תוצאות המדגם של רשת 13 דלפו לסלולארי שלי בסביבות 19:30. הקצתי משנ"צ, כיפוש דאגה לי לקפה קר ובראוניז ואמרה: "ישנת טוב, חיים שלי? א־נ־י לא ישנתי שלוש שעות, אלא לקחתי את הילד לחברים, כדי שיהיה לך שקט. אני יודעת שיהיה לך לילה של עצבים".
חיבקתי אותה ואמרתי לה: "מעכשיו אנחנו מתרגלים ויפאסנה. אל תהיי כמו הפוסטמה הזו מ'חתונה במבט ראשון' שלא סותמת את הפה. נראה לי שאני מתחיל לפתח עצבים גבוהים, אני חושש שהווירוס ניצח".
היא אמרה שאין על מה, שכדאי שנחכה לתוצאות אמת ושמדגם יכול לטעות. השבתי לה שאם זה קמיל, אז היא צודקת, כי הוא תמיד ליד. אבל מנו מקשת 12 זה סיפור אחר. הוא מדייק במפת הגושים, אבל אני צריך שקט.
שלחתי את התוצאות למוישה הרומני. הוא בדיוק ציין יומולדת. "מי אמר שחייבים דמוקרטיה, קוף? בוא ננסה משהו אחר", הא הגיב.
אני מכיר את מוישה יותר מ־35 שנה, עברנו קצת דברים בחיים, שנינו, ואף פעם לא ידעתי למי הוא מצביע. הוא יכול להציג טיעונים של המשותפת ושל עוצמה יהודית באותו ידע ולהט. אבל, וזה חשוב, חייבים להכניס למשוואה את העובדה שמוישה לא היה בגן ילדים. הוריו חששו שניקולאי צ'אושסקו בעצמו, או מישהו מאנשיו, יחטפו אותו. אז הוא נשאר בבית עם סבתא, סגור מאחורי דלת נעולה בארבעה מנעולים, וקרא על ארכימדס וגליליאו גליליי. בגלל זה הוא פיתח רגישות לחזות את הנולד.
ה־4 בנובמבר 1995 חל בשבת. הייתי אצל מוישה בארוחת צהריים בדירת הגג שלו במרכז תל אביב. אשתו הכינה 6 ק"ג שניצלים, 3 ק"ג של נקניקיות קוקטייל קטנות, צנצנת חרדל ועוד הרבה אוכלים. בכל פעם שהביאה תקרובת לשולחן, כולל דגים מלוחים וחמוצים שאמו של מוישה הכינה לבד, היא נופפה בסכין בגודל של חרב ואמרה: "קוף, אתה ומודו (מוישה ברומנית), אתם באים לי לא טוב. תיזהרו ממני עם ההתלחשויות שלכם".
אני חולה עליה, אבל אני גם פוחד ממנה. פראיירית היא ממש לא, ויש לה שכל של ארבעה כמונו. שאלתי את הרומני מה הוא כבר עולל שהיא במוד קרבי כזה, והוא ענה: "עזוב, היא רק מאיימת. לא בטוח שהיא מתכוונת לדקור אותנו, זה רק אולי. אבל כדאי שנסיים את כל האוכל כדי להרגיע אותה. שמע, אני הולך להפגנה הערב בכיכר. יש לי תחושה לא טובה, יקרה שם משהו. אל תעזוב את העיתון עד שאחזור".
ואז הוא קרא לאשתו וביקש גלידה. הוא מאוד אוהב גלידה. היא הביאה לכל אחד מאיתנו קופסה של האגן־דאז. שלי הייתה בטעם וניל ומנטה עם פצפוצי שוקולד, אני זוכר את הטעם עד היום, בחיי. נרדמנו מעולפים על הספות. כשהקצתי כעבור כמה שעות, היא הכינה לי קפה ועוגה.
"קוף, אני לא רוצה שמוישה ילך לכיכר", אמרה, "אני פוחדת, הוא תמיד צודק כשהוא אומר שיקרה משהו. דבר איתו". ניסיתי לנפנף אותה שהכל שטויות. שזו בסך הכל עוד עצרת, ושתפסיק עם החרדות שלה. אבל אז בלילה יגאל עמיר הוריד את יצחק רבין, מוישה חזר למערכת ואמר: "נו קוף, נאכל משהו? צריך קצת פיצות וגלידה. מה אתה אומר?". כן, תמיד באותו נוהל, כמו בפיגועים שהיו בתל אביב. עם מוישה הרומני קודם כל אוכלים משהו.
