תדע כל אם עברייה: החטא המוסרי והערכי של ראשי כחול לבן

כבר לא באמת חשוב איך יסתיים המשא ומתן הקואליציוני ואם כחול לבן תצליח להרכיב ממשלת מיעוט או לא. את החטא המוסרי והערכי שעליו חתומה מפלגת שלושת הרמטכ"לים כבר לא ניתן יהיה להשיב לאחור.

איך שלא תהפכו את זה, אי אפשר לברוח מהשורה התחתונה: רב־אלוף בני גנץ, רב־אלוף בוגי יעלון, רב־אלוף גבי אשכנזי וחבריהם - לב המיינסטרים הציוני - התיישבו השבוע למו"מ מול מפלגה השוללת את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ושאנשיה מבקשים לבטל את סמלי המדינה, את ההמנון שלה ואת הדגל שלה והכריזו על העמדות הללו, החותרות תחת החזון הציוני כולו, כעל עמדות הראויות לבוא בקהל. כאמור, אם תורכב בסופו של דבר קואליציה כזאת או אחרת, הצלם הזה כבר הוכנס אחר כבוד להיכל השיח הישראלי הלגיטימי.

מכיוון שיש כאן ניסיון בלתי פוסק לטשטש את העובדות, חשוב להסביר שהעימות בין ישראל הציונית לרשימה המשותפת איננו כמו עוד ויכוח על העלאת מסים, על מתווה הגז או על הפעלת התחבורה הציבורית בשבת. העימות עם הרשימה המשותפת הוא על הבסיס. על היסוד. על צדקת קיומנו פה.

חברי הכנסת שלהם, לא ה"קיצוניים" של בל"ד אלא ה"מתונים" של חד"ש - איימן עודה, עאידה תומא סלימאן ויוסף ג'בארין - חתומים על כמה ממסמכי החזון של החברה הערבית בישראל. מה יש במסמכי החזון האלה? יש בהם, בניסוחים כאלה ואחרים ובדגשים כאלה ואחרים, ביטול של חוק השבות ודרישה להפוך את השאלה אם מבקש העלייה לישראל הוא יהודי או לאו ללא רלוונטית.

יש בהם דרישה להעניק לפליטים הערבים ממלחמת העצמאות "זכות שיבה" הכוללת התאזרחות אוטומטית והשבת רכושם על ידי המדינה. יש בהם תביעה לבטל את הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולבטל את סמלי המדינה, ובהם ההמנון הלאומי ודגל הכחול־לבן. המשמעות של מה שהם נלחמים עליו היא ביטולה של מדינת היהודים.

"מה זה מה משנה מה כתוב במצע שלהם", שמעתי שואלים השבוע, "מישהו מעלה בדעתו שגנץ ישתף איתם פעולה כדי לבטל את ישראל כמדינה יהודית?". שאלה מצוינת. ובכן, הסכמים פוליטיים, ובכלל זה הסכמים קואליציוניים, נחתמים תמיד בין מפלגות שאינן רואות עין בעין את כל הנושאים שעל הפרק, ובדרכן אל ההסכם כל אחת מוכנה לוותר על משהו.

כל עוד מדובר בהסכם בין סוציאליסטים לקפיטליסטים, בין שמאל לימין או בין דתיים לחילוניים, הרי שאפשר למצוא, תוך ויתורים הדדיים, נקודת השקה. שהרי הסוציאליסט איננו טוב יותר מהקפיטליסט, השמאלני איננו טוב יותר מהימני, הדתי איננו טוב יותר מהחילוני, ובצלאל סמוטריץ' איננו יותר טוב מתמר זנדברג. הם בסך הכל רואים את העולם אחרת.

לא דומה הדבר כאן. החיבור שגנץ, אשכנזי, יאיר לפיד ויעלון מובילים עכשיו איננו חיבור בין שתי עמדות לגיטימיות של אנשים שחלוקים ביניהם. זה חיבור בין טוב לרע. בין מי שמאמין בזכותנו למדינה יהודית למי שנלחם בה. בין מי שחושב שרוצחי יהודים הם שהידים גיבורים למי שרואה בהם אויב מר. אין דרך אמצעית בין שני אלה. אין ממוצע לגיטימי. טוב ורע לא יכולים לחבור למשהו שהוא קצת טוב וקצת רע. ברע נאבקים.

