעיתונים כדי לזכות בספרים. "אני צריכה ללכת לאיקאה לרכוש עוד כוננית ספרים", אמרה. "כל מכתב עם תשבץ פתור מזכה אותי בספר, כי כמעט אף אחד כבר לא שולח את הפתרונות בדואר".
את חנה שפר המקסימה כנראה כבר לא אפגוש ברחוב. מי תתקן לי עכשיו את השגיאות בעברית ומי תכין לי מדי פעם כבד קצוץ וגפילטע פיש בסגנון האמהות? עצוב.