לפי אותו נוהל, עם פרסום המדגמים בשעה עשר, ביקשתי מכיפוש פופקורן. כשראיתי כמה מעטים המנדטים שהביאה מפא"י - ואני בכסילותי הצבעתי להם, ועוד עשיתי נפשות להצביע לערימה האקלקטית הזו - דפקתי מיד שלוש קופסאות קטנות של רסק תפוחים טבעי. המשכתי בשוקולד־תות (רק חמש קוביות), שלוש פיתות עם מיונז וסרוולד ומלפפון חמוץ (מזל שנגמרו הפיתות, הייתי אוכל גם שש), חיסלתי את כל שקיות החטיפים של גיאצ'ו הצדיק וקינחתי בקופסה של פלחי אשכוליות וחצי קילו תותים שקניתי בצהריים במחיר מופקע של 50 שקל.
הרגשתי רע, נורא. ואז החלה הילולת רבנו ביבי באולפנים. מקטע של "ירכיב ממשלה צרה של 61" דיירים מאגם הדרעק עברו שם המאכערים להזיות של "מי יערוק" לגועליציה. מובן שכבר הדיחו את גנץ מראשות כחול לבן, ואת פרץ, אורלי לוי־אבקסיס והורוביץ מראשות מפא"י־גשר־מרצ. רק לפני חודשיים אותם מאכערים באולפנים הכריחו את עמיר פרץ להתאחד, כי חבל על הקולות שיישרפו למחנה. ועכשיו, אחרי שנכנע לסחטנות הזו - יאללה לגרדום.
יש משהו מאוס בצפייה במשדרי הבחירות. מלא בלה־בלה בלי תוכן מהותי, פחד מערבים, והרבה שקרים. האמת היא שהתפללתי ל־80% הצבעה אצל הערבים. אילו היו להם 18 מנדטים, הימין הפסיכי היה בשיגעון, ואני חולה על היסטריה. לשמוע ולקרוא את קולקציית האפסים באגם הדרעק ומשת"פיהם בטיפשורת: "הם תומכי מחבלים, אנחנו ציונים!".
וכדאי לראות מה זה "המחנה הציוני". ממתי חרדים הם ציונים? מה הם עשו בשביל הציונות העכשווית? במה מתבטאת תרומתם הציונית? הם משרתים בצה"ל? בכמה מוערכת השתתפותם הכוללת בתל"ג?
בקיזוז העראברים והחניוקים, יש לנו 42 במחנה ביבי, שכל קשר בינו לבין ימין הוא מקרי בהחלט, ו־47 במחנה אנטי־ביבי. זו פעולה חשבונאית פשוטה, אבל הגזענות אצלנו הפכה למגיפה חשוכת מרפא הרבה יותר מהקורונה.
כשהגיעו תוצאות האמת, נרגעתי. זה שמפלג ומשסה בנו לא יכול להרכיב ממשלת חסינות. אוי־וויי, כמה עצוב לו. ואז התחילו עוד מתקפות והסברים ושטויות. תכל'ס, לבנאדם יש 58 מנדטים. אתה יכול להרכיב? אתה באמת קוסם? תרכיב! מה אתה רוצה מהחיים שלנו, מישהו מונע ממך להרכיב?
אני רק לא מבין מדוע אני חייב לשמוע את הדרשות של מירי רגב. מילא אילו הייתה כותבת אותן בעצמה. אבל מאחר שאני מצוי בטקסטים שני־שלישים מתקופת חיי, אני מזהה אם מדקלמים אחד שכתבו בשבילך או שכתבת לבד. אני גם לא מבין מדוע יריב לוין צורח שגונבים כאן בחירות. מי גונב? תרכיבו, הרשות נתונה. לא להזהיר אף אחד שההיסטוריה תשפוט, פשוט תרכיבו. רק, אם אפשר, להפסיק עם האמירה שהעראברים הם תומכי מחבלים. הם עוד לא הורשעו בעבירה החמורה הזו, גם לא הואשמו בבית משפט. להבדיל אלפי הבדלות מהמחנה הלאומי, שבו רה"מ נאשם, ואריה־גאנעב־זכאי־צדיק־כתמר־יפרח ואדון ליצמן מחכים לכתבי אישום.
אוקצור, קחו 42 יום ותעשו קסם. אך יש לי בקשה קטנה: אם הולכים לאחדות, רק ליכוד וכחול לבן, גם בלי רוטציה, לא צריך יותר. וחסינות חוק צרפתי כבר לא תהיה. מתישהו ביבי יתייצב בבית המשפט.
במקביל, שלשום התחילה היסטריית הקורונה. שמעתי את שר הבריאות שלנו, והוא אמר שהכל בכתובים - "מדאורייתא" - וממש נרגעתי. אין לי מושג איך הגיעו למספר של 5,000 איש כתנאי לקיום אירועי ספורט ומוזיקה, בעוד שעד לשעת כתיבת שורות אלה בכותל המערבי אין שום מניעה ומגבלה והוא פתוח לקהל הרחב.