תארו לעצמכם שהייתה קמה כאן מפלגה התומכת בלגליזציה של הטרדות מיניות. האם גם אז הייתם מוכנים להישען עליה כדי להקים ממשלת מיעוט? בעצם, למה לא? הרי גם אז יכולתם לטעון שהם ממילא מיעוט ואין שום סיכוי בעולם שמישהו יאפשר להם לקדם את הרעיון המזעזע של פגיעה מינית בהיתר. אז זהו, שזה לא היה קורה - מסיבה אחת פשוטה. כולם מבינים שיש עמדות שהן פסולות. שעם מי שמייצג אותן לא מנהלים מו"מ. ואם מפלגה שתומכת בהטרדות מיניות הייתה נתפסת כאן כעניין פסול, באופן שאינו דורש בכלל הסבר, אז למה כשמדובר במפלגה שהמצע שלה מחסל את המדינה היהודית - ושראשיה תומכים במחבלים ואינם רואים בעיה ברצח חיילי צה"ל - זה אחרת?

עכשיו, שימו לב לטענה המוזרה של לפיד, שניסה להכשיר את המהלך בהסבירו כי "הם יצביעו פעם אחת מבחוץ, ובזה זה ייגמר" - ותשאלו את עצמכם אם הייתם מוכנים להעניק לגיטימציה לממשלה הנשענת על הצבעה אחת בלבד, "ובזה זה ייגמר", של מפלגת הטרדות מיניות לישראל.

אבל מה יש להגיד, כשאחרי כל זה שומעים את יעלון - פעם הרמטכ"ל, פעם שר הביטחון - מסביר בגלי צה"ל, אוי לאוזניים שכך שומעות, ש"הזזת נתניהו היא מטרת על" ולכן "אין לנו ברירה אלא להיתמך על ידי המשותפת".

מעבר לקרבות הפוליטיים

אין ספור פעמים לאורך השנים ראיינתי את חברי הכנסת מהמשותפת, על חלקיה השונים, וביקשתי מהם שיתייחסו לטרור הערבי. אף פעם לא הייתה להם בעיה עם רצח חיילים ועם רצח מתנחלים. איתם יעלון מעדיף ללכת לשותפות, ובלבד ש"מטרת העל", הזזת נתניהו, תמומש.

קחו, לדוגמה, את יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה, מי שהתקשורת משווקת כבר שנים כמתון שבחבורה. מדובר באיש שרואה בחסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה, "מופת של נאמנות והקרבה". מדובר באיש שניתן לראות ב"יוטיוב" כיצד הוא מלהיב את הקהל כשהוא מדבר על "יאסר ערפאת הגדול" - וכיצד והקהל משיב לו בקריאות קצובות "מיליון שהידים צועדים לירושלים".

מדובר באיש שמחבק בדף הפייסבוק שלו את אמיר מח'ול, שהורשע בריגול חמור לטובת חיזבאללה; שמפרגן בפוסט אחר לסאמר עיסאווי, מחבל שנשלח ל־30 שנות מאסר על פיגועי ירי; ושצולם מניף ידיים עם ח'אלידה ג'ראר, מנהיגת ארגון הטרור של החזית העממית לשחרור פלסטין ביהודה ושומרון.

כשמוחמד ג'בארין השתחרר, אחרי שישב בכלא על רצח של מי שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל, הגיע ח"כ יוסף ג'בארין מהמשותפת לחגוג איתו. לפני שהוא השתחרר הגיע ח"כ אחמד טיבי לביקור עידוד אצל אמו. וכשיצאה מהכלא לינה ג'רבוני, מי שסייעה לאיש הג'יהאד האסלאמי שבפיגועים שביצע נרצחו 20 ישראלים, ערכו בעלי הברית החדשים של כחול לבן ביקור קבלת פנים אצלה וארגנו עצרת לכבודה.

השותפים הפוליטיים החדשים שלך, קצין החינוך הראשי לשעבר האלוף אלעזר שטרן, פרסמו מודעה ובה תמונותיהם של עבדאללה ברגותי, האחראי לרצח 66 ישראלים; של מרוואן ברגותי, האחראי לרצח חמישה ישראלים; של כרים יונס, שרצח את חייל צה"ל אברהם ברומברג; ושל אחמד סעדאת, שתכנן את רצח השר רחבעם זאבי. לצד התמונות פרסמו שיר שבח: "הנכם התפארת של אומתנו, הנכם המנהיגים והכתר שעל ראשינו, והנכם האדונים... באמצעותכם נבנה מחר יפה יותר, באמצעותכם נמשיך וננצח".