שאלתי כמה מומחים שמבינים ב"בדאורייתא", והם הסבירו לי שלכותל אין גג. יופי, הקשיתי, גם לאצטדיוני כדורגל אין גג, מה ההבדל? אז הם אמרו שאני סתום ולא מבין כלום. מה שנכון, נכון. אבל גם סתום יכול לתמוה למה דווקא 5,000 ולא 4,000 או 2,000. חבל ש"דאורייתא" לא יכול להשיב תשובה שגם אני אבין.
שלשום התקיים משחק כדורסל ביד אליהו. שוב נוכחנו לדעת שמכבי תל אביב בכדורסל זה מועדון שיש לו מדינה, בין שאר נכסיו. הפועל ירושלים שיחקה ללא קהל מול קבוצה יוונית בארינה בעיר הקודש. אבל למכבי מותר הכל - הם מעל החוק - ולכן כפי שאמר זה שמדברר אותם: "אנחנו מחכים לפתק שיודיע שאסור לנו שיהיו צופים. בלי הפתק, ההיערכות כרגיל".
והם אכן נערכו כרגיל, ואף הודיעו באתר המועדון שמכירת הכרטיסים נמשכת. הרי מותר להם הכל. לכן התקבץ לו קומץ של צופים מתוסכלים מחוץ ליד אליהו - רק 3,350 צופים - קומץ קטן. הנהלת היכל הספורט הודיעה למכבי שאסור לקיים משחק עם קהל. לדברי יו"ר היכלי הספורט בעיריית תל אביב, רמזי גבאי: "הודענו למכבי שהמשחק יתקיים ללא קהל. ההודעה הייתה מפורשת", נו, אז איך נכנסו הצופים?
"מכבי קיבלו אישור מהמשטרה. יש להם קשרים איתם. אנחנו כבעלי האולם התרענו, ביקשנו שיוציאו הודעה למנויים שלהם שנאסר עליהם להגיע, אבל הם בשלהם", סיכם היו"ר של ההיכל את הסאגה.
אז כמועדון שיש לו מדינה, בטוח שיש לו גם משטרה נאמנה, כי הבעלים עדיין "מחכים לפתק". אגב, רמזי, הבוס של ההיכל, הודיע שביום ראשון צפויה פגישה בינו לבין הנהלת מכבי. "עכשיו על השולחן יש שתי אפשרויות: שמכבי תקבל אישור להכניס קהל מלא, או שהמשחקים בלי קהל בכלל".
רק שיש בעיה קלה. אחרי היציאה לחו"ל שלשום, מכבי שיצאה לאירופה חייבת להיכנס להסגר בשובה. הבנת, רמזי? "נראה לך? הם היו צריכים להיות בהסגר גם עכשיו, אז מה? אני לא מודאג, הם יודעים להסתדר".
אני מכיר אותם כ"יודעים להסתדר" עשרות שנים. אבל מה יקרה אם אחד הצופים הוא נשא של הנגיף והדביק אחרים? מי הגורם שייקח אחריות על המחדל? מכבי? אין מצב!!!
הם יפילו את האחריות על המשטרה שאישרה, או אולי על העירייה שהיא הבעלים של האולם. ואם אכן יהיה מקרה של קורונה בקרב האוהדים של הצהבת הנגיפית, השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, יאמר לציבור משהו בסגנון: "לא מדובר כאן בתומכי טרור אלא בציבור יהודי אמיתי שתומך במועדון יהודי אמיתי, גם ברגעים קשים".
שיא הפרטייה התבטא אתמול בשר הבריאות שלנו, אדון ליצמן, שכנראה בלע ליצן לכבוד פורים. "אנחנו בודקים דרכים לאכוף בידוד על מכבי תל אביב", הוא אמר. סחתיקה אדון "דאורייתא", הם לא רואים אותך ממטר רץ. איזה אכיפה ואיזה דרכים. זה לא הרב'ה מגור, זה שימון מזרחי האדמו"ר כאן, תתקדם. עלאק אכיפה. אגב, כבר בוטל הבידוד של מכבי...
כיפוש מסרבת להיכנס לפאניקה מהווירוס. היא לא מאמינה ברכש של שימורים לבידוד, שאמור לחול על כל הציבור. האמת היא שגם אני איני רואה את עצמי מתבודד. במקרה הגרוע, אם אכן מדינת תל אביב תוכרז כמוכת שחין ודבר, אברח לחברים שלי במטולה. שם אין סגר ואין שטויות והכל טוב.
המאכערים, שאמורים להרגיע את הציבור, טוענים בלהט שצפויה הגברה בילודה בעוד עשרה חודשים כתוצאה מהבידוד והפחד. אני, שתמיד רואה שחורות, חושש לשלומן של נשים שיאמרו מילה אחת לא במקום לגבר המתבודד, ויראו כוכבים כתוצאה מהפצצה לוודג'. תהיה התפוצצות אוכלוסין בבתי המעצר בקרוב. זה בדוק.