הפרטנר החדש שלך, יעלון, הוא טיבי, האיש מאחורי "נאום השהידים". זה לא ויכוח על כן נתניהו או לא נתניהו, בוגי. זה איש שהיית צריך לפסול בלי קשר לכל הקרבות הפוליטיים. "השהיד הוא התפארת", צעק שם טיבי, "השהיד הוא אשר פורץ את הדרך ומשרטט בדמו את הדרך לשחרור... ברכות לאלפי השהידים במולדת ובנכר, וברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק, אלה שהכובש רצה שיכנו אותם 'מחבלים'. אין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת".

ואתם יודעים מה הכי מדהים כאן? שכמעט שום דבר מכל מה שמתפרסם מפיהם של חברי המשותפת, וכמעט כלום מהצהרות התמיכה שלהם בטרור וברוצחים, וכמעט אף פוסט מלטף־מחבלים שלהם לא היינו מכירים לו היינו סומכים רק על הכתבים לענייני ערבים, שהיו אמורים לספר לנו על זה. אלה, כמעט כולם, מועלים כבר שנים בתפקידם.

אחרי שהתאהבו במושאי הסיקור שלהם, הם בוחרים שלא להבליט את מה שיפגע בתדמיתם המתונה, אותה תדמית שקרית שהכתבים האלה היו היח"צנים שלה כל השנים. אלמלא עיתונאי כמו ישי פרידמן מ"מקור ראשון", ואלמלא ארגון כמו "מבט לתקשורת הפלסטינית", לא היינו יודעים כמעט כלום.

כזבים בעיניים פקוחות

ואם אנחנו דנים בענייני עיתונות, פשוט לא ייאמן איך בחרה התקשורת הישראלית לסלוח למפלגת כחול לבן על אחד משקרי הבחירות הכי גדולים שנראו פה. הרי רק לפני שבוע נשבעו לנו כל בכיריה כי לא יישענו על הרשימה המשותפת ולא יסתייעו בה. "לא תהיה ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת מבחוץ", שיקר לפיד למורן אזולאי בערוץ הכנסת. "אתה לא מוכן שאיימן עודה ירים את ידו בעד, גם אם הוא לא חלק מהקואליציה", שאל אסף ליברמן ב"כאן 11" את גנץ. וגנץ שיקר בתגובה: "אני לא אשען עליהם".

וכמו אצלם, כך אצל יעלון. "ממשלת מיעוט, אם הרשימה המשותפת נמנעת, היא תסריט?", שאל אותו ירון אברהם בכנס "בשבע". ויעלון שיקר: "די עם השקרים. אנחנו תחת מתקפה של שקרים... לא נרצה תמיכה של הרשימה המשותפת". ועוד הוסיף יעלון בטוויטר: "אתה חושב שאני, כרמטכ"ל לשעבר, ועוד שני רמטכ"לים, כשהרשימה המשותפת דורשת להעמיד אותנו לדין בהאג כפושעי מלחמה - אנחנו נשתף איתם פעולה? לא נכניס אותם לקואליציה ולא נסתמך עליהם!".

ועוד כיזב יעלון, הפעם ב־ynet: "הרי מאשימים אותנו שאנחנו מתכוונים להרכיב ממשלה או לסמוך על הרשימה המשותפת. הרי לא עשינו את זה גם בבחירות הקודמות. מספיק עם השקרים. מספיק עם השקרים. מספיק עם השקרים".מאיך יכולה עיתונות לדרוש מאיזשהו פוליטיקאי או פקיד ציבור ניקיון כפיים ואמירת אמת, כשהיא עוצמת כך את עיניה מול חבורה כזו, שהונתה את בוחריה שתי דקות בדיוק אחרי סגירת הקלפיות.

ובואו נאמר את הדברים באופן הכי ברור. כל החבורה הזו שיקרה ביודעין. בעיניים פקוחות. במתכוון. שהרי תוצאות הבחירות לא הפתיעו איש. מנדט לפה, מנדט לשם - זה בדיוק מה שהראו כל הסקרים. כולנו ידענו שלאף גוש לא יהיו 61 מנדטים. כולנו ידענו שהאופציה היחידה לממשלה של גוש השמאל היא אך ורק תוך הישענות על המשותפת.

ולפיכך ברור כשמש שיועז הנדל וצביקה האוזר אינם "מורדים", כפי שכינו אותם השבוע, אלא האנשים ההגונים היחידים במפלגה הזו, שאינם מוכנים לשתף פעולה עם גניבת הדעת של בוחריהם. הנדל, האוזר וחילי טרופר (שנכון לעכשיו לא ברור כיצד ינהג) שוגרו על ידי מפלגתם לחזית התקשורתית, שוב ושוב, כדי לגרד קולות מהימין הרך.

ואת הקולות האלה הם הביאו. די לראות את זה בשיעורי ההצבעה לכחול לבן בהתיישבות ביהודה ושומרון. די לראות את זה בשיעורי ההצבעה להם בריכוזים הדתיים־לאומיים. לא 20 מנדטים ציפו מהם להביא אלא את הבודדים שיעבירו קולות מצד לצד ויחוללו את השינוי. וכשהשניים האלה, שעומדים על עקרונותיהם, מוגדרים "מורדים" - זה קצת מזכיר את מה שאירע כאן בימי ההתנתקות.

גם אז בחרה חבורה של נבחרי ציבור להשליך לפח את כל מה שהבטיחה לבוחר, ובהמשך גם לצפצף על משאל המתפקדים שערכה מפלגתם. גם אז היו מי שכינו אותם - דווקא אותם, הנאמנים לדרך, לאידיאולוגיה ולהבטחות לבוחר - בכינוי בעל הקונוטציה השלילית "מורדים".

לא לחינם נשלחו אנשי האגף הימני של כחול לבן לחזית הראיונות. לא לחינם השקיעה המפלגה הזו ממון רב בקמפיין שערכה בציונות הדתית, כמו באותה מודעה שפורסמה בעלוני בתי הכנסת שבה ניצבו בשורה כל שומרי המצוות שלה לצד ההתחייבות: "נחזיר את הממלכתיות - והכל תוך שמירה על דמותה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל".

למה לא אמרת את האמת, אלעזר שטרן, כשהתחייבת לציונות הדתית שכחול לבן תהיה "בית של ממלכתיות, ציונות, ערכים ויושרה"? למה לא פרסמת באותה מודעה שכל מתפלל דתי לאומי נחשף אליה, שאומנם עם הרב רפי פרץ החרד"לי אתם לא תשבו בקואליציה - אפילו אם הוא יהיה האצבע ה־61, כמו שאמר לפיד - אבל עם מהללי השהידים ועם שוללי המדינה היהודית אין לך בעיה?

תסתכל בעיניים של כל אותם אנשים שכיזבת להם, שטרן, איש הציונות הדתית, אלוף בצה"ל, מי שהופקד על חינוכם של חיילי ישראל, ותסביר להם איך הידרדרת למקום שבו היבא יזבק עדיפה בעיניך על נתניהו? נסה לנסח בעבורם איזו תפיסת עולם גרמה לך להאמין שהחרד"לים מכתימים את דגל ישראל אבל חברי הכנסת של בל"ד לא?

מה נשאר מהממלכתיות

שנה שלמה, בני גנץ, לא הפסקת לדבר איתנו על ממלכתיות. מה נשאר ממנה, מהממלכתיות הזאת, אחרי המו"מ הקואליציוני עם טיבי, יועצו הקרוב של יאסר ערפאת; עם עודה, שהיה אחראי מטעם ועדת המעקב על המלחמה בשירות הלאומי; ועם חברים אחרים במשותפת שאינם רואים ברצח חיילי צה"ל, שעליהם פיקדת, שום פגם? עשרות אלפי חיילים בצבא הגנה לישראל, צבא המדינה היהודית, הציונית, נשאו אליך את עיניהם. מה אתה אומר להם היום?