יש לי גם חברים שמודאגים ממצב הטלגרס ותוהים אם השליחים ימשיכו לעבוד כרגיל. "צ'מע, אח שלי, אני זוכר הייתי פעם במעצר בית", מספר לי ערן, "עשרה ימים הייתי, כי תפסו אותי עם כמה גרמים. הייתי בדיכאון סופני. נגמר לי החומר, הלכתי על 'קירים', אחי, פשוט על 'קירים'. מה יהיה? תברר לי, גבר, יש לך קשרים". כן, כל אחד מדבר מפוזיציה. אחד דואג לעסקים שלו, אחר דואג לחומר שלו. ושניהם משוכנעים שהם מתמקדים בעיקר.
ביום שני פורים. נכון שביטלו כבר את העדלאידע, אבל הכיפות נוהגים להתכנס לקריאת המגילה. אדון "דאורייתא" עוד לא פרסם מה יהיה בכותל לגבי קריאת המגילה. אני מניח שיינתן אישור לכמה מאות אלפים להתגודד בצוזעמן כדי לקרוא בה. עוד לא שמעתי שמועצת גדולי התורה ביטלה את האירוע. וחשוב לזכור שלא ממשלת מעבר מנהלת כאן את העייסק אלא גדולי התורה.
בטח גם הרב גיא חוברה, הוא סוג של גדול בתויירה, אחרי שהפיל את ישראל בכר, המאכער של גנץ. תנו לביבי ארבע־חמש שנות שלטון כראש ממשלת מעבר והוא מארגן לו איזה תפקיד רם ונישא במאכעריי של הרבנות של החניוקים. איני מודאג, כי זו לא הרבנות שלי, היא של "המחנה הציוני". ומי שלא ציוני כמוהם, לא צריך לדאוג.
"נו מוישה, מה אתה לגיד? גם קורונה וגם אין ממשלה באופק. מה יהיה?".
"עזוב אותך", ענה הרומני. "כולנו קופים בקרקס של בלפור. אל תחשוב על זה בכלל, את מי זה מעניין? יותר חשוב שנאכל משהו טעים. אני אמצא מקום, אשלח לך". אין על הבנאדם הזה, הכל אצלו מסתובב סביב אוכל.
"הארץ נצורה, מוישה. זה לא זמן למסעדות", עניתי לו. "תגיד, אתה בהכרה? איזה שטויות אתה מדבר", הוא התעצבן עליי. "ראית את התחקיר של הצימרים? הכל מטונף שם. אז מה, לא ממשיכים לקחת 750 שקל ללילה, בשביל חביתה וסלט בבוקר? ועכשיו עם ההסגר, כשכולם פוחדים לצאת לחו"ל, אתה רואה שינוי במחירי בתי המלון בארץ? ההפך הוא הנכון, המחירים עולים. רק אתה היסטרי, פעם היית שונה לא דפקת חשבון לכלום. מה קרה לך?".
האמת שהוא צודק, פעם הייתי שונה. אבל היום כל מי שלקה במחלות רקע נמצא בסיכון. ואני גם בעשור השביעי לחיי, והיה לי לא מעט רקע בשנים האחרונות. כבר לא רואה ושומע מי יודע מה, כואב לי בכתף ובברך כתוצאה משינויים במזג האוויר. הזיקנוזיטיס כבר כאן.
נודע לי זה עתה שפרשת השבוע היא "זכור". אריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד ואני, שנולדנו באותו שבוע, קראנו את הפרשה הזו בבר מצווה. לכן התעמקתי בהנחיותיו של הרב הראשי, דוד לאו, שאמר כי ניתן לקרוא במגילה ואת הפרשה, אם מניילנים אותה. שלחתי את ההנחיות לאישה, ואף כתבתי לה פתשגן בזו הלשון: "כיפוש, זה עלייך, הניילון של המגילה, וגם של הפרק עם פרשת זכור. כיפוש, לפי הנחיית הרב לאו, אסור לי לקרוא בבית, אלא לשמוע את הקורא בקול גדול. בדקתי בארצות המוחרמות, הולנד לא ביניהן. אני שוקל לצאת לאמסטרדם, לשמוע קריאת מגילה.
"ברורררר, חיים שלי, שאני אקח איתי את הספרות המנוילנת, וגם אניילן את עצמי בטיסה מכף רגל ועד ראש. לדאוג לעצמי אני יודע, כפרע. בסדר, אז ארזתי כבר טרולי, ואני בדרך לנתב"ג. שמרי על הילד הצדיק, ושמרי על עצמך. אני אהיה בבידוד שם, בטח". צ'או, חיים שלי...