ואתה, גבי אשכנזי, מה תגיד ללוחמים שהלכו אחריך בעיניים עצומות ולמשפחות השכולות, כשאתה יושב למשא ומתן עם מי שמעריץ את נסראללה, שאחראי לשפיכת דמם של טובי בנינו? ואת, האלופה אורנה ברביבאי. 33 שנים פיקדת על חיילים - ועכשיו, בגלל צורך פוליטי את מוכנה להישען על מי שאין לו בעיה שירצחו אותם? עם מי ששרים שירי הלל למפוצצי מסעדת "סבארו"? מה צריכים לחשוב נערים בני 18 רגע לפני גיוסם לצה"ל כשהם צופים בכם, בכירי צה"ל בעבר, ובמה שנשאר מכם אחרי שפשטתם מדים? מה קרה לך, בוגי יעלון, איש עתיר זכויות שכמוך, שאתה מוכן לדרדר את עצמך ואותנו נמוך כל כך?
"גזענות", צועקים חובבי הממשלה עם המשותפת, עיתונאים ברובם. "אי אפשר לפסול את הצבעתם של למעלה מחצי מיליון אזרחים". אז בואו נעשה סדר. אין כאן שום פסילה של ערבים באשר הם ערבים. מבחינתי עופר כסיף היהודי פסול לממשלה בדיוק כמו יזבק הערבייה. אני בעד מינוי שר ערבי לממשלה. אני בעד הזרמה מסיבית של תקציבים ליישובים הערביים. שמחתי בהשקעה חסרת התקדים של הממשלה האחרונה, בראשות נתניהו, במגזר הזה. בחלומי אני רואה את אום אל־‍פחם מטופחת כמו נס ציונה.

אין לי שום בעיה עם ערבים. יש לי בעיה עם תפיסת עולם שמבקשת לקעקע את המדינה היהודית ומוחאת כפיים לטרוריסטים רוצחי יהודים. לאיתמר בן גביר הצביעו בבחירות הקודמות כ־80 אלף איש, ובבחירות האחרונות כמעט 20 אלף. האם כל מי שטוען שבן גביר, לו היה נכנס לכנסת, לא היה פרטנר לגיטימי לתמיכה בממשלה, פוסל בהכרח כל אחד מעשרות אלפי מצביעיו? לא ולא. הוא פוסל את האיש ואת המצע שלו.

לכן כל הסיפורים המרגשים על הרופאים הערבים ועל שחקני נבחרת ישראל הערבים אינם רלוונטיים לדיון הזה. אזרחי ישראל הערבים הם אזרחים שווי זכויות פרט. זה נכון כשהם, כחולים, מקבלים טיפול מרופא יהודי. זה נכון כשהם, כרופאים, מעניקים טיפול לחולה יהודי. ומי שדורש לחבר בין הדברים הוא האויב הכי גדול של ההשתלבות של ערביי ישראל בחברה.

שמעתי השבוע לא מעט עיתונאים, פוליטיקאים, ועיתונאים־פוליטיקאים שמסבירים שאין שום הבדל בין ממשלה הנשענת על טיבי לממשלה הנשענת על יעקב ליצמן, שהרי שניהם לא ציונים. אני מרגיש נבוך שצריך להסביר את ההבדל בין השניים. ליצמן מתנגד לרצח חיילי צה"ל. ליצמן מתפלל שלוש פעמים ביום "ותחזינה עינינו בשובך לציון". ליצמן מתנגד לחרמות על מדינת ישראל. והכי חשוב, כשאנחנו נלחמים באויב, ליצמן בצד שלנו, וטיבי בצד של האויב. זה הכל. פשוט מאוד.

ועוד מילה אחת לפני סיום. במשך שנים הייתי משוכנע שהפער ביני לבין רבים מעמיתיי קטן מכפי שהוא מצטייר. שלמרות כל הוויכוחים, ולמרות תפיסות העולם השונות, בסופו של דבר, בין השמאל הציוני לימין הציוני - רב המחבר על המפריד.

השבוע משהו נסדק בתובנה הזו. השבוע, כשראיתי את עמוד השדרה המרכזי של עיתונאי ישראל דוחף להקמת ממשלה שתישען על מחבקי רוצחים ועל מי שתפיסת העולם שלהם מבקשת לעקור את כל הבסיס לקיומנו כאן, התגנב לו ייאוש קל. לא חדש לי שהחבורה הזו שונאת את נתניהו. לא חדש לי שהיא מתעבת אותו. לא חדש לי שהיא מוכנה לעשות הרבה כדי שילך לכל הרוחות. ועדיין, הרגע הזה שבו נבטה ההבנה שבהתלבטות בין שותפות עם נתניהו לשותפות עם מעודדי רוצחי יהודים, רבים מהקולגות שלי בוחרים, בלי שנייה של התלבטות, באפשרות השנייה - היה רגע קשה.